בציעת הפת

חיתוך פרוסה מככר לחם בתחילת הסעודה לשם ברכת המוציא.

כדי שברכת המוציא תחול על ככר שלם או גדול, אין מפרידים את הככר לפני הברכה. חותכים את הפרוסה מהככר לפני ברכת "המוציא", כדי שלא תהיה שהייה ארוכה בין הברכה לאכילה, אך אין מפרידים אותה לגמרי מהככר עד לאחר הברכה.

בשבתות ובחגים אין חותכים את ככרות הלחם משנה עד לאחר ברכת "המוציא", אך נוהגים לסמן בסכין על הפת לפני הברכה את המקום שבו יחתכו את הפת.

בשעת ברכת המוציא ישים המברך את שתי ידיו על הפת, שבהן עשר אצבעות כנגד עשר מצוות התלויות בפת, והן: איסור חרישה בכלאיים, איסור זריעה בכלאיים, איסור חסימת הבהמה בשעת דישה, לקט, שכחה, פאה, תרומה, מעשר ראשון, מעשר עני וחלה. משום כך גם יש עשר תיבות בברכת המוציא. (שו"ע קסז ד ומשנ"ב שם).

יש לבצוע את הפת במקום שנאפתה יפה. אין לבצוע פרוסה קטנה, מפני שנראה כצר עין, ולא פרוסה גדולה מכביצה, מפני שנראה כרעבתן. ברם, בשבתות ובחגים, מצוה לבצוע פרוסה גדולה, שתספיק לו לכל הסעודה.