דרשני:סימן כב-טלטול מגילה בשבת ערב פורים (Zvi Ryzman)

סימן כב

טלטול מגילה בשבת ערב פורים

כאשר פורים חל ביום ראשון, ובמוצאי שבת קוראים את המגילה, רבים מעוניינים להביא את המגילה לבית הכנסת בשבת ערב פורים [במקום שיש עירוב], ודנו הפוסקים האם הדבר מותר, או שמא:

[א] אסור לטלטל מגילה בשבת.

[ב] יש בכך איסור "הכנה" משבת ליום חול.

- א -

במסכת מגילה (ד, ב) מבואר האיסור לקרוא מגילה בשבת: "מגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא, אמר רבה הכל חייבים בקריאת המגילה ואין הכל בקיאים במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים". וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' תרפ"ח סע' ו) "יום ט"ו שחל להיות בשבת, אין קוראים המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת". והביא המשנה ברורה (ס"ק טו) את טעם האיסור: "דגזרו רבנן שמא ילך אצל חכם ללמדה איך לקרותה, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים".

והנה במסכת גיטין (ס, א) "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, האי ספר אפטרתא אסור למיקרי ביה בשבת, מאי טעמא דלא ניתן להיכתב. מר בר רב אשי אמר לטלטולי נמי אסור, מאי טעמא דהא לא חזי למיקרי ביה". ומבואר בדברי הגמרא שאסור לקרוא בשבת ב"ספר אפטרתא", דהיינו ספר שבו כתובות ההפטרות, מכיון שהוא מהספרים שלא ניתנו להיכתב [פרש"י שם: "דלא ניתן להיכתב פחות מספר אחד שלם לעצמו"]. ומאחר ואסור לקרוא בספר זה בשבת, אסר מר בר רב אשי לטלטלו. ובפשטות, ביאור הדברים, היות והספר אינו ראוי לקריאה, הרי הוא "מוקצה" ואסור גם לטלטלו.

בהסתמכו על האמור לעיל, כתב הפרי חדש בהלכות מגילה (או"ח סי' תרפ"ח סק"ו) "לטלטל את המגילה בשבת מסתברא לאסור, וכן מוכח מהא דאמרינן האי ספר אפטרתא אסור לטלטולי, מאי טעמא דהא לא חזי למיקרי ביה, אלמא דכשאסור לקרות בו אסור לטלטלו. וכיון דמגילה אין קורין בה משום גזירה דרבה, מינה דאסור לטלטלה". מגילת אסתר דומה לספר אפטרתא בכך שאסור לקרוא בה בשבת. לפיכך כשם שאסור לטלטל בשבת ספר אפטרתא כי אין קוראים בו בשבת, כך יש לאסור לטלטל מגילה בשבת מכיון שאין קוראים בה בשבת.

ולכאורה נראה לפי הפרי חדש, שכמו כן אין להביא את המגילה לבית הכנסת בשבת ערב פורים, כי אסור לטלטל מגילה בשבת.

- ב -

על דברי הפרי חדש הקשה השואל ומשיב (מהדורה תליתאה ח"ג סימן כט) "וכאשר השקפתי בזה ראיתי שהוא ש"ס ערוך במגילה (ד, א) אמר רבי יהושע בן לוי, פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום. ופירש רש"י, ומעמידין תורגמן לפני החכם לדרוש אגרת פורים ברבים. הרי מבואר דמותר לקרות בו ולטלטלו, ואם כן מבואר ההיפך מהפרי חדש".

מדברי רש"י משמע, שהאיסור לקרוא מגילה בשבת "גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד" נאמר רק על קריאת המגילה בציבור, אבל ליחידים אין איסור לקרוא מהמגילה בשבת ואף לטלטלה. ולכן כאשר פורים חל להיות בשבת, רשאי החכם לדרוש ב"אגרת הפורים", דהיינו המגילה, וכדברי המחצית השקל (סי' תרפח ס"ק י) "ולענ"ד יש לפקפק בראיית הפרי חדש, נהי דאסור לקרות במגילה בציבור, מכל מקום כל אדם מותר ללמוד מתוכה כדאמר רבי יהושע בן לוי במגילה דף ד' פורים שחל להיות בשבת, עי"ש".

השואל ומשיב הוסיף והקשה על הפרי חדש: "מהיכי תיתי לחוש שעל ידי שמתיר הטלטול יבוא לקרות בו, כיון שכבר תיקנו חז"ל שלא יקראו בשבת. ושאני אפטרתא כיון דאסרו לקרות בו משום דלא ניתנו לכתוב, אם כן אסור בטלטול כדאמר בגיטין דף ס'. אבל כאן דניתן לכתוב, והקריאה דווקא בשבת שאסרו משום גזירה שמא יעבירנו, וזה לענין חובת הקריאה, ובזה גזרו, אבל מהיכי תיתי לאסור על ידי זה הטלטול, ואטו אסור להביט בו, אתמהה".

לדעת השואל ומשיב יש הבדל בין האיסור לטלטל ספר אפטרתא, הנובע מהאיסור המוחלט לקרוא בו, בגלל שספר זה לא ניתן להיכתב, לבין האיסור לקרוא מגילה בשבת שאינו נובע מכך שיש איסור מוחלט לקרוא מגילה, אלא האיסור הוא רק לקרוא בשבת "גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד", ואם כן גזירה זו היתה רק בנוגע לחובת הקריאה בשבת, ומעתה יש לתמוה על הפרי חדש, מהיכי תיתי לומר שאסור לטלטל את המגילה.

ועוד כתב השואל ומשיב: "אחר כמה שנים מצאתי בריטב"א ריש פרק לולב וערבה (סוכה מב, ב) שכתב דהא דאמרו והיינו טעמא דמגילה [אין קוראים בשבת "גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד"] פירוש, דמגילה נמי אף על גב דמדרבנן היא, הרי קוראים בשבת ובת טלטול היא ככל כתבי הקודש, ואפילו הכי כשחל בשבת אין קוראים אותה בשבת משום האי גזרה, עי"ש. הרי בהדיא דבת טלטול היא, ורק לענין לקרותה אסור משום גזירה, והוא כמו שכתבתי".

- ג -

השואל ומשיב הביא ראיה נוספת נגד הפרי חדש, מדברי המג"א בדיני הצלת כתבי הקודש בשבת.

בשו"ע (או"ח סי' שלד סע' יג) נפסק: "יש מי שאומר דמגילת אסתר הואיל ואין בה אזכרות, אם אינה כתובה כמשפטה אשורית על העור ובדיו, אין בה קדושה להצילה מפני הדליקה". אולם המשנה ברורה (ס"ק לט) כתב: "ובמג"א מסיק דכל זה הוא רק בזמן התלמוד, דאז היה אסור להצילה אלא אם כן כתובה כהלכתה, כיון שלא ניתן לכתוב וללמוד בה. אבל האידנא כיון דמשום עת לעשות לה' ניתן ללמוד בה, אפילו כתובה בנייר ובכל לשון ממילא מצילין אותה מפני הדליקה גם כן, כמו כל כתבי הקודש". ומפורש בדברי המג"א, שמותר לטלטל מגילה בשבת.

זאת ועוד, הרמ"א (אבן העזר סי' קלו סע' ז) כתב "ויש אומרים דבזמן הזה דכותבין תורה שבעל פה מותר לטלטל גט בשבת". ודברים אלו הובאו במגן אברהם (סימן שז ס"ק כד) שהוסיף: "וגט מותר לטלטלו אע"פ שכתב בלע"ז, דיכול ללמוד ממנו דיני גט".

ועל פי זה כתב השואל ומשיב: "אף דלענין להציל מפני הדליקה מבואר בשו"ע דאם אינה כתובה כמשפטה על העור ובדיו, אין בה קדושה להצילה מפני הדליקה, היינו משום שאין בה הזכרות כמבואר שם, ואף בזה פקפק המג"א שם. אבל אם כתובה אשורית על העור ובדיו, לכו"ע מצילין מפני הדליקה, ומכל שכן שמותר בטלטול. והרי גט מותר לטלטל אף שכתוב בלע"ז, דיכול ללמוד ממנו דיני הגט, וכמ"ש הדרכי משה הובא במג"א סי' ש"ז. ומכל שכן במגילה הכתובה בלשון קודש" [שרשאי לטלטלה].

- ד -

בספר גנזי המועדים (עמ' פו) הקשה רבי אלכסנדר דינקל, שתי קושיות נוספות על הפרי חדש.

הקושיא הראשונה: "וכי משום גזירה דרבה דשמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים נאסר לקרוא [את המגילה בשבת], והרי אין גזירה זו אלא שאסרו [או פטרו] לקיים המצוה". ביאור הדברים, הפרי חדש למד מהאיסור לטלטל בשבת ספר אפטרתא הנובע מהאיסור לקרוא בספר זה, שגם מגילה אסורה בטלטול בשבת בגלל שמדרבנן אסור לקרוא בה "גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד". אולם לכאורה יש הבדל בין ספר אפטרתא שאסור לקרוא בספר זה, ולכן גם אסור לטלטלו בשבת, ובין מגילה שמחמת ה"גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד" אסרו חכמים או פטרו מלקיים את מצות קריאת המגילה בשבת, אך אין איסור על עצם הקריאה במגילה בשבת. ואם אין איסור לקרוא במגילה בשבת, אין סיבה גם לאסור לטלטלה בשבת.

והקושיא השניה: "הרי לפרזים הנמצאים בירושלים שזמן קריאתה להם ביום ו', לא גזרו גזירה דרבה. ועכשיו הקדימו לבני הכרכים לקרות ביום ו', הם כבר קיימו את עיקר חיוב המגילה [הרי גם בכל השנים בן כרך שקרא בי"ד יצא ידי חובה]. ולפי זה כיון שכבר יצאו ידי חובה ביום ו', שוב לא שייך בשבת הגזירה דשמא יעבירנו בגלל בהילותו לקיים המצוה, שהרי כבר קיימה". כלומר, לפי חשבון הלוח בזמנינו, רק ט"ו באדר יכול לחול בשבת, ואז מקדימים בני הכרכים המוקפים חומה לקרוא את המגילה ביום ששי, כפי שנפסק בשו"ע (או"ח סי' תרפ"ח סע' ו) "יום ט"ו שחל להיות בשבת, אין קוראים המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת". נמצא שבשבת כבר קיימו בני הכרכים את עיקר חיוב המגילה, ואם כן "שוב לא שייך בשבת הגזירה דשמא יעבירנו בגלל בהילותו לקיים המצוה, שהרי כבר קיימה", וממילא גם אין סיבה לאסור את טלטול המגילה בשבת.

- ה -

ואכן מסקנת השואל ומשיב, מחמת הקושיות הרבות על הפרי חדש, כי "הדין של הפרי חדש תמוה לפענ"ד, ומכל שכן לדידן דפשיטא דמותר המגילה בטלטול, וכן עמא דבר".

וכן העלה לדינא בספר עיקרי הד"ט (סימן לו ס"ק יז) "מותר לטלטל המגילה בט"ו באדר שחל בשבת, ודלא כהרב פרי חדש שאוסר בטלטול. וגם הרב שיירי כנסת הגדולה בסי' תרפ"ח נוטה דעתו להתיר, וכן הרב מטה יהודה מתירה בטלטול".

והמשנה ברורה בהלכות מגילה (סי' תרפח ס"ק יח) הביא את דעת הפרי חדש והחולקים עליו: "והנה הפרי חדש אוסר לטלטל המגילה בשבת מאחר שאין קוראים בו, אבל כמה אחרונים [אליה רבה, בגדי ישע וחסדי דוד ומטה יהודה] חולקים עליו ומתירים".

ולמעשה הכריע המשנה ברורה בהלכות מוקצה כדעת החולקים על הפרי חדש, כדבריו על פסק השו"ע (או"ח סימן שח סעי' ד) "כתבי הקודש ואוכלין מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל", וכתב המשנה ברורה (ס"ק כב) "פירוש כל הספרים שמותר לקרות בהן. ועיין בשערי תשובה לענין מגילה, ופרי מגדים מצדד כהאליהו רבה דמגילה נמי בכלל זה". ומפורש בדבריו, כי מגילה נכללת ב"כתבי הקודש" שמותר לטלטלם בשבת אפילו שלא לצורך כלל, שלא כדעת הפרי חדש.

ובספר הזכרון לרבי עמרם בלוי (עמ' נד) הובאו דברים שכתב רבי עקיבא יוסף שלזינגר, מחכמי ירושלים לפני כמאה ועשרים שנה, אודות מנהגיו בפורים שחל בשבת: "אני הייתי נוהג לקיים כל המצוה [של היום] בשבת, לעשות סעודה מיוחדת בשבת בשביל סעודת פורים, ולשלח מנות וליתן מתנות לאביונים מיני מאכל ומשתה, וגם המגילה הייתי קורא [בשבת], ודורש בתוך סעודה בין מאכל למאכל לסירוגין לפרש בה דברים בלשון אשכנז ופירושים, כי קראה סירוגין יוצא בו כמבואר בשו"ע בסי' תר"ץ ס"ה, ורק בלא טעמי נגינה קראתים סתם, שיהיה היכר שלא לזלזל בגזירת רז"ל".

ואת ראיית הפרי חדש לאסור טלטול מגילה בשבת בגלל איסור הקריאה בה כשם שנאסר טלטול ספר אפטרתא, דחה הרב שלזינגר: "כי זה היה שייך בזמן שגזרו על כתובים לקרוא בשבת, אך בזמן הזה אין לחוש לקרוא בכל כתבי הקדש ובכל ספר שיש בו סרך קדושה כל היום כולו, וכן כתב בשו"ע (או"ח סי' שח סע' ד) דכתבי הקדש מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל, כיון שמותר ללמוד בהם. וכיון שמותר ללמוד מתוך המגילה מותר לטלטלה, כל שכן אשר אני הייתי מייחד אותה על שבת לדחות ממנו חשש מוקצה".

רבי עקיבא יוסף שלזינגר הרחיק איפוא לכת, ולא זו בלבד שטלטל את המגילה בפורים שחל בשבת אלא גם קרא בה בשבת זו. ורק כדי "שלא לזלזל בגזירת רז"ל", עשה היכר בקריאת המגילה בשבת, על ידי שקראה "בסתם" ללא טעמי הנגינה. וכדי לצאת מחשש איסור מוקצה, ייחד מגילה לקרוא ממנה בשבת.

- ו -

אמנם בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קצה) הביא את דברי הפרי חדש, וכתב: "ומכל מקום נ"ל דלא אמרו אלא בט"ו שחל בשבת לכרכים המוקפים דאיכא משום דרבה, אבל בי"ג שחל בשבת שהוא ערב פורים ואינו זמן קריאה, שרי". ומבואר בדבריו, כי לדעתו גם הפרי חדש שאסר לטלטל את המגילה בשבת, מודה שמותר לטלטלה בשבת שהיא ערב פורים.

וההסבר לכך הוא, כי לפי הפרי חדש האיסור לטלטל את המגילה בשבת נובע מהאיסור לקרוא בה בשבת. ואם כן, רק בשבת שיש בה חיוב לקרוא מגילה, והיינו בט"ו שחל בשבת לכרכים המוקפים, שאז נאסרה קריאת המגילה "גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים" - אסור גם לטלטל את המגילה בשבת זו. מה שאין כן, בי"ג אדר שחל בשבת שהוא ערב פורים, אשר כמובן אין בזמן זה כל חיוב לקרוא את המגילה, אין גם סיבה לאסור לטלטל באותה שבת את המגילה.

וסברא זו מבוארת גם בדברי השואל ומשיב המובא לעיל [אות ב] שכתב: "גם הפרי חדש לא אסר רק לדידהו, דהיינו למוקפים שקוראים בט"ו, וט"ו יוכל להיות בשבת, ואין קורין את המגילה בשבת. לכך אסור גם הטלטול, דכיון שאסור לקרות בו, שוב אסורה בטלטול, ודימהו לאפטרתא. אבל אנן בדידן דלא מצי שיחול י"ד בשבת, ואם כן בשאר שבת דאין זמן מגילה, פשיטא דמותר".

וכן נראה מדברי חיי אדם (הלכות מגילה כלל קנה סע' י) שכתב: "אין קורין מגילה בשבת, אפילו בהמקומות שהם מוקפים חומה שקורין בט"ו, אפילו הכי כשחל בשבת, מקדימים לקרות בערב שבת, לפי שגזרו חז"ל כיון שהכל חייבים ואין הכל בקיאים בקריאה, שמא יטלנה בידו לילך אל הבקי ויעביר ארבע אמות ברשות הרבים. ולפי שאסור לקרות בה באותה שבת, לכן אסור גם לטלטל אותה", והיינו כדעת הפרי חדש. ומסיים החיי אדם: "אבל כשחל י"ג בשבת, מותר לטלטל המגילה, דמאי שנא שבת זה משאר שבתות השנה", והיינו כמבואר בדברי החתם סופר והשואל ומשיב.

- ז -

איסור הכנה משבת ליום חול

במסכת שבת (פט"ו מ"ג) שנינו: "ומציעים את המיטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת". ובדברי הגמרא (שבת קיג, א) נתבאר המקור לאיסור "הכנה" משבת ליום חול, מהפסוק (ישעיהו נח, יג) "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר".

ואם כן לכאורה יש איסור "הכנה" משבת לחול, בהבאת המגילה לבית הכנסת בשבת לצורך הקריאה בה במוצאי שבת. וכן נקט המחצית השקל [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ב] "על כל פנים אם חל פורים ביום ראשון, אין להביא המגילה לבית הכנסת בשבת לצורך קריאתה בליל מוצאי שבת, דהוי ליה מכין משבת לחול". וכן מבואר בדברי החיי אדם [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ו] שכתב: "ומכל מקום אין נכון להביא המגילה לבית הכנסת אפילו במקום שערבו, דמכל מקום מכין משבת לחול".

יחד עם זאת, המחצית השקל מציע "פתרון" לבעיית איסור ההכנה: "אם לא שילמוד מתוכה בבית הכנסת דבר מה מבעוד יום בשבת". כלומר, על ידי העיון במגילה בשבת, אין כבר איסור "הכנה" בהבאת המגילה לבית הכנסת, אע"פ שכוונתו העיקרית לקריאה בה במוצאי שבת, כיון שסוף סוף לומד במגילה בבית הכנסת גם בשבת.

וכן כתב בקיצור שלחן ערוך (סימן קמא סעי' יז) "בשבת [שאינו פורים] מותר לטלטל את המגילה. ומכל מקום אם חל פורים ביום ראשון, אין להביא בשבת את המגילה לבית הכנסת, אפילו בעיר שהוא מתוקנת בעירובין, משום דהוי מכין משבת לחול". ובפירוש שערים המצויינים בהלכה על הקיצור שו"ע (שם) ציין למש"כ השערי תשובה (סי' תרצג ס"ק ב) שאם הביא את המגילה לבית הכנסת בצנעה במקום שיש עירוב "ומעיין בה קצת דרך לימוד, לא מחזי כל כך כמכין לחול", כדעת המחצית השקל.

וכן כתב ערוך השולחן (סי' תרצג סעי' ג) "וכשחל פורים במוצאי שבת יש להיזהר שלא להביא את המגילה בשבת לבית הכנסת, דאסור להטריח את עצמו משבת לחול, ואפילו על ידי קטן אינו נכון, אלא יכין מערב שבת או יביאנה אחר מעריב. אך אפשר אם יעיין בה להבין בשבת עצמה ללומדה ולדורשה, אפשר דמותר להביא, שהרי עושה זה בשביל שבת, שהרי מותר ללומדה בשבת".

אך הוא סיים: "ומכל מקום נזהרים שלא לבא לידי זה". ומשמע כי לדעתו יש מקום להיזהר ולא להסתמך על ה"פתרון" שהציעו האחרונים שלא לעבור על איסור ה"הכנה" משבת ליום חול, על ידי העיון במגילה בשבת.

- ח -

והנה כתב הרמ"א (או"ח סי' תרסז סע' א) "ואסור להכין ביום טוב לצורך ליל יום טוב, ולכן אסור להעמיד השולחנות והספסלים בבית לצורך הלילה דהוי הכנה". והיינו שאסור לפנות את השולחנות והספסלים מהסוכה לבית לצורך השימוש בהם בליל שמחת תורה משום איסור "הכנה". וכתב המשנה ברורה (ס"ק ו) "והסכימו האחרונים דדווקא לסדרם אסור, אבל להביאם מהסוכה לבית מותר. ואם צריך אותם לצורך היום, וכן אם צריך לסדר אותם שלא יהא נראה הבית כחורבה, מותר לסדר אותם".

ובטעם ההיתר להביא את השולחנות והספסלים הביתה, כתב החיי אדם (כלל קנג סעי' ו) וז"ל: "בשמיני סמוך לחשיכה אם אי אפשר לו, או שיהיה לו טרחה הרבה לפנות הכלים מן הסוכה בלילה, מותר לפנות ביום להביאם לביתו, ובלבד שלא יסדרם עד הלילה, דאם יסדרם ביום, הוי כמכין מיום טוב לחברו. ולכן אם השולחן הוא של פרקים, לא יניח הטבלא על הרגלים דכשגומר איזה דבר, הוי הכנה. אבל ההבאה לביתו, לא הוי הכנה. אלא על כרחך דדווקא היכא שגומר איזה ענין, מקרי הכנה". ומתבאר בדבריו כי יסוד איסור "הכנה" [משבת ליום חול או מיום טוב ליום טוב אחר] הוא רק אם "גומר" איזה דבר. ולכן מותר להביא את השולחנות מהסוכה לבית, כל עוד אינו מסדרם ו"גומר", דהיינו מכשיר ומתקן אותם לשימוש, שאז יש במעשיו איסור "הכנה".

על פי דברי החיי אדם, דן בשו"ת אז נדברו (ח"ו סימן פא) "בדבר יהודי שמביא לבית הכנסת בשבת אחר הצהריים עצי בשמים [שנתלשים מערב שבת] להבדלה במוצאי שבת, אם יש במעשה זה איסור "הכנה" משבת ליום חול. ולאחר שהביא את דברי החיי אדם, שאין כל איסור בהבאת חפץ בשבת לצורך יום חול ללא ש"גומר איזה דבר", וכן את דברי השערי תשובה [לעיל אות ז] שאם הביא בשבת מגילה לבית הכנסת בצנעה במקום שיש עירוב "ומעיין בה קצת דרך לימוד, לא מחזי כל כך כמכין לחול", כתב האז נדברו: "הרי בנוגע לשאלתנו יש להתנהג כמו שכתב בשערי תשובה הנ"ל לענין מגילה, להביא הבשמים לבית הכנסת בצנעה ולברך שם על הבשמים מבעוד יום. ואפשר דמכל מקום אין להתנהג כן לכתחילה, רק אם שכח להביא מערב שבת, ואם מביאם ומריח בהם אפשר דמותר לכתחילה להתנהג כן תמיד".

ומעתה יתכן לומר על פי דברי החיי אדם סברא נוספת, מדוע אין בהבאת המגילה בשבת לבית הכנסת לצורך הקריאה בה במוצאי שבת משום איסור "הכנה", כי לכאורה אינו "גומר איזה דבר" במעשה זה, וכדין הבאת השולחנות מהסוכה לצורך השימוש בהם בשמחת תורה. שכן "גמר המעשה" הוא קריאת המגילה עצמה, ואת זה הוא יעשה רק במוצאי השבת.

ברם אם כנים הדברים, לא מובן מדוע החיי אדם סתם וכתב ש"אין נכון להביא המגילה לבית הכנסת אפילו במקום שערבו, דמכל מקום מכין משבת לחול", ולא התיר את הבאת המגילה לכתחילה בגלל הסברא הנ"ל שכתב החיי אדם בעצמו, וצ"ע.

- ט -

טעם נוסף מדוע אין איסור "הכנה" בהבאת מגילה בשבת לבית הכנסת, נראה על פי מה שכתב המהרש"ג (ח"א סימן סא) ביסוד איסור "הכנה" שנאמר "דווקא באם כוונת העושה להרוויח הזמן שלא יצטרך לעשות בימי החול, כמו שהוא בהצעת המטות דלעולם היה לו להציע המיטה במוצאי שבת קודם השינה, ורק יען שבשבת הוא פנוי רוצה הוא לעשות דבר זה בשבת כדי להרוויח הטרחה או הזמן במוצאי שבת, זהו דאסור דהוי מכין משבת על חול, היינו להרוויח הטירחה או הזמן בחול. וכן בכהאי גוונא בהדחת הכלים בשבת כדי שלא יצטרך לטרוח בהדחתם בחול, זה הוי הכנה שאסרו חכמינו ז"ל. אבל במקום שאם לא יעשה הדבר בשבת אזי לא יוכל לעשות אותה כלל, נמצא שאין כוונת העושה להחליף עבודת יום חול בעבודת שבת קודש, בכהאי גוונא לא גזרו חכמינו ז"ל כלל לאסור, שהרי אינו ניכר כלל שהוא מחליף ועושה עבודה של חול בשבת קודש".

על פי דברי המהרש"ג כתב בספר עולת ראיה (סימן פב) כי "מותר להביא עמו המגילה בשבת אחר הצהריים בזמן שהולך לבית הכנסת, דהואיל ואינו יכול לדחות דבר זה לאחר השבת, דהא אז יצטרך לטרוח לחזור לביתו ולהביאו, הרי אין מטרתו להחליף עבודת יום חול בעבודה של שבת".

הרי לנו סברא נוספת, מדוע אין איסור "הכנה" בהבאת המגילה בשבת לבית הכנסת לצורך הקריאה בה במוצאי שבת, כי לא ניכר במעשה זה "שהוא מחליף ועושה עבודה של חול בשבת קודש", ומעוניין "להרוויח הזמן שלא יצטרך לעשות בימי החול".

לסיכום:

לדעת הפרי חדש, אסור לטלטל מגילה בשבת.

אולם בדברי הריטב"א בסוכה מפורש שהמגילה "בת טלטול" בשבת, וכן משמע מדברי רש"י בפירושו לדברי הגמרא במגילה, דלא כהפרי חדש. וכן פסקו רוב האחרונים [מג"א, אליה רבה, בגדי ישע, חסדי דוד, מטה יהודה, שואל ומשיב], שאין איסור לטלטל את המגילה בשבת. ובמשנה ברורה הכריע כדעתם לדינא.

אמנם לדעת החתם סופר השואל ומשיב והחיי אדם, גם לדעת הפרי חדש, האיסור לטלטל מגילה בשבת נאמר רק בפורים דמוקפים [ט"ו באדר] שחל בשבת, ולא בשבת שהיא ערב פורים.

ובנדון החשש לאיסור "הכנה" משבת ליום חול בהבאת המגילה בשבת לבית הכנסת, לצורך הקריאה בה במוצאי שבת, נתבאר בדברי מחצית השקל והשערי תשובה, שאם יעיין מעט במגילה בשבת, אין בכך איסור.

וגם אם אינו לומד בשבת במגילה שהביא לבית הכנסת, נתבאר שלכאורה אין איסור "הכנה" בהבאת המגילה, מכיון שבמעשה זה "אינו גומר איזה דבר" [סברת החיי אדם], וגם לא ניכר "שהוא מחליף ועושה עבודה של חול בשבת קודש", ומעוניין "להרוויח הזמן שלא יצטרך לעשות בימי החול" [סברת העולת ראיה על פי המהרש"ג].

אולם בערוך השלחן נקט שיש מקום להיזהר מלהסתמך על עצה זו, ועדיף להביא את המגילה לבית הכנסת בערב שבת.

ע

- י -

ונראה כי מחלוקת הפרי חדש והאחרונים, האם מותר לטלטל מגילה בפורים שחל בשבת, היא לשיטתם במחלוקתם בדין קריאת המגילה מבעוד יום בשעת הדחק, אך לשם כך עלינו להקדים ולהביא מדברי הפוסקים בנדון טלטול מצת מצוה בערב פסח שחל בשבת.

בירושלמי (ריש פרק ערבי פסחים) נתבאר איסור אכילת מצת מצוה בערב פסח: "אמר רבי לוי, האוכל מצה בערב פסח, כבא על ארוסתו בבית חמיו, והבא על ארוסתו בבית חמיו, לוקה". וכן פסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ו הי"ב) "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו". ודין זה הובא ברמ"א (או"ח סי' תעא סע' ב) "מצה שיוצאים בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר", וסיים הרמ"א: "וקטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים, מותר להאכילו [מצת מצוה]".

וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם סי' תמד ס"ק א) "יראה דמצות מצוה אסור לטלטל בשבת ערב פסח, דאסור באכילה מדרבנן בערב פסח הוי מוקצה. ושאר מצה יכול ליתן לעופות או לעכו"ם, מה שאין כן מצה זו אין רוצה כבסי' תמ"ו במג"א אות ג'". וכוונתו לדברי המג"א בנדון טלטול חמץ משעה חמישית בערב פסח שחל בשבת: "דבר האסור באכילה אפילו מדרבנן אסור לטלטלו בשבת והוא הדין ביום טוב, ואם כן בערב פסח שחל בשבת אסור לטלטל חמץ בשעה חמישית".

ומבואר בדבריהם, שהיות ואסור לאכול מצת מצוה או חמץ משעה חמישית ואילך בערב פסח שחל בשבת, אסור גם לטלטל אותם, כי מצה כזו והחמץ נחשבים כ"מוקצה" ואינם ראויים לכל שימוש. אולם מצה הראויה לאכילה בערב פסח, כגון מצה שאינה מצת מצוה, שנותנים אותה לעופות או לעכו"ם, מותר לטלטל בערב פסח שחל בשבת.

אולם האשל אברהם (בוטשאטש, סי' שח) חלק על דברי הפרי מגדים שאסר לטלטל מצת מצוה בערב פסח שחל בשבת: "נראה שאין להחמיר בזה [כי] גם גדול מותר לו לטעום כל דהו פירור קטן, כי לא מצינו בדברי חז"ל קפידא בזו רק באכילה שהיא בכזית. אך גם אם יש קפידא גם על כל דהו טעימה, מכל מקום הרי זה מאכל אדם מצד קטנים" [כנ"ל בדברי הרמ"א]. ומבואר בדבריו, כי מותר לטלטל מצת מצוה בערב פסח שחל בשבת, מכיון שסוף סוף היא ראויה ל"טעימה" על ידי כל אחד, או ל"אכילה" על ידי קטנים.

- יא -

והנה נחלקו הפוסקים בדין קריאת המגילה מבעוד יום בשעת הדחק.

מרן המחבר (שו"ע סי' תרצב סעי' ד) פסק כדברי התרומת הדשן (סימן קט) "מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כל כך, יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה".

אולם הפרי חדש (סי' תרפז) כתב: "ואם נהגו כך מעולם לא קיימו מצות קריאת המגילה בלילה, וראוי לבטל המנהג הרע הזה ולקרותה כולה משעת יציאת הכוכבים, ואם קראוה קודם לכן לא יצאו ידי חובתם וצריך לחזור ולקרותה בברכותיה, וזה פשוט". ועוד כתב הפרי חדש (סי' תרצב אות ד; הובא בשערי תשובה שם) על פסק השו"ע: "הדבר ברור כשמש, שאין לסמוך על הוראה זו, ואין לקרוא המגילה אלא משעת צאת הכוכבים, וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה".

מאידך, המור וקציעה (סי' תרפז) כתב על דברי הפרי חדש: "אע"פ שראוי ליחיד להחמיר על עצמו, מכל מקום לערער על מנהגן של ישראל במה שנהגו בפני גדולי הדורות, לעולם יד המשנה על התחתונה. וכתב שראוי לבטל המנהג הרע הזה, ושכל הנוהג במנהג הזה לא יצא ידי חובה, ובירך לבטלה. והפריז על מידותיו לכתוב שזה פשוט בעיניו, בהיפך מדעת כל הגדולים ז"ל, וכן שנה בדבר בסימן תרצ"ב להחמיר אפילו על היחיד האנוס. והפליג במ"כ [במחילת כבודו] להכריע כל חכמי ישראל באורחותיו, כאילו מן השמים הסכימו על ידו לפסוק כמותו בגזרותיו".

נמצא שנחלקו הפוסקים האם בשעת הדחק ניתן לקרוא את המגילה מבעוד יום. לדעת מרן השו"ע, הדבר אפשרי. אך לדעת הפרי חדש קריאת המגילה בלילה היא מצאת הכוכבים ואילך, וגם בשעת הדחק לא ניתן לקרוא קודם לכן.

והמשנה ברורה (שם ס"ק יד) כתב בנדון זה: "כתב הפמ"ג דלפי דעת הפרי חדש, אפילו בין השמשות אין לקרות. ובדיעבד אם קרא בבין השמשות, גם כן מסתפק שם אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד להקל". והוא מסיים בציון לדבריו בביאור הלכה (סי' תרצב סע' ד ד"ה מפלג) וז"ל: "ואף שהפרי חדש דחה המנהג הזה בשתי ידים, מכל מקום כמה אחרונים הליצו בעד המנהג הזה שהביאוהו כמה ראשונים, ודעתם דאף שהמחמיר תבוא עליו ברכה, מכל מקום לענין חולה ומצטער, מי שמיקל לקרות מבעוד יום קצת יש לו על מי לסמוך. ואפשר במקום שהדחק גדול אף בציבור יש להקל לקרות אף שאין עדיין לילה גמורה". ומבואר בדברי המשנה ברורה שהסתמך על דעת מרן השו"ע, שלא כדברי הפרי חדש.

- יב -

עוד מצינו שנחלקו הפוסקים בדין קריאת המגילה בפורים שחל בערב שבת בבין השמשות.

על דברי השו"ע הנ"ל שהתיר למי שהוא אנוס קצת לשמוע את קריאת המגילה מבעוד יום, כתב המג"א (סי' תרצב ס"ק ו) "נ"ל דאפילו בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס, כמ"ש בסימן רצ"ג, אך יש לאסור דאין קורין המגילה בשבת". ומבואר בדברי המג"א, שאם חל פורים ביום ראשון וזמן קריאת המגילה הוא במוצאי שבת, במקרה של אונס ניתן היה מעיקר הדין לקרוא את המגילה מבעוד יום, ואף שעדיין לא יצאה שבת. אלא שיש לאסור זאת משום הגזירה שאין קוראים מגילה בשבת [שמא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים].

אולם במחצית השקל (שם) כתב: "אעפ"כ גם בשבת אם י"ל אונס יכול להתפלל מבעוד יום ערבית מפלג המנחה ואילך ולקרות המגילה".

- יג -

ומעתה נראה על פי האמור לעיל, כי מחלוקת הפרי חדש והאחרונים, האם מותר לטלטל מגילה בפורים שחל בשבת, תלויה במחלוקתם האם בשעת הדחק ניתן לקרוא את המגילה מבעוד יום, וכל אחד פוסק בזה לשיטתו.

וכשם שנתבאר בנדון טלטול מצת מצוה בערב פסח שחל בשבת, שאם יש אפשרות לתת מהמצה לקטנים או חולים, אין המצה נחשבת ל"מוקצה", ומותר לטלטלה. כך גם איסור טלטול מגילה בשבת, תלוי באפשרות האם רשאי לקרוא את המגילה בשבת.

אשר על כן, הפרי חדש לשיטתו שאין כל אפשרות לקרוא את המגילה בין השמשות "וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה", בוודאי לא יהיה רשאי לקרוא את המגילה בשבת. היות ואין כל אפשרות לקרוא את המגילה בשבת, ולכן יש גם איסור לטלטלה.

ברם לשיטת המשנה ברורה, שהסתמך על דברי מרן השו"ע להקל "במקום שהדחק גדול לקרות בציבור אף שאין עדיין לילה גמורה", נמצא שיש אפשרות לקרוא את המגילה בשבת [ומדוייק בדברי המשנה ברורה שלא הביא את דברי המג"א שאסר לקרוא את המגילה בשבת מבעוד יום]. ואם כן אין איסור לטלטלה, וכפי שאמנם הכריע [לעיל אות ה] כדעת המתירים לטלטל את המגילה בשבת [ובוודאי סבר המשנה ברורה כדברי הרמ"א, שמותר לתת מצה לקטנים בערב פסח].