^ 1 וזו לשון המעשה (יבמות דף טז, א): "בימי רבי דוסא בן הַרְכִּינָס התירו צָרַת-הַבָּת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים, מפני שחכם גדול היה, ועיניו קמו מלבוא לבית המדרש. אמרו מי ילך ויודיעו? אמר להן רבי יהושע: אני אלך. ואחריו מי? ר' אלעזר בן עזריה. ואחריו מי? ר' עקיבא. הלכו ועמדו על פתח ביתו. נכנסה שפחתו, אמרה לו: רבי, חכמי ישראל באין אצלך, אמר לה: יכנסו, ונכנסו. תְפָשׂוֹ לר' יהושע והושיבהו על מטה של זהב. אמר לו (ר' יהושע לרבי דוסא): רבי, אמור לתלמידך אחר וישב, אמר לו: מי הוא? ר' אלעזר בן עזריה. אמר: ויש לו בן לעזריה חבירנו? קרא עליו המקרא הזה: 'נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם', תְפָשׂוֹ והושיבו על מטה של זהב. אמר לו: רבי, אמור לתלמידך אחר וישב, אמר לו: ומי הוא? עקיבא בן יוסף. אמר לו: אתה הוא עקיבא בן יוסף, ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? שב, בני, שב, כמותך ירבו בישראל. התחילו מסבבים אותו בהלכות, עד שהגיעו לצָרַת-הַבָּת. אמרו לו: צָרַת-הַבָּת, מהו? אמר להן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל. הלכה כדברי מי? אמר להן: הלכה כבית הלל. אמרו לו, והלא משמך אמרו: הלכה כבית שמאי! אמר להם: 'דוסא' שמעתם, או 'בן הַרְכִּינָס' שמעתם? אמרו לו: חיי רבי, סתם שמענו. אמר להם: אח קטן יש לי, בְּכוֹר-שָׂטָן הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות, לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצָרַת-הַבָּת שהיא מותרת, אבל מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא, ואמר שלשה דברים: צָרַת-הַבָּת אסורה, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים. תנא: כשנכנסו, נכנסו בפתח אחד, כשיצאו, יצאו בשלשה פתחים. פגע בו (יונתן בן הַרְכִּינָס) בר' עקיבא והקשה עליו את קושיותיו ור' עקיבא עמד בפניו וענה לו. אמר לו: אתה הוא עקיבא, ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? אשריך שזכית לְשֵׁם ועדיין לא הגעת לרועי בקר! אמר לו ר' עקיבא: ואפילו לרועי צאן! "
^ 2 כמבואר בסנהדרין (דף כו, א): "כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה: קרי לן 'רועי בקר' ולא אמר ליה מר ולא מידי?!". וכתב הרד"ק (שופטים ט, ד): "רועי בקר - כי הם הנבזים שבאנשים כמו שמצאנו בדברי רז"ל 'אפילו רועי בקר' ".
^ 3 ליונתן בן הרכינס יש "שלש מאות תשובות" בהיתר צרת-הבת; וחגי הנביא "העיד שלשה דברים"; והחכמים יצאו "בשלשה פתחים".
^ 4 חגיגה דף טז, ב
^ 5 שמואל א טו, טו
^ 6 "וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד" (שמואל ב ג, ה) וכמבואר במפרשים שם.
^ 7 משיחתו של שאול למלך היתה קשורה ל"זבח" (שמואל א ט, יב): "...הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה", והזבח עצמו היה קשור לסמל נוסף של גאולה גשמית והוא המספר "שלוש" (שם, כב): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ", (שלושים = שלוש עשרות).
^ 8 בתחילת המאמר התבאר שגם חנה אמו של שמואל העדיפה את הסמלים של הגאולה הגופנית "פָרִים – שְׁלֹשָׁה" ו"שִׁבְעָה". דווקא בבית חנה שדגלה בגאולה גשמית - נולד שמואל שדגל בגאולה רוחנית; ודווקא בבית יִשָׁי שדגל בגאולה גופנית - נולד דויד שדגל בגאולה רוחנית. שמואל ודויד דומים למשה - הגואל הרוחני שגדל דווקא בבית פרעה.
^ 9 כפי שהתבאר במאמר "המתמטיקה שבעקידת יצחק"
^ 10 שאול ידע שיִשַׁי דוגל באידיאולוגיה זהה לשלו (שסמליה הם ה"שלוש" וה"שבע"), ולכן הוא לא חשש מדויד למרות שהוא ידע שדויד הוא "רועה צאן" (שמואל א טז, יט): "וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי
אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן". אולם יִשַׁי ידע שדויד הוא רוחני ביותר והוא שלח אותו בלווי סמלים שמתאימים לאיש כזה (שמואל א טז, כ): "וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם, וְנֹאד יַיִן, וּגְדִי עִזִּים אֶחָד, וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל:". חמור לחם אחד, נאד יין אחד, וגדי אחד; אצל דויד המספר "אחד" מופיע בטהרתו, וזאת לעומת הסמלים שליוו את משיחתו של שאול ששם יש עדיפות ברורה למספר שלוש על פני המספר אחד (שמואל א י, ג): "...שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל, אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים, וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן:"
אולם בהמשך, התברר לשאול להפתעתו שדויד נלחם מלחמה רוחנית. בשעת המתח הגדול שגולית הפלישתי עורר, דויד ביקש משאול שישחרר אותו מדי פעם ל"רעות את הצאן"; ומקום המרעה של דויד שימש לו כ"בית מדרש" ובו היה הוגה בתורה ומתפלל לה' שיושיע את ישראל מיד הפלישתים. (שמואל א יז, יג-טו): "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה: וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל: וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם:" הכתוב מדגיש שאחי דויד דוגלים בגאולה גשמית ולכן המספר שמלווה אותם הוא ה"שלוש" ולכן הם כל הזמן עם שאול. ולעומתם דויד מחפש בשעת המתח הגדול הזה את הישועה הרוחנית, ולכן הוא חוזר ל"צאן".
ואחר כך דויד בוטח שבזכות השעות הרבות שבהן שהה ב"צאן" והתפלל לה' תגיע ישועה לישראל (שמואל א יז): "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָ-אוֹת אֱ-לֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל". ושאול תמה אז, האם דויד הרוחני שנוהג באופן שונה מאחיו, הוא בן ביולוגי של יִשַׁי, או שמא הוא בן מאומץ כפי שמשה ה"רועה הרוחני" היה בן מאומץ בבית פרעה (שמואל א יז, נח): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר?! וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי".