דרשני:גר קטן (יא.)

באופן כללי על מנת להתגייר יש צורך בדעת וברצון להיכנס לעם היהודי. אמנם, ישנה גם אפשרות בה קטן שאיננו בעל דעת יכול להיכנס לעם ישראל ולהפוך ליהודי. בסוגיא זו נעסוק בדיני גר קטן, ובהבנת תהליך התגיירותו.

הצגת הסוגיא

הגמרא אומרת כי :"גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. מאי קמ"ל? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו... אמר רב יוסף: הגדילו - יכולין למחות". הגמרא מחדשת שניתן לגייר קטנים מדין זכין, בנוסף הגמרא מחדשת שגר קטן יכול לבטל את גירותו על ידי מחאה . הראשונים דנו על מה מבוסס דין זכין בקטן, וממילא מה היחס בין זכיית הקטן ובין יכולת המחאה שלו לאחר שהגדיל.

ישנם שלושה כיוונים אפשריים בהסבר היחס ביניהם: א. גיור קטן הוא גיור מתפתח, דהיינו כל זמן שהוא קטן הוא גר קטן, וכשהוא גדל נוספת לו קומה של גר גדול. ב. הגיור בקטנות הוא עיקר הגיור, והוא גיור שלם, אלא שיש אפשרות למחות. ג. הגיור בעודו קטן איננו עומד בפני עצמו, והוא רק הכנה עד שיגדיל ויקבל מצוות, ורק כשיגדיל יחול הגיור בשלמותו.

בנוסף, יש להבין באיזה מקרה עוסקת הגמרא. האם מדובר בקטן שבית דין מגיירים על דעת עצמם, או שמא מדובר בקטן המגיע להתגייר יחד עם הוריו, והאם תועיל מחאה בכל המקרים הללו.

כיוון ראשון: גיור בשני שלבים

תוספות א: קטן קונה בעצמו כשנעשה מעשה בגופו, והגיור מדאורייתא

בגיור קטן יש שתי בעיות שאינן קיימות בגיור גדול. בעיה ראשונה היא שכדי שמעשי הגיור יחילו את הגיור בצורה תקינה יש צורך בדעת בשעת עשיית המעשה, ולקטן אין את הדעת הזו. הבעיה השניה היא בשלב קבלת המצוות. בכל גיור, עיקר הגיור הוא כשהמתגייר מקבל עליו את דת ישראל, אך קטן אינו בר דעת כדי לקבל עליו את עול התורה והמצוות. התוספות במסכת סנהדרין (סח: ד"ה קטן) כותבים, שבאמת כדי שמעשי הגיור יחולו אין צורך בדעת בשעת העשייה, והגיור חל על ידי המילה והטבילה בלבד. ומה נעשה עם קבלת המצוות? התוספות מחדשים שיש בגיור קטן שני שלבים. בהיותו קטן כל מה שהוא צריך כדי להתגייר זה את הפעולות המעשיות, ולאחר שהגדיל וקיבל דעת - הוא נכנס לשלב השני של הגיור, בו הוא צריך לקבל עליו את עול המצוות, ואם הוא לא יקבל עליו את עול המצוות הגיור בטל. בגיור רגיל שני השלבים הללו מאוחדים, כיון שבשעת הגיור יש למתגייר דעת, אך בגר קטן יש את השלב של הגיור בגוף ללא דעת, ומשנכנסה הדעת והגר מוחה המחאה מבטלת את הגיור שנעשה בגוף . עוד מסבירים התוספות, שדין הזכייה שמזכירה הגמרא אצלנו, אינו דין זכיה רגיל, אלא הוא רק מסביר את הסיבה שבגללה בי"ד מתערבים בסיפור הזה. הגמרא שאלה למה בי"ד נזקקו למקרה הזה, הרי לגוי נוח בהפקר? ועונה הגמרא, שלגוי קטן זו זכות להתגייר, ולכן בי"ד 'נזקקים' לסיפור הזה. יוצא מההסבר הזה של תוספות, שתפקידם של בי"ד בגיור אינו לזכות עבור הקטן בעול המצוות, שהרי אין לקטן שום צורך בזה בשלב הראשוני, בית הדין נמצאים בגיור רק בשביל רשמיות וחשיבות מעשה הגירות.

תוספות ב: גיור קטן- מדרבנן זוכים עבור הקטן בדעת

התוספות בכתובות מתייחסים לבעיה הראשונה: איך מעשי הגירות מחילים את הגירות, הרי הם נעשים בלי דעת? הם מסבירים שאת הדעת בי"ד מזכים לקטן מדין 'זכין'. עלינו לבאר כיצד ניתן לזַכות דעת? ומסביר הט"ז (אבה"ע ג א), שבמעשים שניתן לפרש בכמה דרכים כמו טבילה, יש צורך בדעת כדי לגלות שהמעשה נעשה לתכלית מסויימת. כדי לעשות את גילוי הדעת הזה יש שני אופנים. האופן הפשוט הוא שהעושה יכוון בדעתו לתכלית המסוימת. אך במקרה שהעושה אינו מסוגל לכוון, כמו בקטן, ישנה אפשרות נוספת, אם אדם המיוחס אליו עומד על גביו ומתכוון בשבילו - יש בכוחו לתת כוונה במעשה לתכלית המסוימת. כך גם במקרה שלנו. את מעשה הטבילה ניתן לפרש כרחיצה בעלמא או כטבילה לצורך גירות. לקטן אין את היכולת לתת לטבילה הזו שם של טבילה לצורך גירות, וכדי לתת לו שם של מעשה גיור יש צורך בבי"ד, שהם אחראים על הגרים בישראל, והם יתנו לרחיצה הזו שם של טבילת גירות. ממילא נוכל להסביר, שאם האב מגיע עם הגוי הקטן להתגייר, הוא יכול לזכות עבורו בדעת, כיוון שהוא מיוחס אליו מכוח היותו בנו, ואין צורך בזכייה על ידי בי"ד מדין זכין.

על פי הבנה זו, מתעוררת בעיה נוספת. אמרנו שבית הדין זוכה עבור הקטן בדעת, והרי הזכייה הזו נעשית מדין זכין, ודין זכין הוא מטעם שליחות, ואין שליחות לקטן, כיצד נזכה עבורו בדעת? התוספות מביאים שני הסברים. הסבר ראשון, שהזכייה עבור הקטן בגירות היא זכיה מדרבנן בלבד. כלומר, מדאורייתא אי אפשר לזכות עבור הקטן בדעת, כיון שאין שליחות לקטן, וחכמים תקנו דין זכיה מדרבנן כדי לזכות עבורו בדעת לגיור.

תוספות ג: גירות קטן – זכות גמורה מועילה לקטן מדאורייתא

הסבר שני, שגירות היא זכות גמורה עבור הקטן, ולכן במקרה כזה יש דין שליחות. כל הסיבה שקטן לא עושה שליח היא שאין לו גמירות-דעת לבחור בין אפשרויות שונות באופן מוחלט, ולכן גם אי אפשר לזכות עבורו. אבל בדבר שהוא זכות גמורה עבורו, אין כאן בכלל צורך בהחלטיות, ובזה הוא יכול לעשות שליח, ולכן גם ניתן לזכות עבורו. בשני ההסברים של התוספות אצלנ, רואים עקרון, ששייך גם לתוספות בסנהדרין והוא, שגיור קטן בנוי משני שלבים. בשלב הראשון, בעודו קטן, הגיור נעשה בגוף - בפעולות של המילה והטבילה, ובי"ד הם אלה שקוראים לפעולות הללו בשם. ובשלב השני, לכשיגדיל ויקבל דעת, הוא צריך לקבל על עצמו עול מצוות, ואם לא יקבל על עצמו, וימחה - הגיור בטל.

כיוון שני: גיור גמור עם אפשרות יציאה

שיטת הרשב"א והריטב"א: יש דין זכין לקטן

הרשב"א והריטב"א חולקים על הנחת היסוד של תוספות. לשיטתם דין זכין הוא דין עצמאי, שנלמד מגזרת הכתוב ולא משליחות . לכן לפי דבריהם הכל מתיישב בשופי: בי"ד זוכים עבור הקטן ביהדות מדין זכין, והזכיה היא זכיה גמורה המועילה מדאורייתא. לשיטה זו יש לשאול כיצד ניתן למחות לכשיגדיל? מסביר החת"ם סופר, שבית הדין מעריכים שהקטן רוצה בגיור, כיון שזו זכות עבורו, אבל אם הוא גדל ומחה - מוכח שזו לא הייתה זכות עבורו, והזכייה בטלה מעיקרה, וממילא הגיור בטל. מהסבר הריטב"א יוצא שגיור קטן הוא גיור גמור, והוא זוכה ביהדות מכוח בי"ד, אלא שיש אפשרות שהגיור לא חל מעולם, וניתן לבטל את הגיור על ידי המחאה, שתגלה שלא הייתה כאן זכות עבורו .

הסבר נוסף בתוספות בכתובות

עד כאן הסברנו בדעת תוספות, שהגירות בגוף נעשית בקטנות, ואת קבלת המצוות הוא יעשה לכשיגדיל, והזכייה היא זכיה בַּדעת שבמעשה הגיור. אך ניתן לומר לא כך. אפשר לומר שבי"ד מזכים לקטן את היהדות ואת קבלת המצוות, ולכן הגירות שלו בקטנות היא גירות גמורה ושלמה עם כל התנאים. ועל כך שואלים התוספות איך ניתן לזכות עבור הקטן? והרי אין שליחות לקטן ומתרצים תוספות שני תירוצים:
התירוץ הראשון אומר שהזכייה עבור הקטן במצוות היא זכייה מדרבנן. ממילא יוצא שהתוקף של כל הגירות שלו היא מדרבנן. ולפי התירוץ הזה מובן כיצד המחאה מועילה, שכל הגיור מדרבנן מותנה בכך שהוא לא ימחה, אבל אם הוא מוחה כל הגיור בטל. אך יש לשאול מה יהיה מעמדו של אותו גר לכשיגדיל? אומרים התוספות, שלחכמים יש כוח לעקור דבר מן התורה בקום עשה, ולכן גם אם יקדש אשה קידושיו קידושין. משמע מדוגמה זו של קידושי אשה, שגם לאחר שהגר יגדיל הוא ישאר יהודי מדרבנן, לכל חייו, וכל החלויות שהוא יצור במהלך חייו יחולו רק מדרבנן.

ניתן להסביר אחרת, שלאחר שהגדיל ולא מחה, הוא מקבל על עצמו עול מצוות, וממילא הוא נהיה יהודי גמור מדאורייתא. אך ההסבר הזה פחות מסתדר עם פשט לשון התוספות אצלנו שכתבו שקידושיו קידושין מדרבנן. נראה שאפשר לומר שהתוספות אצלנו הוא התוספות שמוזכר בריטב"א. הריטב"א מביא תוספות ששואל כיצד תיתכן מציאות של מחאה? הרי אחר שהגדיל שעה אחת כבר לא יכול למחות, ובקטנותו אינו יכול למחות, נמצא שיש לו מרווח זמן צר כחוט השערה שרק בו הוא יכול למחות, ומשחלף אותו חלון הזדמנויות 'נסתם עליו הגולל' והוא יהודי גמור! חכמי ספרד תירצו שאלה זו בשלושה תירוצים, ואחד מהתירוצים הוא שבי"ד צריכים להגיע לאותו גר שגדל, להודיע לו את המצוות, ועד אותו מעמד הוא יכול למחות. ע"פ זה גם נוכל לדחוק ולומר שמה שהזכיר התוספות מציאות של קידושי אישה מדרבנן היינו באותו מרווח זמן משהגדיל עד שמיחה מול בי"ד. אם נאמר כך, אפשר יהיה לחבר את התוספות אצלנו לשיטה הכללית של תוספות, שגיור קטן נעשה בשני שלבים, ולא לומר שיש כאן שיטה חדשה של גר שנשאר גר רק מדרבנן בחייו.

הסבר התירוץ השני בתוספות

בתירוץ השני של תוספות, שמדובר בזכות גמורה, כפי שהסברנו לעיל, ניתן לומר שהגירות היא גירות גמורה, ובי"ד מזכים לקטן הזה את היהדות ואת עול המצוות והוא נהיה גר גמור גם בקטנותו. על פי הסבר זה, יש מקום לדון באופן מעשי, האם עדיף לאדם להיות גוי ששומר שבע מצוות בני נוח, או להיות יהודי חילוני, שלא מקיים את המצוות וייענש על כך? האם יהדות לאדם כזה תחשב כזכות גמורה? בדבר הזה נחלקו האחרונים, האם להחשיב זאת כזכות עבורו או לא. בכל אופן ניתן לומר שעצם המחלוקת בדבר בין גדולי העולם מקשה עלינו להגדיר זאת כזכות גמורה לעניין הזכייה עבור הקטן. הקושי הגדול בהסבר הזה הוא שהוא מבוסס על שיטה שאיננה להלכה, שכן אנו פוסקים שאין כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה, אלא רק בשב ואל תעשה, והשיטה הזו מבוססת על כך שיש כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה.

כיוון שלישי: עיקר הגיור לכשיגדיל

רש"י מפרש את הסוגיה כך:
הן נעשין לו אב, והרי הוא גר על ידיהן, ומגעו ביין כשר.
מהסבר רש"י קצת משמע, שגיור הקטן איננו גיור מהותי, אלא רק גיור מדרבנן שאומר שלעניין איסורי דרבנן הוא נחשב כיהודי, אך איננו יהודי בעצמותו ואפילו לא במקצת. ניתן לראות זאת מהנפקא מינה אותה בחר רש"י להביא - מגעו ביין כשר. אם הגיור היה כתיקונו, יש לו נפקא מינות גדולות יותר, ששחיטתו כשרה או ששביתתו עלינו לעניין שבת. רש"י בחר בנפקא מינה חלשה מאוד, וייתכן שזה בא לרמוז שכל גיורו הוא רק גיור לאיסורי דרבנן.

ניתן לומר שרש"י קרוב להסבר בתירוץ הראשון בתוספות בכתובות, שאמרו שהגיור בשלב הראשון הוא מדרבנן. בדעת תוספות הבנו שגיור דרבנן הוא גיור חזק, והוא מהווה תשתית יציבה ומספקת לקבלת המצוות. אך בשיטת רש"י ניתן לומר שהשלב הראשון של הגיור הוא לא גיור מהותי, אלא הוא רק גיור הנהגתי, וקבלת המצוות כשיגדיל היא הגיור העיקרי והיא זו שנותנת לו שם יהודי.

שני הסברים נוספים בשיטת רש"י

א. השיטה מקובצת מסביר ברש"י הסבר אחר. רש"י כותב "הן נעשין לו אב". מה הכוונה? פשוט הדבר, שהאב יוכל לזַכות לבנו את הגיור מדין אפוטרופוס, כמו שהוא יכול לִזְכּוֹת עבורו בכל דבר אחר. רש"י מחדש, שבמקרה שאין אב, בי"ד הם האפוטרופוס שלו, ומכוח זה הם יכולים לגייר אותו ולזכות עבורו במצוות. כשיגדיל, אם הוא ימחה ולא ירצה במצוות - יתגלה שלא רצה בגיור, ובדבר כזה גם לאפוטרופוס אין סמכות לזכות עבורו. ע"פ הסבר זה, רש"י מסביר את הגיור של הקטן כגיור גמור, אלא שהגר יכול לבטל אותו מעיקרא במקרה שימחה, כפי שהסביר הריטב"א. ב. ניתן להסביר את דעת רש"י בדומה לדעת התוספות, שהגיור בנוי משני שלבים. בשלב הראשון הגיור הוא בגופו, והאב - מדין אפוטרופוס, יכול להחיל דעת על מעשי הקטן ולקרוא להם בשם של 'מעשי גיור'. גם בי"ד יכולים לפעול כמו אפוטרופוס ולהחיל על מעשיו דעת ולקרוא להם שם, ועל ידי כך להפוך אותו לגר בגופו. כשיגדיל ויהיה בר דעת, יוכל לקבל עליו גם את המצוות, ואז יושלם החלק השני של הגיור.

הבדל בין גיור על דעת בי"ד לגיור על דעת אביו ואמו

הסבר שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (יג ז) משמיט לחלוטין את דין המחאה, וכותב: גר קטן מטבילין אותו על דעת בי"ד, שזכות היא לו.
לעומת זאת, בהלכות מלכים (י ג) כותב הרמב"ם: ואם היה קטן כשהטבילוהו בית דין, יכול למחות בשעה שיגדיל ויהיה גר תושב בלבד.

יש לשאול מדוע במקום אחד הרמב"ם כותב את דין המחאה ובמקום אחר משמיט אותו?

מסביר החת"ם סופר (יורה דעה רנג), שבהלכות איסורי ביאה דיבר הרמב"ם על קטן שהביאוהו הוריו להתגייר ולכן אינו יכול למחות אבל אם בי"ד מגיירים אותו יכול למחות לכשיגדיל. מה ההסבר לכך? ניתן לומר שיסוד דין מחאה הוא גילוי דעת שלא היה לו רצון בשעת הגיור בקטנותו. כשאדם מגיע להתגייר עם הוריו פשוט לנו שזה נוח לו והוא רצה בזה, עד כדי כך שגם אם הוא יגיד לנו לאחר כמה שנים שלא היה לו נוח בזה, ברור לנו שזה רצון שהתחדש ולא מגלה על הרצון שהיה בשעת הגיור, כיון שברור שנוח לילד לילך אחרי הוריו. ע"פ יסוד זה אומר החת"ם סופר להלכה ּשבגירות של קטן עם אביו ואמו לא תועיל מחאה.

הסבר שיטת הרי"ף

החת"ם סופר אומר את אותו יסוד גם בהסבר הרי"ף. הרי"ף לא פסק כרב יוסף ("הגדילו יכולין למחות") והשמיט לחלוטין את דין המחאה, ומסביר החת"ם סופר, שכשהוא קטן הוא נהיה ליהודי קטן , והזכיה עבורו ביהדות חלה לגמרי. ואנו כל כך בטוחים שהיהדות היא זכות עבורו, שגם אם הוא אומר לנו עכשיו שזו לא זכות והוא אינו רוצה בזה אנו לא שומעים לו, כי ודאי לנו שכשהיה קטן הוא רצה ביהדות.

סיכום

ראינו שלוש שיטות במשמעות גיור קטן ובהבנת היחס שבין הגיור בקטנות למחאה בגדלות. כיוון אחד, של התוספות, שיש בגיור קטן שני שלבים - שלב ראשון של גיור בגוף, הנעשה על ידי מילה וטבילה, וכשיגדיל יגיע לשלב הבא של קבלת מצוות ויהיה יהודי גמור. כיוון שני, של הראשונים הספרדים, שאמרו שגיור קטן הוא גיור גמור, אלא שיכול למחות כשיגדיל. ראינו שיש מקום להסביר כך גם בתוספות. כיוון שלישי, שתלינו בדעת רש"י, שהגיור בקטנות הוא לא גיור אמיתי, אלא רק לעניין איסורי דרבנן. הצענו להסביר כך גם בדעת התוספות בכתובות. לאחר מכן בארנו בשיטת הרמב"ם, שאומר שלא תועיל מחאה בגיור עם אביו ואמו, שגיור שברור לנו שהיה לטובת הקטן, מחאתו היא רצון עכשווי, שלא מגלה על שעת הגיור. מתוך כך הסברנו גם את שיטת הרי"ף שהשמיט את דין מחאה בכלל.