- שבת ומועדים
- חודש ניסן
4010
על 'שיגעון' הניקיונות לפסח
שאלה: רבים שואלים איך דווקא בחג החירות מרבים כל כך בעבודת הניקיונות, עד שנראה שההכנות הלחוצות לפסח רחוקות ממושג החירות?
תשובה: באמת מצד חובת הלכה אין צורך להשקיע זמן רב כל כך בניקיונות לפסח, אלא העיקר להכשיר את המטבח ולבדוק חמץ בבית, הכנות שיכולות להתבצע ביום אחד.
אולם נשות ישראל צדיקות הן, ונהגו לדקדק בהכנת הבית וניקיונו בהידור מופלג. שכל השנה אנשים רגילים להשתגע למען הבלי העולם הזה, וכפי שכתב הרמב"ם שיש אנשים שמשקיעים הון רב בבניית ביתם כאילו הם מתכוונים לחיות בו אלף שנה, והרי לא יחיו בו יותר ממאה שנה, ומדוע ישתגעו כל כך עבור דקדוקי והידורי בניית ביתם. וכך יש מי שמשתגעים אחר בגדים ושמלות, או אחר כסף וכבוד. ועל כן נהגו נשות ישראל 'להשתגע' על הניקיונות לקראת הפסח, ולהראות בזה שכבוד שמיים יקר בעיניהן יותר מהכול, שאף כי לעיתים משתגעים אחר הבלי עולם הזה, אולם אחרי מצוותיו יתברך משתגעים יותר. ועל כן מחבב הקב"ה את הטורחים טרחות יתירות לקראת חג הפסח. ואע"פ כן, הרוצים לילך על פי שורת ההלכה ולהפנות את זמנם הנותר לתורה ומצוות, ברוכים יהיו.
על חירות ודקדוקי הלכה
שאלה: חג הפסח נקרא חג החירות, אך לכאורה כל דקדוקי ההלכות הקשורים לפסח משעבדים את האדם ולא משחררים אותו.
תשובה: עבד הוא זה שעובד למען מטרות זרות, כמו העבד שכל עמלו ויגיעו למען אדונו, שקנה אותו. אין אדם יכול להיות עבד בלא שימעט את כוחות חייו. אלמלא כן, לא היה יכול להסכים להכפיף את עצמו לפני אדוניו.
גם מי שעובד למען כסף או תאוות נחשב במידה רבה לעבד, מפני שהוא משעבד את נשמתו ואת כישרונותיו הרבים למען השגת מטרות גשמיות. נשמתו, שהיא עיקר אישיותו, נעשית משועבדת לגוף. גם מי שעובד למען השגת כבוד הוא עבד לתאוות הכבוד, וכל כישרונותיו הרוחניים משועבדים למען הכבוד.
ואם יאמר אדם: הלא זה מה שאני רוצה - כסף, תאוות וכבוד! ומה עבדות יש בכך? נשיב, כי כך מדבר אדם שאינו מודע לצדדים הרוחניים שלו, ממש כמו העבד שאינו מודע לכבודו העצמי, ועל כן הוא עובד למען זולתו, ומסביר לעצמו את עבדותו בכך שהוא עובד במטרה להינצל מענישה ולקבל מזון, לבוש ודירה. אבל באמת הוא משועבד, כי אינו מוציא את מלוא כישרונותיו אל הפועל. כך מי שעובד למען השגת כסף, תאוות וכבוד, עמל למען דברים שנותנים סיפוק זמני לצדדים הנמוכים שבאישיותו, ומזניח את פיתוח עיקר אישיותו.
ומיהו בן חורין? זהו מי שעובד למען גילוי עצמיותו באופן השלם ביותר, כאשר הכסף והכבוד הם רק כלים שמסייעים בידו לגלות את עצמיותו. וגילוי העצמיות של האדם תלוי בקשר שלו אל בוראו, והבורא גילה לנו בתורתו כיצד להוציא אל הפועל את עצמיותנו, שהתורה תואמת לנשמה הישראלית, וכל יהודי שעוסק בתורה ומקיים את מצוותיה מגלה את נשמתו. וזהו שאמרו חכמים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אליהו זוטא יז, אדר"נ ב).
ביציאת מצרים יצאה הרוחניות לחירות מהשעבוד לחומר
מצרים היתה ממלכת החומר. מבחינה חומרית הגיעה הממלכה המצרית לשיאים שלא יאומנו בעת העתיקה, אולם כל ההישגים הללו היו מנותקים לחלוטין מעולם הרוח. כל כישרונותיהם הרוחניים של המצריים היו משועבדים להישגים חומרניים בלבד. לכן היו כל כך חסרי מוסר, עד ששעבדו עם שלם באכזריות נוראה.
נמצא איפה, שיציאת מצרים לא היתה רק שחרורם של בני ישראל שבאותו הדור משעבוד מצרים, אלא ביציאת מצרים נשתחררה הרוח מהשעבוד לחומר. ולכן כל כך חשוב לזכור את יציאת מצרים, שביציאת מצרים תלוי גילוי הרוחניות בעולם. ולכן בכל יום ולילה אנו מזכירים את יציאת מצרים, וכן השבתות והחגים הם זכר ליציאת מצרים.
סוגים של שעבוד
אדם שמשתוקק להיות מקובל בחברה - משועבד, מפני שאינו יכול לעשות את מה שבאמת מתאים לו, שמא ח"ו יבקרוהו. אולי היה רוצה להאריך בתפילה או לקבוע זמנים הגונים ללימוד תורה, אבל בעיני חבריו זה לא מקובל. אולי היה רוצה להתנדב למען חולים, אבל בעיני משפחתו זה יראה מוזר. אולי היה רוצה למחות כנגד עוול שנעשה לחלש במקום עבודתו, אבל הוא שותק מפני שהוא חושש לספוג עלבונות אם יפתח את פיו. נמצא שהוא משועבד לסביבתו.
אנשים הרודפים אחר הכבוד, כמו פוליטיקאים למשל, משועבדים עוד יותר, מפני שלא רק שהם נמנעים ממעשים מסוימים, אלא רוב מעשיהם נעשים כדי לזכות בכבוד, נמצא שכל חייהם משועבדים לתאוות הכבוד שלהם.
גם אדם שתאב מאוד להתענג באכילה הוא משועבד לתאוותו. שעות רבות בכל יום הוא טרוד בתאוות אכילתו, ואינו יכול לפתח את כישרונותיו הרוחניים, לא בלימוד ולא במעשים טובים. וכך לגבי כל סוגי התאוות.
גם הציבור הדתי צריך להשתחרר מהתלות המוגזמת בתקציבי המדינה, במיוחד מהתקציבים הייחודיים למוסדות החינוך והישיבות (נרחיב על כך בעז"ה בהזדמנות אחרת). גם מדינת ישראל צריכה להשתחרר מהתלות בכספי התמיכה מאמריקה.
מכוח קדושת הפסח צריכים להשתחרר מכל השעבודים הללו.
שעבוד מהופך
ויש סוג של שעבוד מהופך, שאדם כל כך רוצה שלא להיות מושפע, עד שהוא בורח לקצה השני. למשל, אם הוריו יציעו לו ללמוד מקצוע, דווקא לא ילמד. והרי הוא משועבד, מפני שלא החליט כפי שהחליט מפני שחשב שכך מתאים לו, אלא מפני שנפשו נוטה לעשות תמיד ההפך ממה שהוריו אומרים לו.
דוגמא נוספת: אדם שחושש מאוד שמא ייגרר אחר תאוות וכבוד, וכדי שלא ייפול וייכשל הרי הוא מתנזר לחלוטין מכל תענוג גשמי או מכל שמץ של מצב שבו יכבדו אותו - גם אז יוצא שהוא משועבד, מפני שבפועל כל הזמן הוא חושב על התאוות והכבוד. ואף שהוא מנסה לברוח מהן, מכל מקום אינו יכול לחיות את חייו בחירות, מפני ששיקול דעתו מוטה עקב החששות המופרזים שלו מהתאווה והכבוד.
זהירות מהיגררות אחר המצריות - החומרנות
והוזהרנו גם שלא להיגרר אחר המצריות, שכל היגררות כזו משמעותה שעדיין נותרנו משועבדים במידת מה למצריות, וכמו שנאמר (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". וכן המלך נצטווה (דברים יז, טז): "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".
והיה אפשר לחשוב שיש לשלול את המצריות והמצרים מכל וכל, ועל כן באה התורה וציוותה (דברים כג, ח-ט): "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כג, ח-ט). כלומר, יחד עם הזהירות שלא להיות מושפעים מהמצריות צריכים גם להיזהר שלא להתרחק לגמרי מהמצריות, מפני שגם בחומריות יש ערך חיובי. ומי ששולל לחלוטין את המצריות החומרית, נשאר עדיין משועבד במידת מה למצרים, שעבוד מהופך, שאינו מאפשר לו לסלול את דרכו בחופשיות נטולת השפעות זרות.
חירות לדורנו
ועד שתימלא הארץ דעה את ה', צריך לעמוד על המשמר שלא להיות משועבד לתפישות המקובלות בעולם, וגם לא להיות משועבד להתנגדות גורפת לכל תפישה מקובלת. כדי שנוכל לשפוט במבט בהיר וצלול את דרכנו על פי תורתנו, להכיר את הטוב ואת הרע, ולבחור בטוב.
היחס לאקדמיה
למשל, אסור להיות משועבדים להלכי הרוח המקובלים באקדמיה, מפני שהם משקפים תפישת עולם חיצונית שמנוכרת לאמונה, ואין ממנה סיכוי לתיקון עולם. אך יחד עם זאת אסור גם לשלול כל דבר שמתחדש באקדמיה. והשולל את האקדמיה על כל מרכיביה, נעשה משועבד לנורמות הישנות, שלא כולן מתאימות בהכרח לדרכה של תורה. ומי יודע כמה תובנות חשובות הפסיד, תובנות אשר יכלו לשמש כלים חשובים לגילוי דבר ה' בעולם.
היחס לצבא
כך גם ביחס לצה"ל. אסור שהערך המקודש של הצבא יגרום לאדם להתעלם מהביקורת הנדרשת על החסרונות שבצבא. על כל איש ישר ומוסרי להיות מודע לאינטרסים השונים שמניעים את אנשי הפיקוד הבכיר. עליו להבחין ברודנותם כלפי החלשים מהם, ובחנפנותם העצומה כלפי בעלי הכוח והשררה. מאידך, אסור שהביקורת והכעס המוצדק על מעשים רעים שעשה צה"ל לאחרונה יגרמו לשלילת ערכו המקודש.
אסור להשתעבד לצבאיות ואסור להשתעבד להתנגדות לצה"ל. על כל יהודי וחייל לראות כבן חורין את המעלות והחסרונות שבמערכת הצבאית, לתרום את חלקו ולבקר כדי לתקן.
החמץ רומז לשעבוד
החמץ רומז לשעבוד האדם. תהליך ההחמצה, שמתפיח את הבצק ומשנה את צורתו, מסמל את ההשפעה החיצונית על הבצק. לעומת זאת, המצה נשארת כצורתה הראשונית בלא שינוי.
וזאת העבודה הגדולה שלנו בפסח - לחזור בכל שנה מחדש אל העצמיות שלנו בלא שום שמץ שיעבוד.
אם נזכה לשמור עצמנו בחג המצות מחמץ ולאכול את מצת המצווה, נוכל אח"כ לחזור ולאכול חמץ, כלומר לפעול בתוך העולם הזה ולתקנו. להשתמש בחמץ כדי לגלות את דבר ה' בעולם בלא שניגרר אחריו.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
סודו החינוכי של חודש שבט
בזכות מה השכינה שורה על עם ישראל?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
למה משווים את העצים לצדיקים?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
איך ללמוד גמרא?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
"עין במר בוכה ולב שמח"
מה זה בכלל אמונה?
שימוש נכון בתנור הביתי
