האם מותר לי להתחתן עם בן של בת דודה שלי? בן של אחיינית של אבא שלי? והאם גם בזה יש סכנה גנטית למרות שזה לא בן דוד אלא הבן שלה?

כפי שכתבת, שאלתך מתחלקת לשני עניינים: דיני עריות, וחשש לסכנה גנטית. א. ובכן לגבי עניין עריות, נפסק בדברי הרמ"א בשולחן ערוך (אבן העזר סימן ב, סעיף ו; וסימן טו, סעיף כה) שמותר אדם לישא את בת אחיו או בת אחותו, וממילא הוא הדין לשאר קרובים הרחוקים מאלו, כגון: בני-דודים ובניהם אחריהם, שמותרים לבוא זה בזה. יתרה מזו, בזמן חז"ל עודדו את הנישואין בין קרובי המשפחה ושבחום מאחר ועל-פי רוב נישואין אלו עולים יפה יותר מאשר נישואין רגילים. ב. אמנם בדורות האחרונים ממצאי הרפואה והגנטיקה מעלים כי בנישואי קרובים קיים חשש שאינו מבוטל ללידת ילדים בעלי מומים רפואיים. על-כן במידה וקרובי-משפחה המותרים בחיתון חפצים להינשא - כדאי מאד שיערכו בדיקה גנטית שתברר את יכולת נישואיהם. הדברים אמורים גם במקום שהקרבה רחוקה יותר מבני-דודים ראשונים. לבירור בתחום זה ניתן להיוועץ ב"מכון פוע"ה" בירושלים. בברכת הצלחה רבה, הרב נריה אברהמי הערות: 1במסכת יבמות (סג.) ובסנהדרין (עו:), תנו רבנן האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והנושא בת אחותו ... עליו הכתוב אומר (ישעיה נח, ט) "אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני'. ואף שבדברי הגמרא לא דברו אלא גבי נישואי אדם עם בת אחותו או בת אחיו (-רשב"ם בתוספות יבמות שם וכן רמב"ם פ"ב מאיסורי ביאה הי"ב), אולם מדברי המדרש רבה (בראשית פרק יח) עולה שבכל נישואי קרובים הדברים אמורים. ושם אמרו, "אמר רבי תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו עליו הוא אומר 'עצם מעצמי'. וכך פירש בדברי המדרש הרב המגיד (פ"ב מאיסורי ביאה שם), וכך כתב היד רמה לסנהדרין (עו:) והמאירי ליבמות (סג.). 2 ראה רש"י יבמות עו: ויעויין רבנו-בחיי על התורה פרשת חיי שרה (כד,ג). 3 על המרחק שבין דברי חז"ל לתגליות הרפואיות של ימינו עומד הגאון הרב וולדנברג זצ"ל בספרו "ציץ אליעזר" (חלק טו סימן מד) ושם מבאר כי אף לעיני חז"ל הייתה גלויה הסכנה הגנטית שיש בנישואי קרובים ואף על פי כן המליצו בעדם, מאחר ובעיני רוחם ראו שהתועלת שתצמח מנישואין אלה מכרעת את הכף, ביודעם כי העושים לשם שמים לא יאונה להם כל רע וזרעם יהיה לברכה. אולם הדורות האחרונים שנתמעטו ממעלת הראשונים, ולא כל הנושא את קרובתו מכוון בכך אך-ורק לשם שמיים, על-כן באו לנו התגליות האחרונות המורות על סכנה גנטית הטמונה בנישואין אלו. מטעם זה כתב רבי יהודה החסיד בצוואתו (אות כב) שלא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו – אף שבגמרא הליצו טוב בעד הנושא כן, וזאת מחמת התמעטות הדורות כאמור.