^ 1 כעין כך מבואר בדברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל בגליון "החברותא" (פרשת יתרו תשסז גליון 297): "... לא שעשו את העגל ממש, רק היות ובטל רוח משה רבינו, ובני ישראל זרקו זאת הבקשה ('קום עשה לנו אלהים') לאש, יצא עגל. ומה גרם העגל? זה שאיבדו את רוח משה רבינו נתפס בהם מלאך המות והוא העגל".
^ 2 ילקוט שמעוני תורה רמז תשלב: "רבי שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבהן בגדולים שבהן... ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מחתה והולכת ולא היה בין המתים ובין החיים כלום".
^ 3 בספר במדבר מסופר פעמיים שאהרון נקבר ב"הֹר הָהָר"; אולם בספר דברים מסופר שהוא נקבר ב"מוֹסֵרָה". במאמר "הקבורה המסתורית של אהרון" התבאר שהקבורה של אהרון ב'מוֹסֵרָה' - היתה קבורה במשמעות סמלית. והיא מסמלת הכרה של בני ישראל בצורך ב"מקום" (=תפקיד) של כהנים ושל לויים.
^ 4 כמו (ויקרא ה, ח): "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ", שמשמעותו - מִצַּד עָרְפּוֹ.
^ 5 כמבואר בספרי דברים (פיסקא ל, כט) וברש"י דברים (ג, כט)
^ 6 בספר 'שימושא רבא' (נתחבר בימי הגאונים) מרומז ש'עוון פְּעוֹר' מוזכר בכתוב הזה - במשמעות סמלית. וזו לשון בית יוסף אורח חיים סימן לב: "וכתוב ב'שימושא רבא' שצריך שיהיה שֵׂעָר זה (שכורכים בו את פרשיות התפילין) - של עגל, כדי שיזכור מעשה העגל ולא יחטא, דכתיב (יהושע כב יז) 'הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ'.". דברי ה'שימושא רבא' טעונים ברור מפני שהוא מביא פסוק שמתייחס לעֲוֹן פְּעוֹר כדי לסייע לצורך לזכור את חטא העגל. אולם לפי מה שהתבאר במאמר זה, חטא העגל לא היה עבודה זרה ממש אלא הוא משמש בתורה באופן סמלי כביטוי חריף להעדפת העולם הגשמי על פני העולם הרוחני. ספר יהושע מזכיר את 'עֲוֹן פְּעוֹר' לשם אותה המטרה; ולכן ה'שימושא רבא' מביא אותו כסיוע לצורך לזכור את החטא הסמלי של 'חטא העגל'.
^ 7 רבי שמלאי במסכת סוטה (דף יד, א); זוהר (רעיא מהימנא ג, נשא דף קכה ב; כי תצא דף רפב א).
^ 8 במדבר לב, לח; דברי הימים א ה, ח. הבנה זו עולה גם מתרגום יונתן בכמה מקומות (במדבר לב, ג; לב, לח; לג, מז); וכן כתב אבן עזרא.
^ 9 שבט ראובן היה מרובה משבט גד כמבואר במנין השבטים שבפרשת פנחס (במדבר לב); והוא אף היה חשוב ממנו - והדגל המשותף של שניהם היה נקרא "דגל מחנה ראובן". אולם במשא ומתן ששני השבטים האלו ניהלו כדי לנחול בצד המזרחי, הכתוב מקדים תמיד את בני גד לבני ראובן. הסיבה לכך היא מפני שבני גד היו אלו שעוררו את בני ראובן לנחול עימם בצד המזרחי.