יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי [לב, ב].

"אותו הטל של תחיית המתים הוא עצמו אותו הנושא שמלאכי השרת חיים ומתקיימים ממנו, חיים איתנים, חיים שאין עמם מוות. ושפע החיים הללו הולך הוא ופועל את פעולתו, עובד הוא את עבודתו התדירית, להביא את העולם לידי מעמדו. ואין לך כל הטבה והארה שבעולם, מקטנה ועד גדולה, מחיצונה עד פנימית, שאינה עשויה דרגה של סולם לאושר החותָם העליון, של תחיית המתים, של נצחון הטוב המוחלט, לא רק במובן החברותי לבד בצמצומו, כי אם במובן הכללי של כל העולמים, ובמובן הפרטי של כל בריה, מגדולה ועד קטנה. ואותו הטל העליון, שסיגיו ומותרותיו הם הם הנותנים כוח לכל מרץ החיים, עיקרו ופנימיותו הוא הוא הגנוז בתורה [...] שמחיה את המתים. וכל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו, כי טל אורת טלך".

כִּי חֵלֶק ד' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ [לב, ט].

"כנסת ישראל בעומק חפצה איננה מחולקת מהאלוקות כלל. היא מלבשת את האלוקות המתגלה שבעולם הכללי, וחפֵצה בהוויתה את החפץ האלוקי של טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו. וזה הטוב הוא הסוד של הגאולה המוכרחת לבוא, הטוב מוכרח לנצח את הכל, והחפץ העמוק של הטוב בתוך נשמת האומה, המתבלט בתפילתה הפנימית של האומה, מסמיך לה את הגאולה, "והטוב בעיניך עשיתי, זה שסמך גאולה לתפילה" [ברכות י:].

לחתונת ביתו של ר' חיים היה אמור להגיע בין יתר האורחים הנכבדים, ידיד קרוב מאוד – ר' ירוחם מבודקי. יום הנישואין הגיע, הכל מוכן לעריכת החופה, כל המוזמנים התכנסו אף הם ובאו. השעה היעודה לחופה ממשמשת ובאה, ורק הרב הצדיק הנ"ל בושש מלהגיע. הגר"ח והמחותנים, שהעריכו מאוד את אותו צדיק, ושמחו בהבטחתו להשתתף בשמחתם, המתינו וציפו לבואו. לפתע קם הגר"ח וביקש לזמן אליו פרש רכוב על סוס לביצוע שליחות דחופה עבורו. משהגיע זה, הורה לו רבינו לקחת עמו גלגל של מרכבה ולנסוע למקום מסויים, אי שם על הדרך לוולוז'ין. שם, לדבריו, ימצא את הצדיק ומרכבתו תקועים בצד הדרך. גלגל אחורי בעגלה נשבר, ויש להמציא בדחיפות גלגל להחלפה. כמצוותו של ר' חיים יצא הרץ לדרכו, ואכן מצא שכל דבריו התקיימו במילואם. הוא סייע בתיקון העגלה, וכעבור שעה לא ארוכה החלה החופה בהשתתפותו המכובדת של אותו צדיק. בינתיים התפשטה הידיעה על השליחות בין הקרואים, והייתה לשיחה. כמה מהם ניגשו לרבינו, והביעו התפעלותם ממופת גלוי זה, אך הוא כדרכו ביטל דבריהם באחת. בסך הכל הערכתי נכונה, שכיוון שהבטיח הצדיק את השתתפותו בחתונה – הוא לא יכזב, ויבוא. תמה אחד מהשומעים ואמר: ומנין ידע רבינו שדווקא גלגל אחורי נשבר ולא קדמי? השיב לו הגר"ח: נו, זה דבר פשוט! ידוע שגלגל קדמי ניתן להחלפה בקלות ואינו מעכב, משא"כ גלגל אחורי. ומנין היה ידוע לכם שדווקא גלגל התקלקל, הוסיף הלה להקשות, ואולי הסוס מת וזה מה שגרם לעיכוב? ושוב התחמק ר' חיים: הרי שלחתי את הרץ רכוב על הסוס...

"חג הסוכות, זהו חג קדוש אשר את ששונו והדרו לא נוכל לחוש, כי אם בשבתנו על אדמתנו האהובה, המעוטרת גם אז בשפריר שמי תכלת נחמדים לעין, ואויר טהור ממוזג מרפא לעצם, והם המזכירים אותנו את יד ד', אשר הביאה אותנו אל ארץ הכרמל הטובה והנעימה, המחדשת בנו עוז וחיים ותקווה, כי עליה עוד יציץ ופרח ישראל".

"הסוכה היא שמחה עליונה מאד, עד שאינה יכולה להיות קבועה, כי אם דרך ארעי. אבל היא עומדת במקום אחד, מפני שגלי האור של השמחה שוטפים, ואחד מתעלה, ומיד בלא שום הפסק יורד ונשפע השני, החדש, שהוא יותר מאיר ויותר משמח. על כן נראה כאילו הכל היא סוכה אחת, ובאמת בכל רגע ורגע, ובכל חלק מחלקי הרגע, ישנה סוכה חדשה ממש. ומפני שהשמחה היא מהתחדשות, וכאן ההתחדשות היא תמידית, על כן הוא זמן שמחתנו