לבושי מרדכי ומלבושי הכהן | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

2752

6 דק' קריאה

פר' תצוה עוסקת בעיקרה בלבושי הכהן, ויש בה צד משותף שווה עם מגילת אסתר, שגם בה מופיעים הלבושים כמוטיב מרכזי בהתרחשות המגילה. בתחילה בעת הצרה "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה", ואח"כ בשעת הישועה "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש ממלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה". מתוך עיון בדברי חז"ל אפשר ללמוד על המשמעות העמוקה שהם יחסו לבגדים, כפי שיבואר להלן.

מלבושי הכהן
ביחס למלבושי הכהן כתבה התורה טעם המצוה "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כח, ב). ופירש הרמב"ן "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב: כחתן יכהן פאר. כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן וכו'". ובפשטות מטרת הבגדים לתת לכהן מעמד של שררה בישראל, וכמו שאמרו "הכהן הגדול מאחיו"- "גדלהו משל אחיו". אמנם הרמב"ן הוסיף בהמשך דבריו: "ועל דרך האמת הוד לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם, לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם", ומפרש שם, שכמו שיש מצוה לפאר את המקדש עצמו, כך יש מצוה לפאר את הכהן המיצג את השכינה.

נראה שנקודת המחלוקת בין הפירושים בסיבת הכבוד, תלויה בחקירה שבגמ' אם כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא. אם הם שלוחי דידן , מוטל עלינו לכבדם מצד השררה שיש להם עלינו. אבל אם הם שלוחי דרחמנא, אנו צריכים לכבדם מצד כבוד השכינה שהם מיצגים. בין כך ובין כך הבגדים מלמדים על תפקיד לובשם, וגורמים לבני אדם לכבד את מי שלובשם, לפי מעמדו וערכו. וכאשר תפקידו של לובש הבגדים הוא תפקיד רוחני, מגלים הבגדים את קדושתו, ואת השכינה השורה עליו. וכך כתב הרמב"ן בטעם הפעמונים שבשולי המעיל, מפני שהכהן הנכנס להיכל הוא במדרגה של למעלה מן המלאכים "וכל אדם לא יהיה באהל מועד"- אפילו המלאכים שיש להם דמות אדם "על כן צוה להשמיע קולו, כמי שיקרא הוציאו כל איש מעלי, ויבא לעבוד את המלך ביחוד". נמצא שגלוי הקדושה הפנימית של הכהן היא ע"י הבגדים, ולכן הלכה היא שכהן "מחוסר בגדים" הרי הוא כזר ועבודתו פסולה.

לבושי מרדכי - ובנימין
"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש ממלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן", לבושים אלו אינם רק הוכחה לנצחונו על המן הרשע, אלא הם בעלי משמעות סמלית השייכת למרדכי. מובא בגמ' מגילה טז.

"(בראשית מ"ה) לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן... וחמש חליפת, אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו? דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו - נתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים. אמר רבי בנימין בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא... בלבוש מלכות תכלת וגו'".

משמע שהלבושים הללו אינם רק הדור חצוני , שאם כן השאלה בעינה עומדת למה הפלה את בנימין לטובה משאר אחיו. אלא צריך לומר, שיוסף בא לתת לו כוחות רוחניים שהבגדים מסמלים אותם, והם בעלי משמעות פנימית הישיכת לבנימין והיא עברה בירושה למרדכי, שלכן זכה ללבוש מלבושי מלכות אלו. וצריך להבין מהי המשמעות העמוקה של הלבושים כלפי מרדכי!?

לבושי יוסף
ענין הלבושים הוא מוטיב חוזר אצל בניה של רחל. יוסף זכה לקבל מאביו כתונת פסים, וחז"ל הפליגו במשמעותה, ואמרו "וישראל אהב את יוסף , רבי נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו, ועשה לו כתונת פסים" (בר"ר פה,ח).

צריך להבין מה הקשר בין הלכות שמסר יעקב ליוסף לכתונת הפסים שנתן לו?
זאת ועוד, חז"ל מוצאים קשר בין כתונת הפסים שנתן יעקב ליוסף לבגדים שהלביש הקב"ה את אדם הראשון "כתונת פסים… היא שלקחה עשו מנמרוד, והיא בגדי עשו החמודות שלבש בשעת הברכה" (מדרש תו"ש , בראשית ל"ז , נ). ואע"פ שכתוב שיעקב "עשה לו כתונת פסים", משמע שהוא בגד חדש, ולא אותו שירש מאדם הראשון, נראה שחז"ל התכוונו למשמעות הפנימית של הבגדים שהם כעין מלבושיו של אדה"ר, וצריך להבין משמעות זו מה היא?

משמעות הלבושים
ראינו לעיל שהלבושים מטרתם "לכבוד ולתפארת", לתת מעלה יתרה ללובשם, ע"פ התפקיד שהוטל עליו. כך זה אצל הכהן הגדול מאחיו, וכך הם מלבושי אדם הראשון, הם מסמלים את תפקידו המיוחד בעולם, בזכות צלם אלקים שבו. והנה קודם החטא לא היה אדם הראשון זקוק ללבושים, מפני שגופו היה כלבוש לנשמה, על ידו מילא את יעודו בעולם, והוא העיד עליו שבצלם אלקים נברא "בצלמנו כדמותנו". קומתו הגיעה עד שמים, ומבטו מסוף העולם ועד סופו. "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה וגו'" כולם הרגישו שהוא כמלך עליהם. אבל אחרי החטא נתגלתה ערוותו, וגופו הונמך ונדמה כבהמה, ונמצא שהיה אף לחלש ממנה, שסרה אימתו מהם, והחיות אוייבות לו ומסוגלות לפגוע בו. (צא ולמד מקין שהוצרך לאות במצחו כדי שלא יפגעו בו חיות השדה), ולכן הוצרך לבגדים לכסות את ערוותו, את גופו החומרי התאתני. והקב"ה עשה עמו חסד והלבישו בגדי כבוד שיחזירו לו את כבודו. על ידי הבגדים האדם לומד שהוא מסוגל לכסות את ערוותו ובכך לתקן את הפגם ולהעלותו לקדושה. וכמו שהאדם נברא ערל כדי שימול עצמו ויתקן גופו באות ברית קדש, כך הבגדים מהוים תקון הגוף והעלתו.

נוסף לכך, הבגדים מסמלים את מותר האדם מן הבהמה, שבנגוד לה הוא לובש בגדי כבוד, וכמו כן הבגדים שלובש מוכיחים את התפקיד שיש לאדם בעולם בתורה ובמצוות, וכך ניכרת מעלתו.
דוגמה לדבר, כאשר נגזר עליו "קוץ ודרדר תצמיח לך", מובא בגמ' (פסחים ) שבכה ואמר "אני וחמורי נאכל מאבוס אחד?!", ואז הובטח לו שיאכל פת שנעשת בעשר מלאכות. כלומר העובדה שאדם צריך לתקן את מאכלו מלמדת על יתרונו, ומכאן הוא למד שעליו לתקן אף את מעשיו. וכן בענין הלבושים, ע"י שנצרך להם הוא לומד שעליו לעשות תקונים רוחניים לגופו, להלבישם בכ"ד תכשיטי תורה, אלו כ"ד ספרים, ותרי"ג מצוות.

לפי זה מובן מה שאמרו חז"ל "בתורתו של ר' מאיר כתוב כותנות אור (באל"ף)". רצו לומר שכותנות העור שהן לכאורה מכסות, הרי הן מגלות את פנימיות האדם שע"י כסוי הגוף תורף ערוותו, מאירה הנשמה, וניכר אורו של האדם.

ולכן כאשר יעקב קבל את הברכות לבש את בגדי החמודות של אדה"ר, לאמר שקבל את תפקידו בעולם לכהן לא-ל עליון. ויעקב העביר את הבגדים הללו ליוסף כאשר ראה אותו לראוי יותר מכל אחיו והעביר לו את כל תורתו שלמד בבית שם ועבר.

וכך הכתיר יוסף את בנימין בחמש חליפות שמלות לרמוז לו שעתיד לצאת ממנו בן - הוא מרדכי, שיגלה את צדקותו, ויביא לכך שהיהודים שבאותו הדור יקבלו ע"ע תורה מחדש, ויהיה רצוי לרוב אחיו.

שאול ודוד
גם שאול מבני בניו של בנימין היה מצוין בבגדים, חז"ל אמרו על מיכל בזה לדוד שרקד לפני התורה. "ונגלה נגלה" בזמן הריקוד שנתגלה בשרו, ואמרה לו מיכל ששאול היה צנוע יותר. וכן מצאנו שדוד קרע את כנף מעילו של שאול, ובגלל זה נענש בסוף ימיו "יכסוהו בבגדים ולא יחם לו".

נראה שההבדל בין שאול לדוד, ששאול הוא מבניו של בנימין שנקרא בנימין הצדיק וכמוהו גם מרדכי הצדיק. וכך כל בניה של רחל בחינת צדיק הם, והנה הצדיק צריך כל הזמן להצדיק את עצמו ולהוכיח שאינו נכנע ליצרו, וכל עבודתו "לכסות את ערותו" יצרו הרע , שלא יחטא, בחינת איתכפיא ליצרו. משא"כ בעל תשובה מאהבה, אינו צריך לכל זה, כיון שע"י תשובתו מאהבה הפך אפי' זדונות לזכויות, והרע נהפך לטוב, בחינת איתהפכא חשוכה לנהורא, ואין לו יותר להתבייש בגופו וביצרו הרע, שגם הם משתמשים אותו לעבודת הבורא, ולכן הוא מזלזל בבגדים. ואע"פ שנחשב לו לחטא כאשר זלזל בלבושיו של שאול, וכרת את כנף מעילו במערה, זה מפני שהבגדים אלמו את שאול הצדיק, ורק מערכה כלפיו יכול דוד להתעלות למדרגה של תשובה מאהבה ולהסיר את מלבושיו כאדם הראשון קודם החטא, (אדם - ראשי תיבות: אדם, דוד, משיח)

דוגמא לדבר הייתי מציין את הגמ' בשבת קמ"ה: "מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין? - לפי שאינן בני מקומן. דאמרי אינשי: במתא - שמאי, בלא מתא - תותבאי", ונראה לבאר את הדבר שבחו"ל שהם רחוקים ממקומן צריכים יותר הוכחה לצלם אלקים שבהם, ולתורה שמפעמתם בהם. אבל ת"ח שבא"י שהם במקומן, הרי הם ניכרים במעלתם כמו שהם.

חמש חליפות שמלות
השפ"א מעמיק חקור בבאור משמעות חמשת חליפות השמלות של בנימין ואומר בפר' ויגש "והענין הוא כי הפנימיות לעולם אחד, אבל המלבוש מתחלף כפי מדרגת האדם עולה ויורד, כמו שאמרו 'פושטת צורה ולובשת צורה' … וזה שאמרו חז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי מלפני המלך בה' לבושים. כי בימי אסתר היה הסתרת פנים ביותר ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים הנ"ל. ואפשר ע"ז הרמז מה שמחליפין הלבושין בפורים, כי מנהג ישראל תורה" עיי"ש.

היינו, שהלבושים מסמלים את התפקידים המשתנים של האדם לפי המקום והזמן, וצריך ליצוק תוכן פנימי באותם לבושים, שיהיו "כותנות אור" ויאירו מכוחותיו הפנימים.

לפי זה מובן מדוע הכותנת היתה נחוצה ליוסף, שהיה צריך לרדת למצרים למקור הטומאה וללבוש מלבושים אחרים ולהשאר בקדושתו. וזו תורה שלמד יעקב אבינו בגלות בבית שם ועבר, וכשלימד אותה את יוסף מסר לו את הכותונת.

אמנם לפי מה שאמרנו לעיל אפשר לפרש את הלבושים המתחלפים שבפורים, בתחפושות שנהגו בהם, באופן שונה. שהרי אם בגדים בדרך כלל מגדירים את תפקידו של האדם, ומדגישים את צלם אלקים שבו, הרי בפורים שמתחפשים באופן שלא יהיה ניכר נראה שמטרתם באה לטשטש את הופעה החיצונית בחינת "עד דלא ידע", ולכן נראה שהלבושים האלו באו להסתיר את המלבושים הרגילים וכאילו לבטלם, ועי"ז אדם מופיע כמו שהוא בעצמו בלא לבושים כמו שהיה קודם החטא. ואם אמרנו שהלבושים מסמלים את המצוות, הרי לעתיד לבא יהיו המצוות בטלות, וגם בפורים כביכול לא מקפידים במה שמקפידים במה שמקפידים כל השנה, להראות שבזמן התיקון השלם נוכל להופיע כמו שאנו בתקון החומר והגוף. ואפשר שלזה התכוונו חז"ל באמרם ש"כל המועדים עתידים להתבטל חוץ מפורים, שנאמר: וזכרם לא יסוף מעמם, ואומר: קול גדול ולא יסף".