כיצד נקיים מצוות שמיטת כספים בימינו? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
בימה תורנית

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

4853

6 דק' קריאה

יש אנשים צדיקים, שאוהבים לקיים מצוות נדירות. הם הולכים ומחפשים קיני ציפורים כדי לשלח את הקן, קונים אתון מבכרת לקיים מצוות 'פדיון פטר חמור', קונים שדה קטנה לקיים בה מצוות התלויות בארץ.
רובנו עדיין לא הגענו למעלה זו, אך פעם בשבע שנים ה' מפגיש אותנו עם מצוות שמיטת כספים. איננו צריכים לרדוף אחריה, שהרי ממילא אנו חייבים לתת לה תשומת לב בפרוזבול, ואולי גם נקיים ממנה מעט במעט תשומת לב?

מה עניינו של הפרוזבול?
הרב יעקב אריאל שליט"א רב העיר רמת גן
שמיטת כספים היא רעיון נפלא. אחת לשבע שנים יכול הלווה להשתחרר ממעמסת החובות הרובצת עליו ומדכאת אותו, ולפתוח דף חדש בחייו. האביון משתקם והפערים בחברה מצטמצמים. עין טובה ולב פתוח יוצרים אוירה חברתית חדשה.
אולם על רקע הכלכלה המודרנית, הרעיון נראה, לכאורה, אוטופי ולא ישים. הכלכלה המודרנית בנויה על אשראי זמין. האשראי הוא החמצן של הכלכלה ובלעדיו אין מסחר ותעשיה. משמעותה המעשית של שמיטת כספים עלולה להיות, שבעלי הון שלקחו אשראי וגרפו רווחים נאים, לא יפרעו את חובותיהם, ינצלו את המלווים וינשלו אותם מכל רכושם. כדוגמה נתייחס לבנקים: בקץ שנת שמיטה הבנקים יודיעו לכל לקוחותיהם שכל ההשקעות הושמטו וכולנו נישאר חסרי כל!
האם התורה ציוותה על ניצול ועושק כה חמורים?
לשם כך נועד הפרוזבול שתיקן הלל, למנוע מהלווה להשתמט מחיובו. חשוב לדעת, שהמנגנון למניעת הניצול היה עוד לפני תקנת הלל. אומנם התורה לא הבחינה במפורש בין הלוואות מסחריות להלוואות צרכניות, אולם אי אפשר להתעלם מסגנון פרשת שמיטת כספים המכוון כולו לאביון. מטרתה העיקרית של המצוה היא החמלה על האביון ולא להתעשרות קלה על חשבון התרוששותם של המלווים.
המנגנון למניעת העושק נרמז בתורה בכך שהציווי נאמר בלשון יחיד, וכפי שנדרש בספרי: "תשמט ידך- ידך תשמט ולא המוסר שטרותיו לבית דין, לפיכך תיקן הלל פרוזבול מפני תיקון העולם".
כלומר, לפני תקנת הלל מי שרצה שחובותיו ייגבו, היה מוסר בפועל את שטרותיו לבית דין, ובית הדין היה גובה את החוב. עם ריבוי ההלוואות המסחריות לא יכלו בתי הדין לעמוד בעומס הרב ולדון בכל שטרי החובות שהגיעו אליהם. התוצאה הייתה הידרדרות מוסרית. אנשים נמנעו מלהלוות, הן הלוואות עסקיות, בגלל חשש מניצול השמיטה לגריפת רווחים לא מוצדקים, והן הלוואת צרכניות, בגלל חשש שהשביעית תשמטן. נוצרה נורמה חברתית כללית של ביטול אחת המצוות הגדולות שבתורה - הלוואה וגמילות חסד, (ההלוואה על כל סוגיה נחשבת כמצות הצדקה הגדולה ביותר!).
הלל הזקן ראה את המצוקה הקשה והדילמה שבין מצות שמיטת כספים, הנוהגת רק אחת לשבע שנים (ולדעת רבים, החל מבית שני רק מדרבנן), לבין מצוות ההלוואה התדירה והחשובה. והרי עולם חסד ייבנה! לכן עמד והתקין את הפרוזבול.
הלל לא המציא את הגלגל הוא רק השתמש במנגנון משפטי קיים ופישט את השימוש בו. לא כניעה ללחצים כלכליים הניעה את הלל, אלא להפך, שאיפה לתיקון ערכי. התנאים הכלכליים הכניעו אנשים ללחצים חומריים והיה צורך להציל לפחות חלק מערכי הצדק והחסד.
הפרוזבול אינו פיסת נייר שבאה לעקוף מצוה. אדרבה, הוא בא לחזק את המצוה ולא הייתה שום כוונה להשתמש בו שימוש גורף גם כלפי עניים השרויים במצוקה. זו הסיבה שגדולי ישראל בכל הדורות (לדוגמא: ר' יהונתן אייבשיץ - אורים ותומים ס"ז א') קראו לא להסתמך על פטור פורמאלי על מנת להימנע ממצות השמיטה, אלא לעשות לפחות זכר למצווה זו.
'נדיבי ארץ' מציעים לציבור הרחב הצטרפות לקיום המצוה בפועל, לחתום על שטרי פרוזבול שיכילו בתוכם הלוואה לנזקקים שעליה לא יחול הפרוזבול. יש בכך בשורה חדשה של החזרת עטרתה של המצוה ליושנה. כל המהדרין במצות שמיטה נקראים בזאת להצטרף לרעיון החדש-ישן.

דיני שמיטת כספים וכתיבת פרוזבול
הרב מרדכי נגארי שליט"א - רב העיר מעלה אדומים
א . מצוות עשה מהתורה להשמיט (לבטל) את החובות בסוף השנה השביעית, וכן ישנה מצוות לא תעשה - שלא לתבוע את החובות אחר שנת השמיטה. כיום, שמיטת כספים נוהגת רק מדברי חכמים, הן בארץ והן בחו"ל (שו"ע, חו"מ, ס"ז).
ב . מצוות לא תעשה - שלא להימנע מלהלוות לחברו קודם השמיטה מחשש שהחוב יישמט. נחלקו האחרונים בדעת ספר החינוך, האם גם בזמן הזה קיים לאו זה מן התורה .
ג . לפיכך, חוב שהגיע זמנו להיפרע לפני סוף השמיטה (ערב ראש השנה תשס"ט) בטל, ואסור לתובעו אלא אם כן ישתמש האדם בתקנת הלל הזקן - פרוזבול! (גיטין ל"ז). משמעות "הפרוזבול" - מסירת החוב לבית דין שהם יגבו מן הלווה. למעשה, רוב אוכלוסיית בעלי המשפחות במדינה, חייבת לכתוב פרוזבול. גם נשים חייבות במצוה זו (בן איש חי פ' כי תבוא).
ד . מלבד הלוואה רגילה, גם לרשימה דלהלן צריך לכתוב פרוזבול: חוב לבעל חנות (מכולת וכדומה), משכורת של שכיר שהגיע זמן התשלום, חסכונות בבנק שזמן פירעונן הגיע, יתרת זכות בכל חשבון עו"ש רגיל בבנק, צ'קים שהגיע זמן פירעונם לפני תום שנת השמיטה (מאמר מרדכי להגר"מ אליהו שליט"א, עמוד קל"ז), אישה שלוותה משכנתה ככר לחם, שמן, סוכר וכדומה (בן איש חי(.
ה . מנהלי הבנקים צריכים לסדר פרוזבול אם רוצים לתבוע את לקוחותיהם בתום השמיטה. רצוי שגם מנהלי גמ"ח יסדרו פרוזבול לחומרא.
ו . שני נוסחי פרוזבול מופיעים בדעת הפוסקים: לדעת השו"ע צריך למסור לבית דין חשוב שרבים מינוהו עליהם, ואילו לדעת הרמ"א מספיק בית דין של ג' תלמידי חכמים כלשהם.
פרוזבול מועיל רק כשללווה יש קרקע בבעלותו, לכן לפוסקים הספרדים המלווה עושה קניין בפני ב' עדים, ומקנה באמצעותם קרקע שלו לאלו שלוו ממנו, ומודיע וכותב שמוסר באמצעותם את החובות לבית דין החשוב שבעיר (רבנות מקומית, בית דין רבני). לפוסקי אשכנז הולך לפני ג' דיינים כלשהם ומוסר להם הפרוזבול בכתב ועושה עימהם הקניין ומקנה להם הקרקע, שהם יגבו החובות עבורו.
ז . חסידים ואנשי מעשה (וכן פורסם ע"י "ועד נדיבי ארץ פעמונים"), נוהגים במיוחד להלוות כסף לעני, על מנת שיישמט החוב ויקיים בהידור מצוות שמיטת כספים (מנהג זה מקורו בבן איש חי, שכותב שאף נשים נהגו בחסידות זו בערב ראש השנה של סוף השמיטה).
ח . אם נכתוב פרוזבול, ונזכה שיבוא המשיח בערב ראש השנה ושמיטה תחול מדאורייתא, יפסוק לנו משיח צדקנו עם משה רבינו ואהרן הכהן כיצד ננהג (מאמר מרדכי עמ' ת"ר).

לזכות בירושת הארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א - ראש מכון התורה והארץ
התורה מצווה אותנו: "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו" (דברים ט"ו). בפסוק זה, אין הבחנה בין הלוואה שנתנה לעני להלוואה שניתנה לעשיר - "כל בעל משה ידו". אולם לאחר מכן נאמר - "אפס כי לא יהיה בך אביון", אם כן מצוות שמיטת כספים שייכת בייחוד לאביונים, והדברים לכאורה סותרים?
עוד מוסיפה התורה ואומרת "כי ברך יברכך ד' בארץ אשר ד' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה". ושוב קשה - מצוות שמיטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ (רמב"ם שמיטה ויובל ט', ב'), אם כן - מדוע הברכה רק בארץ ולא בכל מקום?
נראה שמצוות שמיטת כספים יסודה הוא הסידור החברתי בתוך בני ישראל. כאשר המלווה משמט את ההלוואה, הרי שכל המערכת הכספית בעם מתחילה מקו אחד ישר, אין מלווים ואין לווים, אין אדונים ואין עבדים, כולם מתחילים מנקודה אחת. כאשר מתחילים כולם מבראשית הסידור החברתי צודק יותר ומשוכלל יותר.
לפיכך, כשעם ישראל מקיים את מצוות שמיטת כספים ומראה שרצונו להגיע לאורח חיים אמיתי, אומר הקב"ה: "אפס כי לא יהיה בך אביון", גם הקב"ה מוכן לתת את חלקו שלא יהיה אביון בארץ. ובנוסף - הסדר החברתי שישראל עושים בשמיטת הכספים, מביא את הקב"ה לברך את ארץ ישראל ונחלתה, שהוא מקומם הטבעי של ישראל.
בתום שנה שלמה, שבה הכרנו את מעלתם וקדושתם של פירות הארץ, אנו באים בסוף השנה להכיר את מעלתם של ישראל. אין בישראל מעמדות של עשיר ורש, אלא מעמדות רוחניים, כהנים, לויים וישראל. כל זמן שישראל בגלות סדר זה לא יכול להתגלות, שהרי הגלות היא מצב של אנדרלמוסיה, וכשאין ישראל שומטים קרקעות אינם יכולים לשמט כספים, ועל כן התקין הלל את הפרוזבול. אולם כאשר אנו חוזרים לאדמתנו אנו חוזרים לחיוב שמיטת כספים (מדרבנן). לפיכך, אם רוצים אנו בסדר חברתי עלינו להתחיל במצוות שמיטת כספים.
לצורך קיום מצוות שמיטת כספים הוקמה קרן נדיבי ארץ, שבה כל אדם נותן הלוואה לועד נדיבי ארץ, שהם אנשים פרטיים, המקבלים הלוואות מהציבור. זמן פקיעת החוב הוא כ"ט אלול תשס"ח. באותו היום עם שקיעת החמה, תחול עלינו מצוות שמיטת כספים, שבה כל החובות יישארו אצל הלווים (ועד נדיבי ארץ). לאחר ראש השנה תשס"ט יעבירו חברי הועד את הכספים לקרן נדיבי ארץ, שהיא גוף צדקה מיסודם של "פעמונים". הכספים (לאחר ניכוי הוצאות) יחולקו לנזקקים על פי הנחיות הועדה הציבורית של נדיבי ארץ.
בנתינת הלוואה לנדיבי ארץ, אדם זוכה לקיים שתי מצוות - שמיטת כספים וצדקה. שתי המצוות הללו מבטיחות לנו את הארץ. בברכת התורה על מצוות שמיטת כספים נאמר שה' נותן לנו נחלה "לרשתה". ארץ ישראל היא נחלתנו מאז ומעולם, אולם בשמיטת כספים התורה מדגישה - "לרשתה", ללמדך שנזכה לרשת את הארץ רק אם ישראל ישמרו מצוות שמיטת כספים. יהי רצון שבזכות קיום מצוות שמיטת כספים וצדקה, נהיה נדיבים ונירש ארץ.