קבלת מצוות בגיור | הרב ח"כ חיים אמסלם | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
גרים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

4438

6 דק' קריאה

ארבע הנקודות המהותיות לעניין הגיור המוסכמות לשיטת רוב ככל הפוסקים
1. המתגייר צריך לקבל עליו עול מצוות1.
2. צריך להיות ברור2 שרצונו אמיתי להיות "יהודי"3 על ידי האמונה ביחוד השם4 ואיסור ע"ז והתרחקות וכפירה בדת הקודמת לגמרי, וקבלת מקצת5 מצוות התורה מה"קלות" ומה"חמורות" שיודיעוהו הב"ד6.
3. אין צריך שיתחייב בפירוש לקיים הכל או שנבין ממנו שיקיים הכל7.
4. אם ניכר שאינו מתכוון לקיים מצוות כלל8 [כגון שהוא גר בקיבוץ חילוני וימשיך לחלל שבת ולאכול טריפות וחמץ בפסח ויחיה כמנהגו מאז קודם גיורו] אין9 לגייר אותו10.
________________________________
1. כפשטות הגמ’ ביבמות (מ"ז ע"א) והטור והשו"ע (סי’ רס"ח), וע"פ לשון רש"י (שם ע"ב) ד"ה ומודיעין, והמאירי. ואם לא מקבל עליו עול המצוות, פסק הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי’ ל"ה אות ג’) שכשאינו חושב כלל לקיים ולשמור מצוות ה’, אזי אינה גרות ע"ש, גם במכתב בחתימת גדולי ישראל מט"ו סיון תשד"ם, הובא בספר קריינא דאיגרתא (סימן קס"א), לא נזכר שעל הגר להתחייב לקבל כל המצוות, ולפ"ז גם לדעת הגרש"ז אוירבך וגדולי ישראל הנ"ל, החסרון באינו מקבל עול מצוות, הוא דווקא כשאינו חושב כלל לקיים, כלומר שמזה מוכח שאין כוונתו לגרות כלל, אבל אם רצונו אמיתי בגרות, ומקבל עליו עול המצוות אבל אינו מתכווין לקיים הכל, הוי גר, וכשיטת האחיעזר ודעימיה דהוי גרות כדלקמן הערה 9, וכל שכן כשיקיים מקצת, וכ"כ הרה"ג מרדכי יהודה קראוס שליט"א רב הקהילה החרדית בירוחם בקובץ מבית לוי מבית מדרשו של הגר"ש ואזנר בעל שבט הלוי שנת תשס"ה (י"ח), והדברים מבוארים להדיא בשו"ת בית מאיר לגדול הדור בדורו מהר"ם פוזנר סי' י"ב עמ' ע"ב, דאף לשיטת התוס' והטוש"ע דבעינן קבלת מצוות: "אין צריך לקבלת כל המצוות, אלא אפילו רק במקצת מצוות וקיבל, נקרא קבלת מצוות", עכ"ל. ומבואר בדבריו שם דאפילו לא קיבל מצוות חשובות מאוד כגון שבת, חשיבא קבלה ע"י המקצת שקיבל, ע"ש. אבל כשמסרב להדיא לקבל עליו עול מצוות, בזה מראה שאין חפץ בגיור כהלכתו, ואין לגיירו, ואם עברו וגיירו גר כזה, וגילה דעתו שאין לו ענין ביהדות, י"ל דאינו גר, ועדיין צ"ע, כי לכאורה זהו נגד הרמב"ם והרשב"ץ, ועיין להגר"א ארלנגר שליט"א מראשי ישיבת קול תורה בספרו ברכת אברהם לכתובות (י"א ע"א), שדייק לנכון דבמילה וטבילה לשם גרות הוי גר, ועל כרחו מתחייב במצוות, ואפילו לא קיים ולא יקיים כלל, הוי כיהודי מומר וכתינוק שנשבה לבין הגויים, עש"ב. ורק אם גילה דעתו בפני ב’ עדים או במסל"ת קודם הגרות שאין לו עניין ביהדות ובגיור, אז תלינן דמל לשם בריאות וכיו"ב, וכן שטבילתו לתענוג ונקיון ולא הוי גר, וגם לזה צריך להביא ראיות.
2. ע"פ הגמ’ הנ"ל שאומרים לו מה ראית וכו’.
3. כלשון שו"ת הרשב"ש (סי’ תס"ז) "שמברר דבריו ואומר הריני יהודי או הריני גר", וכלשון רבנו צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק (המלא סי' נ"ד) שעיקר היהדות היא במה שבשם ישראל יכנה, וכיו"ב כתבו בשו"ת חמדת שלמה יו"ד סי' כ"ט והגר"ש ישראלי בחוות בנימין ח"ב סי' ס"ז, ע"ש ודו"ק.
4. ע"פ הרמב"ם הל’ איסו"ב (פי"ד ה"ב) והשו"ע (סי' רס"ח סעיף ב') שמאריכין בדברים אלה של עיקרי האמונה, וביאר הרב המגיד, שהוא עיקר היהדות והדת והגרות. ונכלל בזה גם להאריך עמו שיתרחק מאמונת השיתוף (של הנוצרים וכיו"ב).
5. כי הודעת המצוות היא על מקצת מצוות (כנ"ל), וההודעה והקבלה חד הם, כי מקבל הוא את ההודעה, עיין שו"ת מהראנ"ח (סי’ צ"ב) ובשו"ת משיבת נפש למהרא"ל צינץ יו"ד (סי' נ'), וא"כ גם כשמקבל, מקבל הוא רק "מקצת מצוות", וכן הוא להדיא לשון תוס’ חד מקמאי וההשלמה יבמות (דף מ"ה ע"ב), וכפשטות הגמ’ יבמות (מ"ז ע"א) והפוסקים שמודיעים אותו מקצת מצוות, וזהו מה שמקבל. וזהו מ"ש בשו"ת בית מאיר (סי’ י"ב) הנ"ל "דאף לשיטת התוס’ אין צריך לקבלת כל המצוות אלא אפילו במקצת מצוות וקיבל נקרא קבלת מצוות", עכ"ל. ועיין היטב שו"ת הרדב"ז ח"ג (סי’ תע"ט) וח"ד (סי’ פ"ו) ושו"ת איש מצליח כרך ג’ יו"ד (סי’ מ"ב).
6. לשון הגמ’ ביבמות (שם) והרמב"ם הל’ איסורי ביאה (פי"ד ה"ב).
7. עפ"ד האחיעזר (ח"ג סי’ כ"ו), שו"ת והשיב משה יו"ד (סי’ נ"א), מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א תורה שבע"פ (שנה י"ג אותיות י"ב י"ג).
8. אולם אם הגר חושב בשעת הגרות לעבור על איזה מצוות, כיון שאינו מתנה בפירוש שלא לקבל, אין זה חסרון בקבלת המצוות, כסברת האחיעזר (ח"ג סימן כ"ו), ואע"פ שהדבר אברהם (ח"ג סימן כ"ח אות ג’) הסתפק בזה למעשה, כבר כתב על דבריו מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א בתורה שבע"פ (שנה י"ג אות י"ג), דלא שבקינן פשיטותו של האחיעזר מפני ספקו של הדבר אברהם. עוד צידד שם מרן שליט"א בשם שו"ת והשיב משה דריהם (יו"ד סימן נ"א), דאם קיבל עליו המצוות, אפי’ אם בשעת קבלתו בדעתו לעבור על איזה מהם, כיון דאדעתא דהכי קיבל שאם יעבור ענוש יענש, הוי גר מעליא ואין זה חסרון בקבלת המצוות.
9. ע"פ האחיעזר (שם) שכתב: "אולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה חלול שבת ואכילת טרפות, ואנו יודעים שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו (כלומר משטה בנו), הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצוות לאו כלום הוא, א"כ זהו חסרון בקבלת המצוות דמעכב", והחרה החזיק אחריו מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א בקובץ תורה שבע"פ (הנ"ל), רק שנקט רבנו לשון של זהורית יש לדון לענין ביטול הגרות. ועיין שו"ת יד רא"ם (סי’ י’) ושו"ת דעת כהן סי' קנ"ג. ולענין "חזר לסורו" ראה ברמב"ם הלכות איסו"ב (פי"ג הי"ז והי"ח) ושו"ת הרשב"ץ ח"ג (סי’ מ"ז) ע"ש. ולפ"ז כשאינו משטה בנו ורוצה להיות יהודי ולקיים מצוות התורה, ואפי’ מקצתם, מקבלין אותו לכתחילה. וע’ בשו"ת מלמד להועיל (ח"ג סימן ג’) מה שפסק במי שיש לנו הכרח לקבל אותו, ואנו יודעים שלא יקיים כל המצוות, וז"ל: דעל צד היותר טוב, יודיעו לו המצוות שבודאי ירצה לקבל, דהיינו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים, מצות צדקה וכבוד אב ואהבת רע וכדומה, ויאמר אח"כ סתם שמקבל עליו מצוות היהודים, ומ"מ כל זה אינו מעכב.
10. ויתכן שאם עברו וגיירו, אין הגיור כלום אף לקולא. כגון אם בא על אשת איש אחר "גיור" כזה, דינו כנכרי הבא על בת ישראל שהולד כשר. (הערת מו"ר הגאון הנאמ"ן שליט"א). ועיין היטב בהרשב"ץ הנ"ל ובהרמב"ם (פי"ג הי"ז) ושו"ע (סי’ רס"ח סי"ב), ומקורם טהור בתלמוד יבמות מ"ז ע"ב, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר, ונפק"מ דאי קדיש בת ישראל והדר ביה ועבד ע"ז הו"ל כישראל מומר וקידושיו קידושין. וע"ע להגאון ר’ יחזקאל בנעט אב"ד דק"ק ווראהאל בחוברת המאסף (שנה ט"ז כרך ב’ חוברת ה’ סי’ נ"ז), שנשאל אודות מי שנתגיירה עבור בחור מישראל ע"י ג’ הדיוטות, באופן שלא קבלה עליה לשמור תורתנו הקדושה, וממילא אי אפשר לומר שידעו שסוף סוף תשמור דת משה וישראל, דאדרבה ידעו שלא תשמור כלל, האם גרותה גרות, והשיב דהגיורת גיורת היא לענין שקידושין תפסי בה, והיא אשת איש אשר קדשה כדת משה וישראל, וצריכה גט מדאוריתא וחייבין עליה משום אשת איש, עכ"ד ע"ש. [כדי להבין במי המדובר, מלבד מה שרואים עזוזו וגדולתו מתשובתו הנ"ל הנפלאה, עיין מ"ש עליו בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי’ קכ"ט)], וכן מבואר בשו"ת דעת כהן (סי’ קנ"ג) להגראי"ה קוק זצ"ל, שכל שהיתה מילה וטבילה וקבלת מצוות בפיו בבי"ד, הוי גרות ואין לנו עניין עם דברים שבלב שאינם דברים כלל, ואפילו יבוא אליהו, ויגיד לנו שהיה בלבבו אחרת מאשר בפיו, אין לנו עסק כלל עם דברים שבלב וכדעת הרב מל"מ בה’ שקלים (פ"ד ה"ו, ד"ה ועוד נ"ל), וגם באבותינו קרא כתיב "ויפתוהו בפיהם" וגו’, ואמרו במדרשים שהיה ליבם פונה לע"ז, ופסל מיכה היה עימם, ומ"מ כיוון שקיבלו בפה נגמרה הגרות עכ"ל. ע"ש. וראה לעיל סוף הערה 1.