^ 1 הרי"ד:
ר' ישעיה ב"ר מאלי דטרני נולד בערך בשנת ד"א תתק"מ (1180) בעיר טראני שבאיטליה, ונחשב אחד מגדולי איטליה הראשונים. כונה 'ר' ישעיה דטרני הזקן' או 'הראשון' ובקיצור 'רי"ד' (ולעתים: רי"ר = ר' ישעיה ראשון), להבדילו מנכדו ר' ישעיה ב"ר אליה שכונה 'ר' ישעיהו דטרני השני', או 'ר' ישעיה אחרון', ובקיצור: ריא"ז (=ר' ישעיה אחרון ז"ל). הרי"ד למד בבית מדרשו של ר' שמחה משפירא, ונשאר בקשר הדוק עם גדולי דורו באשכנז; תשובות שלו מובאות בספר 'אור זרוע' מאת חברו ר' יצחק ב"ר משה מווינה. הוא ייסד בטראני עם חברו ר' אליעזר ב"ר שמואל מווירונה (תלמיד ר"י הזקן) בית מדרש בו למדו בשיטת בעלי התוספות. הרי"ד כתב ספרים רבים: פסקים קצרים לפי סדר התלמוד המכונים 'פסקי הרי"ד', שמאות מהם מובאים בבית יוסף ובשאר פוסקים, חלקם מתוך חיבורי נכדו הריא"ז (בעיקר מתוך המובאות שלהם ב'שלטי הגיבורים' שעל הרי"ף; בדרך כלל הריא"ז מביא את פסקי סבו בשם 'מז"ה' = מורי זקני הרב. החיבור 'פסקי הרי"ד' יצא לאור בדורנו בכרכים רבים על ידי 'יד הרב הרצוג'); 'ספר המכריע' (דפו"ר ליוורנו תק"ב, 1742), בו נימק את הכרעותיו בעשרות הלכות קשות שנחלקו בהן גדולי הדורות שלפניו; 'שו"ת הרי"ד'; פירוש לתורה ולפירוש רש"י ופירושים לנ"ך; פיוטים ועוד.
ספרו הידוע ביותר הוא 'תוספות רי"ד' - חידושים לתלמוד בכמה 'מהדורות', מהם הגיעו לידינו חידושיו על 19 מסכתות (במהדורות אחדות נדפס תו' רי"ד גם על המסכתות יבמות, כתובות וגיטין, אך התברר שאלו הם פסקי הרי"ד ולא תוספותיו; קיים ספק בקשר למסכת נדרים). הרי"ד מרבה להביא מפירושי רש"י כשהוא מכנה אותו 'המורה'; בנוסף רבים מאוד הפירושים המובאים בתו' רי"ד בסתם ומקורם ברש"י. הרי"ד נפטר בערך בשנת ה"א כ' (1260).
^ 2 בענין מחלוקתם של האמוראים על דברי תנאים, ראה עוד ב'סדר הקבלה' למאירי שכתב:

סדר הקבלה למאירי (מכון אופק, סוף פרק רביעי)
"...ועם כל זה נתמעוטו הלבבות מרוב הצרות והוצרכו האחרונים לחבר אחריו דרך ביאור והרחבה, לפעמים דרך סתירה ותיקון, כשהיו חכמי הדור מסכימים לכך ממה שרואים בה קושיא חזקה, כמו שאמרו במסכת יו"ט (לא ע"א): "אמר שמואל...", והקשה: "והא אנן... תנן", ותירץ: "מתניתין - יחידאה היא". וכן אמרו: "סמי מכאן כך וכך". וכן אמרו: "פרת חטאת אינה משנה". וכן בפרק החולץ...ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוויהו אינה משנה. וכן תמיד איתמר: "חסורי מחסרא וכו'". וכן: "לאו תרוצי מתרצת לה, תריץ ואימא הכי". וכן הרבה כיוצא באלו, כמו שנעשה היום אף אנחנו לראשינו ולזקיננו הקודמים לנו, ועוברים לפנינו ועל ראשינו. וכמו שאמרו דרך כלל: "מקום הניחו לנו וכו'". כלומר שאין השלימות נמצאת בנבראים, אף במובחרים שבהם, עד שלא יהו אחרונים רשאין לחלוק עמהם בקצת דברים".

ובענין מה שכתב המאירי ש"חסורי מחסרא" (לעיתים) הוא מחלוקת על המשנה, ולאו דוקא פירושה, אין זה מוסכם על הכל – עיין הליכות עולם שער ב' אות יד, ובכללי הגמ' לר' יוסף קארו שם. וכן דעתו ב כסף משנה הלכות ממרים פרק ב הלכה א, שהסכימו האמוראים שאין בכוחם לחלוק על התנאים.

אמנם מצאנו כדברי המאירי משם הגר"א:

פאת השולחן דף ד ע"ב
והיה יודע (הגר"א) כל חסורי מחסרא שבתלמוד בשיטותיו, דלא חסרה כלל בסדר שסידר רבינו הקדוש המתניתין, ולאו אורחא שחיסר דבר, רק דרבי סבירא ליה כחד תנא דאליביה סתמה, ולא חיסר כלל אליביה, וגמ' סבירא להו כאידך תנא ואליביה קאמרה הגמ': "חסורי מחסרא והכי קאמר".

ולדעת הר"ח מבריסק, מה שמקשים ממשנה על תנא הוא רק משום שמסתמא אינו חולק עליה. אבל אם תנא יודע משנה, ובכל זאת דעתו לחלוק עליה, הרי זה בכוחו – עי' קובץ שיעורים ב"ב תרלג: "...וקשה איך פסקינן הכא הלכתא כרב נגד משנה. וד"ז שאלתי למכ' מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל מבריסק וכו'" עיי"ש. והביא מחידושי הרמב"ן שם שמה שמקשים מדברי תנא על אמורא הוא דווקא ממשנה או בריתא ולא ממימרא (חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף קלא עמוד א): "ודר' נתן מימרא היא ולאו מתני' כדמוכח לישנא דגמרין".
ומפנה שם לשיטה משם רבנו יונה (עליות דר' יונה ב"ב קלא ע"א, ד"ה: "אלא תנאי בי"ד שאני"): "ואע"פ שאין דרך האמורא לחלוק על התנאים, ה"מ בדבר (שסתמו) [שסיימו] אותו במשנה או בבריתא".
^ 3 הרב צחי שטרן ליקט בזה מקורות נוספים מבית מדרשו של הגר"א:

ר' חיים מוואלז'ין בשו"ת חוט המשולש (חלק א, סימן ח):
אחר הדברים והאמת שדברנו בס"ד עומד אני בדעתי, ככחי אז כן עתה בכח דהתירא, אחלי יכונו דרכי כת"ר לשמור משפטי צדק הראוי למופלא שבסנהדרין שלא לישא פנים בדין לחכמים שאני חולק עליהם בדין זה, כי אף שתלמידיהם אנחנו ומימיהם הכינו לנו אלא שאין לנו פה לשתות בצמא דברי קדשם כראוי להם, אמנם בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו, ותלמיד שאמר דבר הלכה אין מזיחין ואין מזניחין ואין מזחיחין ולזה שומעין שאמר כהלכה.

ועוד כתב שם (חלק א סימן ט):
וחזיתי לדעתיה דמר שלא לבו הולך להלוך נגד הארי החי הכהן הגדול שעבר מנשיאותו כי היכי דלא לחלוש לדעתיה… אמנם בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו, וקרא נמי אקדמי' כדכתיב האמת והשלום אהבו. ואם כת"ר מפני השלום איננו בא לידי מדה זו לסתור דברי מו"ר הכה"ג נ"י, הלא אני הקטן שמשתי את הכה"ג נ"י בהיותו במדינתינו, ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא שמים על אחת כמה וכמה. אבל אני שומר פי התלמוד הקדוש שהורנו הדרך הזה בפרק יש נוחלין (דף ק"ל ע"ב) דא"ל רבא לר"פ ולר"ה ברי' דרב יהושע תלמידי' כי אתי פיסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בי' פירכא כו' עד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

והנה דינא דידן אתאי לקמאי לדין אם יש לסמוך על ספק דלא בעל. ועיני לא ראו את הספק הזה כלל. ואולם [אם] הייתי בסנהדרין הייתי דן בחנק ע"פ הך חזקה דדרך איש ואשה לבעול. יאמר נא ירא ה' היתכן לי לסמוך על פסקא דדינא דמו"ר דחזינא ביה פירכא טובא. וטרם ישיבני מדעתי איך הותר לי לצרף לספק מילתא דלא ס"ל כלל להסתפק בזה. וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה כו'.

ובספרו רוח חיים כתב דברים מפורשים (פ"א משנה ד'):
ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול. וזהו ששנינו, יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם, מלשון ויאבק איש עמו, שהוא ענין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא. וכן אנו נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ, ונשמתם בשמי מרומים, המחברים המפורסמים וספריהם אתנו, הנה על ידי הספרים אשר בבתינו, בתינו הוא בית ועד לחכמים אלה, והוזהרנו ג"כ וניתן לנו הרשות להתאבק וללחום בדברים ולתרץ קושייתם, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת.
אבל עכ"ז יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק וידמה כי גדול הוא כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו, וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו, ולכן יהיה אך בענוה יתירה.
^ 4 מקורות נוספים למחלוקת זו, הביא הרב צחי שטרן:
בבעל המאור (סנהדרין סוף יב. ברי"ף), חולק בזה הרז"ה על חכם מדור קודם:

ושמעתי בשם א' מחכמי הדור שלפנינו, שהאידנא לית לן טועה בשקול הדעת, שכל ההלכות פסוקות בידינו או מן התלמוד או מן הגאונים שאחרי התלמוד, לכך לא משכחת לה האידנא טועה בשיקול הדעת, אלא כל הטועין – בדבר משנה הם טועים.

ואני לא נראו לי דברים הללו, אלא כל מי שאין טעותו מתבררת מן המשנה ומן התלמוד מפורש בלא שום ספק, לא טועה בדבר משנה הוא אלא טועה בשקול הדעת הוא… ומה שפסקו הגאונים מאחרי סתימת התלמוד מדעת מכרעת ולא מהלכה ברורה ופסוקה מהתלמוד, כסוגיין בעלמא הוי, ומאן דטעי בה נמי בשקול הדעת הוי ולא טועה בדבר משנה.
^ 5 לדוגמה בחידושי הרשב"א מסכת בבא מציעא דף קט עמוד א: "ומכל מקום אנו אין לנו אלא כדברי הגאונים שכל דבריהם דברי קבלה הן".
^ 6 על דרך זה, כן נראה מדברי רב שרירא גאון בתשובה:
ספר "חמדה גנוזה" (תשובות הגאונים, עמ א')
וששאלתם, דאית בינינו תלמידים והם שועלים קטנים דלית בהו מששא, וחולקין ואומרים על הגאונים עמודי עולם מנין להם דבר זה, ומוציאין ספריהם והם לא יבינו פועל ה' ומעשה ידיו, ולא השיגו אפילו דבר קטן ממה שהשיג תלמיד מתלמידיהם של קטן שבגאונים...

ואיך באים שועלים אשר לא ראו מאורות, וחושבין לאמר סרה על ה' ועל נחלתו מי שהניף בתליסר נאפי כל התלמוד ועמד על כל מה דהוה מימות יהושע בן נון איש מפי איש הלכה למשה מסיני, ואומר תועה על תלמיד קטן שבקטני הגאונים, כי כולם דברי אלקים חיים. ואפילו במדרשו של משה רבן של הנביאים לא יחדו אותן ממקומן, וחכמתם ופלפולם הוא הדבר אשר צוה ה' אל משה. ואע"פ שאומרים הכי הוא ואין מביאים ראיה באיזה מקום הוא, אין לחוש על דבר קטון וגדול. וכל החולק על שום דבר מכל דבריהם, כחולק על ה' ועל תורתו.

הרי נראה מדברי רב שרירא גאון, שהקובלנא שלו לא היתה משום כח מהותי מיוחד שיש בגאונים, אלא קובלנתו היא על כך שקטנים שבקטנים, שאינם מסיגים אפילו קצה קצהו מכוונת הגאונים, באים וחולקים על דברי הגאונים בלא לב ולב.
^ 7 והוא בהתאמה למה שכתב בהקדמה לבית יוסף, בהערכת הפער שבין הראשונים לאחרונים:

"ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות, כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות, הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם, כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם".

ובהתאמה לזה הם דברי התשב"ץ ח"ד, הטור השני, סי' לד. ואולם גם בדבריו מודגש לכאורה שהוא רק בפער מהותי, ולא סתם בין קטן לגדול ממנו אף אם הגדול מדורות קודמים, עיין בדבריו בהקדמה לזהר הרקיע.
^ 8 ובדרכו כן נראה מדברי המהרש"ל (מראשוני האחרונים ובן דורם של מרן והרמ"א):

הקדמת ה"ים של שלמה" למסכת ב"ק ולמסכת חולין:
מימות רבינא ורב אשי אין קבלה לפסוק כאחד מן הגאונים, או מן האחרונים, אלא מי שיוכשרו דבריו להיותן מיוסדים במופת חותך על פי התלמוד, והירושלמי ותוספתא במקום שאין הכרע בתלמוד…
וזו היא שיטתי, להביא כל הדיעות, בין הקדמונים, בין האחרונים, ולא נשאתי פנים לשום מחבר. אף שהדור שלפנינו לעת ההיא, מרוב חולשת ורפיון ידם, אין יכולת בשכלם להשיג, שגדול אחד מן המחברים יטעה בדמיונו, וסוברים מה שכתב בכתב ישן אין להרהר אחריו, ואין נותנים טעם אלא לסתור דברי חבירו.
וכל מה שיוצא מפי אדם, אפילו הוצק חן בשפתים ופיו מפיק מרגליות, אפילו הכי אומרים מה גברא מגוברין, הלא יש גם לנו לשון לימודים ויד ושם בתלמוד כמותו.
אבל האמונה, באמונת שמים, שהוכחתי כמה פעמים, בפרט מן הפוסקים האחרונים, שטעו בכמה מקומות מן התלמוד, כאחד מן התלמידים הטועים בענין עיון הלכה. על כן שמתי פני כחלמיש, ואומר אמרתי: בני עליון כולהון, אכן כאדם ידרושון. ולכן לא אאמין לשום אחד מן המחברים יותר מחבירו, אף שיש הכרע גדול בין מעלותם, למי שמורגל בהם בעיון רב. מכל מקום התלמוד הוא המכריע, וראיות ברורות יצקו ויתנו עדיהן.

וכ"כ עוד שם (ב"ק פ"ב, סי' ה'):

אבל מה שכתב שם (המהרי"ק, שורש קס"א) שמי יכניס ראשו בין הרים גדולים בין רש"י ור"ת להכריע וק"ו אנן יתמי דיתמי ע"כ. בזה אינני מסכים עמו כי בודאי יפתח בדורו כשמואל בדורו כאשר אוכיח בעזרת השם בפרק אחד דיני ממונות... ואני ג"כ בעזרת השם בבואי לשם אכריע לפי אשר יראוני מן השמים.
^ 9 פי' הראשונים שקדמו לזמן השו"ע. ולכאורה הוא במקום שדין זה מקובל בכל הפוסקים, ולא שהוזכר כדעת יחיד באחד הראשונים, שבזה יש מקומות רבים שמרן בעצמו דוחה מדברי הראשונים.
^ 10 עי' בגר"א שמסבירו על מנהגים ותקנות, שיש להם תוקף כיון שנתפשטו בכל ישראל.
^ 11 וכתב עליו בשם הגדולים לחיד"א: "אביר בתורה בזמן מהרח"ו והרמ"ע ומהראנ"ח. חיבר סדר עבודה שנת של"ב. והפליא לעשות בס' אור תורה. ונדפס ס' שתי ידות להרב. וחבר עמר מן, אמרי אמת, עדי זהב על לבוש. והיו נמצאים אצלו מדרשי חז"ל כ"י וספרי ראשונים כגון אבי העזרי, שבלי הלקט, יראים. והיה משורר גדול ומדקדק עצום".