אמות מידה | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

347

3 דק' קריאה

כל חברה מתנהלת לפי אמות מידה ונורמות מקובלות של התנהגות וקובעת לעצמה מטרות חברתיות ואישיות. בשלטון רודני, את הנורמות, המטרות והאתגרים קובע השליט או הקבוצה השלטת. בחברה דמוקרטית קביעת אמות המידה צריכה להיעשות על ידי החברה עצמה.
אילו אמות מידה חברה כזאת קובעת לעצמה? האם אמות המידה האלה צריכות להיות משתנות, זמניות, בעלות תוקף מוגבל? האם צריך להתאים אותם בכל פעם למציאות הקיימת? ואולי צריך אמות מידה שמבוססות על מסורת ארוכת שנים ונקודת מבט היסטורית, אמות מידה שעמדו במבחן הזמן והתגלו כבעלות ערך והשראה? אולי אמות מידה צריכות להיקבע לא לפי המצב הקיים אלא בהתאם למה שראוי שהדברים יהיו?
לדעתי, הבחירה הזאת היא מה שנמצא ביסודם של הרבה קונפליקטים פנימיים שמוסיפים לפלג את החברה שלנו ולהכאיב לכל הנוגעים בדבר. זה מאות שנים העם היהודי קבע לו אמות מידה חברתיות, אישיות, דתיות ולאומיות שמבוססות על דברי התורה ומתאימות לדברים ולרעיונות שיש בתלמוד, במדרש ובכתבי חז"ל.
נכון אמנם שהעם היהודי ככלל וגם כפרטים לא פעם (אם לא ברוב הפעמים) לא הצליח לעמוד באמות המידה הגבוהות של המוסר והקיום המצוות, ובכל זאת, אמות המידה עצמן לא שונו. איש אינו מעז לשכתב את עשרת הדברות או לתקן את חוקי התורה לקדושת החיים, האדם, המשפחה והנישואים. ייתכן שהרף גבוה מכדי שכל היהודים יצליחו להגיע אליו כל הזמן, ובכל זאת הרף הזה לא הונמך מעולם על מנת שיתאים לאלה שלא מגיעים אליו.
התורה ואורח-החיים שלה הם עדיין האתגר האולטימטיבי בחיים היהודיים, משהו שתמיד צריך לשאוף אליו ולא משנה כמה היהודים חלשים בגופם או ברוחם.
עם צמיחת רעיונות האמנציפציה, השכלה, האורבניות, החילוניות, המרקסיזם ושאר האשליות האוטופיות של המאה ה-19 ואחריה, הגישה כלפי אמות מידה קבועות ואיתנות החלה להשתנות. למעשה, אמות המידה שונו, והרף הונמך כדי שיתאים להתנהגות הציבור. ברגע שהתהליך הזה החל, הוא לא נעצר. בחסות סיסמאות מגוננות שמדברות על חירות אקדמית, ביטוי אמנותי, פלורליזם, אורח חיים אלטרנטיבי וליברליזם, אמות המידה המסורתיות של החברה היהודית ושל אורחות חייה נפגעו, ובמקרים רבים אפילו נמחקו כליל. ההתקפה על הבית והמשפחה היהודיים שאמות המידה החדשות האלה מעודדות הביאה להרס גדול בעולם היהודי.
היעלמותם של מיליוני יהודים מהחברה שלנו עקב ההתבוללות הפושה בעשורים האחרונים ובנוסף להשמדת היהודים בשואה, יצרו בעולם היהודי בעיה דמוגרפית חסרת תקדים כמעט. אמות מידה שנשמרו בעבר בקפדנות וגם במחיר הקרבה אישית הפכו היום לאפשרויות בלבד, ואפילו לא אפשרויות פופולאריות. שבת, משפחה, נישואין, מסורת, התנהגות מוסרית וצניעות מינית - כולם נפלו קורבן על מזבח המודרניות, שכבר לא מאמינה בשום אמות מידה מוחלטות ורואה בכל בעיה את שני הצדדים ומתייחסת אליה בלי שום העדפה מוסרית.
אמות מידה מעצם הגדרתן מתנגדות לרעיון של חופש אישי בלתי מוגבל. כל מבנה ההלכה והמסורת היהודית נועד ליצור איזון בין החופש האישי הנחוץ לפרט לאמות מידה שמסדירות את היחסים בחברה ומשפרות את ההתנהגות האישית. אמות מידה גבוהות יכולות להוביל ליצירת חברות טובות יותר וחיים איכותיים יותר.
היה לי מורה באוניברסיטה שנתן לכולם ציונים גבוהים, לא משנה מה הם עשו בכיתה או כמה ידעו במבחנים. כשגם אני קיבלתי ציון גבוה, הרגשתי מרומה מפני שהציון הגבוה שלי לא שיקף כלל ועיקר את המאמץ הגדול שעשיתי כדי להשיג יעד שעומד באמת מידה גבוהה ותובענית.
אני חושב שהרבה מן התסכול, המתח וחוסר התפקוד שמאפיין כל כך את החברה המערבית המודרנית, מקורו בהבנה הפנימית ש"ההישגים" שלנו אינם נמדדים לפי אמת מידה אמיתית. מסיבה זו אנחנו חשים מרומים, בגלל אמות המידה הנמוכות והגמישות שקבענו לעצמנו. אם נלמד את אמות המידה שהיהדות קבעה לחינוך, להתנהגות חברתית ולאמונה, בוודאי נרגיש שאנחנו שוב יכולים בעצמנו ובחברה היהודית בכלל.