33497
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
"אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס" (מגילה ד, א). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם אשה יכולה לקרוא מגילה עבור איש. לדעת רש"י יכולה, ולדעת בעל הלכות גדולות אינה יכולה.
מחלוקתם נובעת מפירוש הגמרא והתוספתא, ומסתעפת להגדרת חיוב נשים במגילה ולעוד דינים. ונתחיל לבאר דבריהם:
הסוברים שמוציאות גברים
בפשטות משמע שחיוב הנשים כחיוב הגברים, וממילא יכולה אשה להוציא גבר בקריאתה. וכן משמע מהמשנה במגילה (יט, ב): "הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן". משמע רק חרש שוטה וקטן פסולים לקרוא, אבל נשים כשרות. וכן מפורש בגמרא ערכין (ב, ב; ג, א): "הכל חייבין במקרא מגילה. הכל כשרין לקרות את המגילה. 1 לאיתויי מאי (לרבות מה אמרו 'הכל')? לאתויי נשים, וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס". הרי שבמפורש נתרבו הנשים, שגם הן כשרות לקרוא מגילה. וכך כתב רש"י (ערכין ג, א): "שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם".
כדעת רש"י סוברים גם הרמב"ם 2 , מגיד משנה, ריא"ז (פ"ב הלכה ג, ב), נימוקי יוסף, בעל ספר המכתם, רבינו יהונתן, בעל ספר המאורות, בעל אור זרוע (סי' שסח) והמאירי.
הסוברים שאין מוציאות גברים
אולם לדעת בעל הלכות גדולות (הל' מגילה סי' יט) חיוב הנשים שונה, הן חייבות לשמוע ולא לקרוא. ויסוד דבריו בתוספתא (מגילה פ"ב ה"ד): "הכל חייבין בקריאת מגילה, כהנים לוים וישראלים וגרים וכו'. כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן. אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו וכו'. נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן". 3 ולכאורה קשה, שהרי למדנו בגמרא (מגילה ד, א, וערכין ג, א) שנשים חייבות במגילה. אלא שלפי בעל הלכות גדולות הן פטורות ממצוות קריאה וחייבות בשמיעה. ולמה חייבות בשמיעה, "שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד, והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע" (הלכות גדולות סי' יט). ואף בגמרא מגילה (ד, א) גרס שהן חייבות בשמיעה, "אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במשמע מגילה שאף הן היו באותו הנס". וכן גירסת רבנו חננאל (מגילה ד, א) "נשים חייבות לשמוע מקרא מגילה". וחיזק בעל הלכות גדולות את דבריו מהירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה): "בר קפרא אמר: צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם היו בספק. ר' יהושע בן לוי עבד כן, מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון". תרגומו: רבי יהושע בן לוי עשה כן, אסף בניו ובני ביתו וקרא אותה לפניהם. 4 הרי שלפי הירושלמי זוהי כוונת רבי יהושע בן לוי המובאת בתלמוד הבבלי, שנשים חייבות לשמוע מקרא מגילה, אבל אין ללמוד ממנו שנשים חייבות בקריאה כגברים. ומה שלמדנו בערכין (ג, א) שנשים כשרות לקרוא במגילה, הכוונה שנשים כשרות לקרוא את המגילה עבור נשים אחרות, אבל להוציא גברים אינן יכולות, וכך פרשו את דברי בה"ג התוספות (ערכין ג, א) והר"ן (מגילה ד, א).
נמצא אם כן, שלפי בעל הלכות גדולות התוספתא דברה על מצוות הקריאה, וממנה נשים פטורות, ואילו הגמרא במגילה (ד, א) והירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) דיברו על מצוות שמיעה, ובה נשים חייבות. והמשנה (מגילה יט, ב) והגמרא ערכין (ג, א) דיברו על היכולת להוציא נשים אחרות, ולזה נשים כשרות (בהמשך יבואר חילוק זה היטב על פי הטורי אבן).
כדעת בעל הלכות גדולות סוברים גם רבנו חננאל (מגילה ד, א), סמ"ג הל' מגילה, תוס' הרא"ש (אמנם בהלכותיו לא הכריע), וכן נראה מדברי התוס' (מגילה ד, א, ערכין ג, א), וכן כתב הר"ן על הרי"ף, שאע"פ שדעת בה"ג אינה מחוורת מ"מ ראוי לחוש לדבריו להחמיר. וכן דעת ראבי"ה (מגילה סי' תקסט), והביאו במרדכי (מגילה תשעט), וכ"כ הרוקח, בעל צרור החיים ובעל העיטור (דף קיג, ב). 5
תשובת הסוברים שחיובן שווה
אולם הסוברים שנשים חייבות במקרא מגילה כגברים, סוברים שאין לחלק בין מצוות קריאה למצוות שמיעה. וכל מה שאמרו חכמים על נשים, שהן חייבות במקרא מגילה, וכן הגירסא שלפנינו במסכת מגילה (ד, א). וכן מוכח מהגמרא בערכין (ב, ב), שלמדה מהמשנה (מגילה יט, ב): "הכל כשרין לקרות את המגילה", שהכוונה לרבות נשים, שהן יכולות להוציא אחרים ידי מקרא מגילה.
ומדברי הירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) אין הוכחה שנשים חייבות רק לשמוע, אלא שהירושלמי מדבר על המציאות, שגברים היו קוראים עבור נשים כדי להוציאן ידי חובתן, אבל אין זה בא ללמד שנשים אינן יכולות להוציא גברים.
אבל את התוספתא (מגילה פ"ב ה"ד) שאמרה שנשים פטורות ממקרא מגילה לא ניתן ליישב עם דברי המשנה והגמרא, ולכן היא תוספתא דחויה. וכפי שכתב האור זרוע (ח"ב שסח), שכיוון שבתלמוד לא הזכירו את התוספתא, להקשות ממנה על רבי יהושע בן לוי שאמר שנשים חייבות במקרא מגילה (מגילה ד, א; ערכין ג, א), ולתרץ אח"כ שנשים חייבות בשמיעה ופטורות מקריאה, משמע שאין מתחשבים בה כלל. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א (מגילה ד, א) שהיא תוספתא 'משבשתא', מפני שהיא בניגוד למבואר במשנה (מגילה יט, ב), ובגמרא (מגילה ד, א, ערכין ג, א), ולכן אין להתחשב בה כלל. 6
באור דעת הסוברים שנשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה
כפי שלמדנו לבה"ג והסוברים כמותו, נשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה, ולכן אינה יכולה להוציא איש, משום שהוא חייב גם בקריאה והיא רק בשמיעה. ולשיטתו ולדעה זו אשה שקוראת לעצמה תברך "לשמוע מגילה" (כמובא ברמ"א תרפט, ב).
כמה הסברים נאמרו לכך באחרונים, ונזכיר שניים עקרוניים, והשאר ענפים להם:
בטורי אבן (מגילה ד, א) פירש שיש בחיוב קריאת מגילה שתי רמות, האחת על פי רוח הקודש, וזה חיוב כעין תורה, ועל חיוב זה דברו בתוספתא, ומחיוב זה נשים פטורות כי היא מצווה שהזמן גרמה. ויש עוד חיוב מצד שגם הן ניצולו על ידי הנס, ועל חיוב זה דיברה הגמרא, וחיוב זה הוא מדרבנן בלבד. שכן סברת "אף הן היו באותו הנס" אינה מועילה לחייב במצווה שהזמן גרמה מהתורה, ולכן הוצרכנו ללמוד בהיקש את חיוב הנשים במצה בפסח מאיסור חמץ, כפי שבאר התוספות (מגילה ד, א, ד"ה "שאף"). לפיכך נשים חייבות לשמוע מגילה מדרבנן, ויכולות להוציא אף את עצמן, אבל אינן יכולות להוציא גברים שחיובם חמור יותר. 7
בשו"ת אבני נזר (או"ח תקיא) באר שיש במצוות קריאת מגילה שתי מצוות, האחת לפרסם את הנס, והיא מצווה לשמוע מגילה, והשנייה לזכור את עמלק כדי להתעורר למחייתו, והיא מצווה לקרוא מגילה. ונשים חייבות בראשונה ולא בשנייה, וכפי שכתב בספר החינוך, שנשים פטורות מקריאת פרשת זכור, הואיל ואינן מצוות להילחם. והוכיח שם בראיות שמקרא מגילה הוא גם לזכירת עמלק. וכעין זה כתב האור שמח. 8
טעם "אף הן היו באותו הנס"
לכאורה אפשר לתלות את המחלוקת הזו בטעם חיוב הנשים. מובא בגמרא (מגילה ד, א, ערכין ג, א) "שאף הן היו באותו הנס". טעם זה נאמר גם לגבי חיוב נשים במצוות הדלקת נרות חנוכה, ובמצוות שתיית ארבע כוסות בליל הסדר. נחלקו הראשונים במשמעות טעם זה.
לרש"י ורשב"ם בפירושם לפסחים קח, ב, חיובן נובע מזה שהיו שותפות משמעותיות באותו הנס, ומבחינה זו שייכותן למצווה אולי קודמת לגברים. "כדאמרינן (לעניין יציאת מצרים בסוטה יא, ב) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו. וכן גבי מקרא מגילה, נמי אמרינן הכי, דמשום דעל ידי אסתר נגאלו. וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת (כג, א)". והכוונה שנס חנוכה בא על ידי יהודית. 9 לפי זה יוצא שחיוב הנשים אינו נופל מחיוב הגברים, ומובן לפי זה שנשים יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם.
אולם התוספות (פסחים קח, ב, מגילה ד, א) הקשו שלשון "אף הן" משמע שאינן העיקר, אלא נגררות אחר הגברים. ועוד שבירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) מפורש שטעם חיוב הנשים מפני "שאף הן היו באותו ספק", כלומר "באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד", ולא מפני שהיתה להן זכות מיוחדת בנס. וטעם זה התקבל על דעת רוב הראשונים, וכ"כ הרשב"א והריטב"א והמאירי והר"ן (בחידושיהם למגילה ד, א).
ונלענ"ד שטעם רש"י הוא, שמזה שהבבלי שינה לשונו מהירושלמי, משמע שרצה לומר שלא רק שהן היו בסכנה, אלא שאף הן היו בנס, היינו שפעלו לקירוב הנס באמונה ומסירות נפש.
ואף שפירוש רש"י נוח יותר לדעת רש"י לפיו אשה יכולה להוציא איש ידי חובת מקרא המגילה, ופירוש תוספות נוח יותר לדעת בה"ג שאינה יכולה להוציא. מכל מקום, שני הפירושים יכולים להתיישב עם שתי הדעות. שגם לפי פירוש רש"י אפשר לומר, שאמנם היה לנשים חלק נכבד בנס, ולכן למרות שזו מצווה שהזמן גרמה תקנו חכמים שאף נשים יתחייבו בה, ובכל זאת חיובן למעשה חלש מחיוב הגברים. או שהוא שווה לגברים אלא שמפני טעמים צדדיים, כטעם הסמ"ג שיובא בהמשך, אינן מוציאות גברים.
ומאידך גם אם חיובן טפל לחיוב הגברים, מפני שזו מצווה שהזמן גרמה ומעיקר הדין נשים פטורות ממנה, ורק מפני שאף הן ניצלו מהסכנה, חייבו גם אותן. מכל מקום בפועל כיוון שהטילו עליהן חיוב, דינן כדין הגברים, ויכולות להוציא גברים ידי קריאת מגילה. וכך אכן דעת הריטב"א והמאירי.
יש סוברים שאשה חייבת במקרא מגילה ואינה מוציאה גברים מסיבות אחרות
ויש ראשונים שמסכימים להלכה לדעת בעל הלכות גדולות, שאשה אינה יכולה להוציא אנשים, וכפי שמוכרחים להבין מדברי התוספתא (מגילה פ"ב ה"ד), אלא שלדעתם ביסוד הדין חיוב מגילה שווה בגברים ונשים, ורק מטעמים צדדיים אשה אינה יכולה להוציא איש. לדעת הסמ"ג, מפני שקריאת המגילה כקריאה בתורה, ולכן אינה מוציאה איש. ולדעת הכלבו (מה), משום שקול באשה ערווה. 10
דעת הסמ"ג משום שקריאת המגילה כקריאה בתורה
כתב הסמ"ג בהל' מגילה: "אע"ג דנשים חייבות 'במקרא' מגילה, אינן מוציאות את הזכרים. ואל תשיבני נר חנוכה... דשאני מקרא מגילה שהיא כמו קריאת התורה, לכן אינה מוציאה את האיש".
ובמגן אברהם (תרפט, ה) הביא דברי הסמ"ג והוסיף: "פירוש ופסולה מפני כבוד הצבור, ולכן אפילו ליחיד אין מוציאה דלא פלוג (רא"ם)". 11
ויש לדון האם סברת הסמ"ג מקובלת גם על רש"י. שאולי אף שרש"י סובר שאשה יכולה להוציא גבר, מכל מקום אם יהיו מניין גברים, אזי תהיה קריאת המגילה כקריאה בתורה, ומפני כבוד הציבור אשה לא תוציאם. וכן יש לדון מהו שורש עניין כבוד הציבור, והאם כאשר הציבור אינו חש שכבודו נפגע בקריאת אשה, הדין משתנה. וסוגיה זו שייכת לדין קריאה בתורה.
אינה מוציאה משום קול באשה ערווה
בספר כלבו סי' מה כתב: "והבעל עשרת הדברות 12 כתב שאין נשים מוציאות אנשים בקריאתם, והטעם משום דקול באשה ערוה, ואע"ג דמדליקות נר חנוכה ומברכות, לא דמי, לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה". וגם בספר האשכול הביא סברה זו. 13
לסוברים שאשה מוציאה גבר מדוע אין איסור קול באשה
וצריך לומר שלסוברים שאשה יכולה להוציא גבר, אין בזה איסור של קול באשה. אלא שיש להבין, הלא כל מה שנחלקו הראשונים הוא רק האם יש איסור לשמוע סתם קול אשה, שלדעת רב האי גאון והר"ן והמרדכי אין איסור, ולראשונים אחרים אסור, וכן הלכה. אבל בעת אמירת דברים שבקדושה כולם מודים שאסור לשמוע אפילו את אשתו הטהורה (וכ"כ באר היטב אה"ע כא, ד, ופרישה שם ב').
ואפשר לפרש זאת בשני דרכים.
א) אפשר לצאת ידי חובת קריאת המגילה בדיעבד בקריאה ללא טעמים (ע' שע"ת רי"ס תרצ), ובקריאה של דיבור שאין בו חיבה, אין איסור קול באשה ערווה, כפי שכתב הרשב"א (ברכות כד, א), וכ"כ במ"א עה, ו, וכתב במחצית השקל שקול דיבור אינו ערווה אפילו בשעת ק"ש. וכ"כ בשו"ע הרב עה, ו. 14
ב) אולם אין נראה כל כך לפרש שהתכוונו שאשה מוציאה גבר בלא טעמים, מפני שסתם קריאת מגילה בטעמים. ועוד שאמרו (מגילה כ"ג ע"א), הכל עולים לקריאת התורה למנין שבעה אפילו אשה וקטן, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור. הרי שלא חששו לאסור משום קול באשה ערוה, אף על פי שסתם קריאה בתורה עם טעמי המקרא. אלא שנראה לומר שכאשר הקריאה היא לצורך מצווה אין בה איסור של "קול באשה ערווה". וכעין זה כתבו ביחוה דעת ג, נא, ושבט הלוי ג, יד (ואולי זו גם דעת כה"ח תרפט, יג). וכ"כ בילקוט יוסף מועדים עמוד רפט. 15
אולם למעשה נראה שגם לסברה זו קשה להתיר בימינו שאשה תקרא בציבור, מפני שהנוהג המקובל כבר מאות שנים לפחות, שאין שומעים קול אשה ששרה בציבור אפילו בשירי קודש (זולת במסגרת משפחתית שנהגו בגרמניה להקל, כמובא בשרידי אש). וכיוון שכך מקובל כיום, ממילא קריאתה של אשה עלולה לעורר הרהורים. וכן מצינו שכתבו הפוסקים לעניין טפח באשה ערווה, שדינו תלוי במנהג המקום, וכלשון השולחן ערוך (או"ח עה, א): "במקום שדרכה לכסותו". אמנם לבני משפחתה יכולה לקרוא על סמך הסברה שאין אומרים "קול באשה ערווה" בדברי קודש.
דעת האחרונים המקילים
בשולחן ערוך תרפט, א: "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים..." ובסעיף ב' כתב: "אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה... ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים".
וכמה אחרונים הבינו שעיקר דעתו כרמב"ם, שכן ציטט לשונו בדרך סתם, ובב"י כתב שדייקו מלשון הרמב"ם שסובר שאשה מוציאה איש, ורק כיש אומרים כתב את דעת האוסרים, וכידוע "סתם ויש אומרים - הלכה כסתם". וכך משמע מהחיד"א ברכ"י רעא, א, שלדעת שו"ע שאשה מוציאה איש במקרא מגילה, וכ"כ במאמר מרדכי תרפט, ב. ואמנם בסעיף ג' כתב שאנדרוגינוס מוציא רק את מינו, וטומטום אפילו את מינו אינו מוציא, וזה לכאורה כדעה שאשה אינה מוציאה איש. אלא שבאר בב"י, שצריך שהמוציא את האחרים יהיה ניכר אם הוא איש או אשה. וכן כתבו להקל, מהר"י עייאש במטה יהודה ר"ס תרפט, מהרח"א במקראי קדש (קמד, א).
רוב האחרונים מחמירים
לעומת זאת כמה אחרונים כתבו שדעת השו"ע להחמיר כדעת היש אומרים, מפני שלא כתב במפורש בתחילה שאשה יכולה להוציא גבר, אלא רק מכללא ניתן ללמוד זאת, לפיכך כוח היש אומרים המפורש חזק יותר. וכ"כ הפמ"ג (אשל אברהם ד'), וכ"כ בתשובות בית דוד סי' תט, והביא דעתם בכה"ח תרפט, יד. (ואולי אפשר להוסיף, שגם מהב"י משמע שנוטה לדעת בה"ג, שכן הביא יותר ראשונים שחוששים לדעתו).
וכן נטו רבים מהאחרונים להכריע כדעה המחמירה. כ"כ הלבוש, ואליה רבה ב', ופרי חדש א', דרך החיים אות ג'. וכ"כ ערך השולחן תרפט, ג, וחקרי לב או"ח ס"ס מ"ה, שדעת רוב הפוסקים כבה"ג, ולכן יש להחמיר. גם מדברי הרמ"א מוכח שחושש לדעת המחמירים, שכתב שאשה תברך "לשמוע מגילה" כדעת ראבי"ה, וזה מפני שבשמיעה היא ודאי חייבת אבל לגבי קריאה יש ספק.
ולמעשה, כתב בבן איש חי תצוה (ש"א) ב', שמי ששמע מגילה מאשה, יחזור ויקראנה בלא ברכה. וטעמו ברור, שהואיל ויש אומרים שלא יצא, לפיכך צריך לחזור ולקרוא, וכיוון שיש אומרים שיצא, לא יברך מספק. והובאו דבריו בכה"ח תרפט, יד. וכ"כ הגרע"י בחזון עובדיה לפורים ע' נט: "ואע"פ שהעיקר כדעה האחרונה (שאשה מוציאה גברים), טוב לחוש לסברה ראשונה, אלא אם כן בשעת הדחק". והרחיב בהסברת דבריו בהערות, וכ"כ במאור ישראל למגילה ד, א, ובדברי בניו בתורת המועדים ה, ט, וילקוט יוסף מועדים (ע' רפח).
בספק בדיני מגילה נוטים לחומרה
לכאורה יש לשאול, מדוע לא נאמר שקריאת המגילה דרבנן, וספק דרבנן לקולא, ולכן הלכה כדעת רש"י, ולכל הפחות אם כבר שמע אשה, מספק נאמר שיצא ידי חובה?
אלא שלדעת רוב הראשונים והאחרונים מעמד הפורים כ"דברי קבלה", היינו דברים הנלמדים מהנביאים, שהוא במעמד ביניים בין דאורייתא לדרבנן. ונחלקו בדין ספק. ולכאורה מזה שבמקומות שיש ספק אם היו מוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים בשני הימים, משמע שבספק צריך להחמיר כבדאורייתא. וכך משמע מהרמב"ם ושו"ע (תרפח, ד, תרצו, ז). וכך דעת השאילתות ובה"ג, שספק בדברי קבלה לחומרה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א, נוהגים לעשות במקומות המסופקים שני ימים ממידת חסידות, ולא כחיוב. הרי שדינם כדין דרבנן שספקו לקולא. אולם נראה שנטיית רוב האחרונים לחומרא, שדין פורים כדברי קבלה, ושצריך להחמיר בספק. וכ"כ טורי אבן, פמ"ג, מ"ב תרצב, טז, כה"ח לט. 16
בשעת הדחק
מי שאינו יודע לקרוא ויש שם אשה שיודעת לקרוא, בפשטות ישמע ממנה, ויצא ידי חובה לדעת כל הסוברים שאשה יכולה להוציא איש. וכ"כ בכה"ח תרפט, טז, בשם בית עובד ד', והוסיף שאם יזדמן לו אח"כ אפשרות לשמוע איש שיודע לקרוא, יחזור וישמענה מהאיש. אבל לא יברך שוב, משום ספק ברכות.
וכן ציבור שאין איש שיכול לקרוא להם זולת אשה, תקרא להם, ויצאו ידי חובה לפי הסוברים שאשה מוציאה גברים. וכ"כ בחזון עובדיה פורים ע' ס, והזכיר דברי הגהות יעב"ץ שבאר הגמרא מגילה כג, א, הכל עולים למניין שבעה אפילו אשה ואפילו קטן, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה בציבור מפני כבוד הציבור. שכאשר אין שבעה אנשים שיודעים לקרוא בתורה, מעלים אשה, ולכן אמרו בתחילה הכל עולים. וכיוצא בזה כתב רבי דוד פארדו בחסדי דוד (על התוספתא (פ"ג דמגילה קו, ד), שאם עלתה לא תרד. ע"כ. ופשוט שאם האשה שקוראת לגברים כבר יצאה ידי חובתה, לא יברכו, משום ספק ברכות להקל.
וכתב הטורי אבן שנראה שגם לפי בה"ג שסובר שאשה אינה מוציאה איש, הכוונה שאינה מוציאה אותו ידי כל חובתו, כי יש לגברים חיוב נוסף, אבל ידי החיוב המשותף מדרבנן אפשר לומר שמוציאה. אמנם גם אם נקבל סברה זו, נלענ"ד שאם היא כבר יצאה ידי חובתה, לא יברך, כי בשמיעתה לא יקיים את כל מצוותו לפי בה"ג ודעימיה, ומן הסתם קביעת הברכה היא על קיום מלא של המצווה.
ואמנם לכלבו שבאר שאשה אינה מוציאה איש משום קול באשה ערוה, גם בשעת הדחק אין לצאת ידי חובה בשמיעת אשה. וראיתי במקראי קודש (הררי) ו, ט, הערה לז, שהזכיר זאת בשם הרב נבנצאל עפ"י הכלבו. ועוד נשאר בצ"ע אם כשאשתו נדה, ורק היא יודעת לקרוא, אם ישמע ממנה (והרחיב בזה במקראי קודש ליל הסדר ו, הערה לח). ונראה שלדעת הכלבו אפילו אשה טהורה לא תקרא לבעלה. אבל לפי שאר הפוסקים, אין דין קול באשה ערווה בקריאת המגילה, וממילא גם אם היא טמאה יכולה לקרוא. ורק אם מדובר באשה שאינה מבני משפחתו יש לעיין מה עדיף, אם לחוש למנהג שאין שומעים קול אשה זרה בשירתה, או שעדיף שיצאו ידי חובת קריאת מגילה למחצית הפוסקים. ויש לעיין לפי הבן איש חי, שאולי לדעתו גם בשעת הדחק, אשה לא תקרא לאיש. ובשו"ת עזרת מצר (סי' כג, ע' קל, הובא בחזון עובדיה פורים ע' ס) כתב שאפילו במקום שאין איש היודע לקרוא המגילה אשה לא תקרא משום כבוד הציבור. ע"כ.
מכל מקום נראה שגם למחמירים, אם מדובר בבני משפחתה, מוטב שתקרא עבורם.
השוואת דין קידוש ומגילה
הקשה הב"ח (רעא, ב) מדוע לעניין מגילה כתבו הטור ושו"ע גם את הדעה שנשים אינן מוציאות גברים, ולעניין קידוש הזכירו רק את הדעה שנשים מוציאות גברים. ולדעתו דינם שווה, ובשניהם יש אומרים שאשה אינה מוציאה איש, והכריע למעשה שגם בקידוש אשה לא תוציא איש, וכתב שכך דעת מהרש"ל (בהגהותיו לטור סי' תרפט), וכ"כ בעטרת זקנים תרפט, ב.
אולם המ"א תרפט, ה, תרץ על פי סברת התוס' סוכה לח, א, "כיוון דרבים הם זילא בהו מילתא שתוציאם אשה", כלומר, המניעה שאשה תוציא גברים במגילה כי היא נקראת ברבים, וכפי שכתב בשם הסמ"ג שדין מגילה כדין קריאה בספר תורה.
ובקרבן נתנאל על הרא"ש פ"א מ', פרש שבקידוש חיוב האיש והאשה שווה, ואילו במגילה לדעת בה"ג סוג החיוב שונה, האיש חייב לקרוא והאשה רק לשמוע.
למעשה נפסק בשו"ע רעא, ב, שנשים מוציאות גברים. וכתב במ"ב ד', שכן הסכימו הט"ז ומ"א והגר"א ושארי אחרונים. "ומכל מקום יש להחמיר לכתחילה שלא תוציא אשה אנשים שאינם מבני ביתה, דזילא מילתא [א"ר ודה"ח]".
למה תמיד יש מחלוקת?
איך נראית נקמה יהודית?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
סוד ההתחדשות של יצחק
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
אוי ויי!
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
פסח שחל במוצאי שבת
הרב עודד מילר | ה ניסן תשפ"א
כללי הלכות הגעלת כלים
פרק י
הרב אליעזר מלמד | תשפ

בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל
הרב שמואל אליהו | ניסן תשע"ד
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח
