כיצד נחנך את ילדינו לאהבת תורה? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
בימה תורנית

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

5987

5 דק' קריאה

ר' משה נכנס בצעד נלהב לכיתה א', והניח את תיקו החדש בסמוך לשולחן המורה. מולו ישבו עשרים ילדים, ותלו בו עיניים תמימות, שמחות ומשתוקקות ללמוד. משה חייך בסיפוק, והתפלל בליבו שתשוקת לימוד זו תימשך לעד.
לפתע, חש זוג עיניים שונות ננעצות בו בלגלוג. הוא הסתובב בחדות, וזיהה בפינת הכיתה את אחד מהורי הילדים, המסתכל בו במבט מבוגר של מי שכבר ראה בחיים ומכיר את תחילת כיתה א'... ואת ההמשך.
משה הביט שוב בילדים, וחשב: באמת עלי להתייעץ - כיצד לחנך לאהבת תורה?

אהבת הילדים
הרב יהושע שפירא שליט"א - ראש ישיבת ההסדר רמת גן
ברוך ה', שזכינו בדורנו להתחדשות אהבת התורה במגוון גדל והולך של תלמודי תורה ובתי ספר, שהסוד העיקרי שלהם הוא מלמדים/ות מורים/ות שאוהבים קודם כל את הילדים/ות, ובתוך הצינור של אהבת הילדים הם מזרימים זרם חיים של אהבת התורה.
אין דרך טובה יותר להנחיל אהבת התורה, מאשר להדביק בחיידק הזה של אהבת התורה את הסביבה על ידי מלמדים אוהבי תורה באמת.
אמנם אהבת התורה איננה מספיקה. הכתוב אומר: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". וקשה - הרי כוונת הפסוק לומר, שצריך לחנך את הנער בדרכו בתור אמצעי להנחיל לו את החינוך, אם כן היה מקום לומר, לא יסור ממנו - מן החינוך, ומדוע נאמר "ממנה"?
אלא, שלימדנו שלמה המלך ע"ה את מה שהרחיבו אחר כך רבותינו שבכל הדורות, ומצטט הגר"א ממקורות קודש, שהתורה נועדה להדליק את הנשמה. "ממנה" - מאורה של הנשמה, שהיא חצובה ממקור התורה. כלומר, האהבה של המלמדים לתלמידים היא לא אמצעי לכך, שבזכות האהבה הם יאהבו את התורה. אהבת התלמידים היא האמת היותר עליונה, כי סוף כל סוף אנו באמת מאמינים בילדים ורואים בנשמותיהם את האוצר הגדול, שגם כי יזקין לא יסור ממנה, מאורה של הנשמה שהיא חצובה ממקור התורה.
כמובן, שבאותה דרך צריכים לנקוט גם ההורים בבית, ולמצוא את המסילות לגוון המיוחד של הנשמה של כל אחד מבניהם ובנותיהם. אם ננהג כך, תתפרץ אצל ילדינו מאליה שלהבת אהבת התורה הגנוזה בנו ובוערת במעמקי לבבנו עוד מטרם לידתנו. על כך אומר הכתוב: "כי הם חיינו".

אהבת אמת ויגיעה
הרב אהרון טרופ שליט"א - ראש ישיבת בני צבי
ראשית - יש לברר מה זו אהבה?
העולם התקשורתי מרגיל אותנו לחשוב, שאהבה היא רגש בלבד. להבנה זו, האהבה לא תלויה בעבודתנו - או שאתה חש מעצמך אהבה או שלא.
הסתכלות זו היא מוטעית והרסנית ביחס לכל המציאות. הנזקים בדורנו מהבנה מוטעית זו בולטים בקלות לעין - הקושי להתחתן ההולך וגובר, אחוזי הגירושין הנוסקים מעלה, וכן בפיחות הגובר באהבת ה', התורה, עם ישראל וארץ ישראל. בכל אלו קיימת התדרדרות בגלל עיוות המושג אהבה. לכן בבואנו להאהיב את לימוד התורה על התלמידים עלינו קודם כל לברר עימם - מה זו אהבה?
יש ציווי, אותו אנו אומרים שלש פעמים ביום: "ואהבת את ה' אלוקיך". אם יש ציווי לאהוב את ה', מוכח שאהבה אינה רק רגש בעלמא, כי אם כך - מה שייך לצוות לאהוב?
אלא וודאי, שאהבה היא רגש הבנוי על ההשתדלות והעשייה של כל אדם. כיצד? ראשית - בהתבוננות בטוב, בחיובי (עי' רמב"ם יסוה"ת, פ"ב). יש להרגיל את התלמידים לראיה חיובית בכלל של המציאות, עין טובה.
מתוך כך, עלינו להקדיש מחשבה ושיעורים על ראיית הטוב שבתורה, לברר את הצדק, המוסר וההיגיון שבתורה. עלינו לברר עימם את "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת". בשנים האחרונות, לא קשה לראות את החסד שעשה עימנו ה' שנתן לנו "חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת". ניתן לראות בקלות את הרשע, הצביעות והטיפשות, שבמערכות הפועלות שלא על פי תורה, עיין ערך - הגירוש, עמונה, שחרור מחבלים, היחס לנשים, ועוד.
הדבר השני הנצרך לקניית אהבה, הוא - עמל, מאמץ . אמא אוהבת את התינוק שלה, לא בגלל שהוא הכי חמוד בעולם, אלא משום שהיא התאמצה בגידולו. כך זה גם בין בני זוג, אהבה שתישען רק על רגש מיקרי תחלוף במהרה, רק השקעה ונתינה הדדית תיבנה ותחזק את הקשר. כך גם כמובן באהבת תורה. מי שינסה לקנות את לב תלמידיו בהקלת המאמץ הלימודי יעלה חרס בידו. כדברי הרב זצ"ל (עין איה ברכות ס"ג): "רבים הם הפדגוגים, המתנשאים להביא דרכים להקל את עול הלימוד וחושבים שיביאו ברכה לעולם בהקנותם את הידיעות והלימודים התוריים באופן קל שלא יצטרך האדם להיות עמל בהם, תועלת הדבר אינה אלא מטעה... המתרגל ביגיעה ובעבודת העיון שמח בזה והוא כל תענוגו ומשוש נפשו".
אולם, התנאי היסודי לאהבת התורה של הבן או התלמיד הוא - אהבת התורה של ההורים ושל הר"מ . אם האבא לא אוהב תורה ולא מקדיש זמן ללימודה, לבן יהיה קשה לרכוש אהבה זו אך ורק בכיתה. ואם הר"מ עצמו לא מתלהב מסברא, לא כואב את הקושיא ולא שמח בתירוצה, אצלו, כנראה, התלמידים כבר לא ירכשו אהבת תורה...
ופרקטיקה, לגבי מהלך השיעור עצמו, שמעתי מהרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, שיש ללמד תורה שבעל פה - בעל פה ולא בכתב. כלומר, קודם כל יש לפתוח בכיתה את הנושא של הסוגיא בעל פה, לתת לתלמידים לשאול ולענות. אז, לאחר שאת עיקרי הסברות אמרו הם בעצמם, ולאחר בירור השאלות והסברות המרכזיות של הסוגיא, יש לפתוח את הגמרא וללמוד אותה בפנים.

עמל ואהבה
הרב יעקב בר-און שליט"א - רב אולפנת 'להבה' קדומים
השאלה - איך מחנכים לאהבת תורה היא חלק מן השאלה הכללית - איך מחנכים, איך מקדמים, מה נוגע בנפש האדם ומשפיע עליה?
התשובה הראשונית לשאלת החינוך היא "דוגמא אישית" . כך בחינוך למצוות, כך בחינוך לצניעות, כך בחינוך ליראת שמים וכך גם בחינוך לאהבת תורה. מחנך, שאוהב תורה בעצמו מעביר בכך לתלמידיו מסר של אהבת תורה והתלהבות מחיי תורה מתוך חיבור עמוק לתורה, ויתכן שיצליח גם לחנך לכך.
ומדוע, באמת, להתלהב ולאהוב כל כך את התורה? מפני שהתורה היא החכמה האלוקית, "סדר העולם" כלשונו של המהר"ל בנתיב התורה, ה"סוד" של העולם. כשמשה עולה להר סיני שואלים המלאכים: "מה לילוד אישה בינינו"?! המלאכים משתאים על כך שסוד העולם נמסר לידיים אנושיות. ילדינו צריכים להפנים שאנו זוכים ללמוד תורה ולגלות את סוד העולם, בחלקינו נפלה הזכות להפוך בה ולגלות בה פנים חדשות, להכיר אותה ולפענח את סודה - סוד העולם.
לימוד תורה מתוך הבנה כזאת, מביא לחדוות גילוי, ולרצון להעמיק וללמוד מתוך שמחה. וכך כותב רבי אברהם מסוכטשוב בהקדמה לספרו 'אגלי טל': "כי זה עיקר מצוות לימוד תורה - להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעים בדמו, ומאחר שנהנה מדברי תורה, הוא נעשה דבוק לתורה".
ואיך אפשר לשמוח ולהתענג על דברי התורה? נלמד מדוד משורר ספר תהילים שאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים י"ט, ט'), כשלומדים את פקודי ה' באופן ראוי וישר מגיעים לשמחה. אם לומדים את פקודי ה' בישרות, באמונה, בהבנה כי זוהי תורת חיים או אז "נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה".
בנוסף - החינוך לאהבת תורה כרוך בחינוך לעמל בכלל ולעמל תורה בפרט. אהבה וקשר נרכשים רק על ידי עמל. אדם נקשר לדברים שהוא משקיע בהם ומתמסר אליהם. בברכת התורה איננו מברכים "ללמוד תורה" אלא "לעסוק בדברי תורה", שכן לימוד שמשמעו העברת ידע גרידא, אין בו כדי לחבר לתורה, אין בו כדי ליצור את הקשר העמוק והמחייב לתורה, לכן אנו עוסקים בדברי תורה, אנו אקטיביים בלימוד התורה, אנו עמלים ומתייגעים בלימודה כדי להפכה לקניינינו.
ולסיום - אהבה היא אחת הכוחות המניעים בנפש האדם. החינוך לאהבת תורה מותנה בחנוך לאהבה באופן כללי. עלינו לפתח בילדינו את היכולת לאהוב - לאהוב את ה', את ההורים, האחים, החברים, החיים, ובכלל להיות אדם שמקרין אהבה וחום . אי אפשר לאהוב תורה, לפני שהנפש רוכשת את היכולת לאהוב. כמחנכים עלינו להאמין ש"יש סיכוי לאהבה". יהי רצון שנזכה לחיות "חיים שתהא בהם אהבת תורה ויראת שמים".