מיקרופדיה תלמודית:יבמה שאינה עולה ליבום

הגדרה^[1] - יבמה הנופלת ליבום, והיא אסורה על היבם, שחולצת ולא מתייבמת, או שאף פטורה מחליצה

גדרה

יבמה שאינה עולה ליבום, מצינו באופן שאינה צריכה יבום - כגון שכבר ייבם את צרתה, או שהיא איילונית וכיוצא - וכל שלא הצריכתה התורה יבום, לא הצריכתה אף חליצה. הערך שלפנינו דן ביבמה שמצד עצם דיני חיוב יבום היתה צריכה יבום, אלא שאינה נזקקת ליבום מחמת שהיא אסורה על היבם, ויש שהיא פטורה מחמת כך אף מחליצה.

בערוה

יבמה שהיא ערוה על היבם, כגון שהיתה אחות אשתו, או אמה, או בתה וכיוצא (ראה ערך עריות), הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום (יבמות כ א, וראה שם ב א; רמב"ם יבום ו ח,ט; טוש"ע אבן העזר קעג א), ואין לו עליה זיקה כלל (רמב"ם וטוש"ע שם), ואם בא עליה חייב עליה גם משום אחות אשתו, וגם משום אשת אח (ראה יבמות לב א).

בצרת ערוה

היה המת נשוי שתי נשים, ואחת מהן ערוה על היבם - שהיא פטורה מן החליצה ומן היבום (ראה לעיל) - נחלקו תנאים בדין היבמה השנייה שהיא "צרת ערוה": בית שמאי מתירים את הצרה ליבם, ובית הלל אוסרים (משנה יבמות יג א), שכשם שהערוה פטורה מן היבום ומן החליצה כך צרתה פטורה (משנה שם ב א), וכן הלכה (רמב"ם יבום ו יד; טוש"ע אבן העזר קעג א).

כשם שצרת ערוה פטורה מן החליצה ומן היבום, כך צרת הצרה פטורה, וכן צרת צרתה עד סוף העולם (משנה יבמות ב א; רמב"ם יבום ו טו; טוש"ע אבן העזר קעג א). כיצד, היתה בתו או אחת מכל העריות נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת, שהן בתו והן צרתה פטורות, והלכה צרת בתו ונתייבמה לאחיו השני, ולו אשה אחרת ומת, כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה; ואפילו הם מאה אחים, והלכה צרת צרתה של בתו ונתייבמה לאחיו השלישי, ולו אשה אחרת ומת, שתיהן אסורות על זה, וכן לעולם (משנה ורש"י שם).

העריות הפטורות

חמש עשרה נשים מנו חכמים שהן פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם (ראה לעיל: בצרת ערוה), ואלו הן: בתו, ובת בתו, ובת בנו; בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה; חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו; אחותו מאמו, ואחות אמו, ואחות אשתו; אשת אחיו מאמו, ואשת אחיו שלא היה בעולמו (ראה ערך אשת אחיו שלא היה בעולמו), וכלתו (משנה יבמות ב א. על העריות השונות, ראה בערכים המיוחדים להן), שכל אחת מאלו היא ערוה וחייבים על זדונה כרת, ועל שגגתה חטאת (ראה יבמות ג ב).

וכן אמו של היבם - שהיא אנוסת אביו, ואפשר שתינשא לאחיו מאביו שאינו בנה (ראה ערך אנוסת אביו), ותיפול ליבום לפני בנה (ראה יבמות ט א, ושם י א) - פוטרת צרותיה מן החליצה ומן היבום (יבמות י א).

נדה (ראה ערכו), אף על פי שחייבים עליה כרת (ראה ערך נדה), אינה פוטרת צרתה, ואף היא עצמה אינה פטורה מן היבום ומן החליצה (ראה תוספות יבמות ב א ד"ה ואחות; ראה טוש"ע אבן העזר קסד ד). אף על פי שאסור לייבם את יבמתו בעת נדתה, שאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת (ראה ערך עשה דוחה לא תעשה וערך יבום), אם בא עליה אז קנאה (ראה פסחים עב ב; טוש"ע אבן העזר קסד ד).

וכתבו ראשונים שאף יבמה שהיא אסורה משום אשת אח מחמת נפילה קודמת, כגון שהיו שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, שאשתו אסורה על בעל אחותה משום אחות אשה, וייבמה האח האחר, ומתה אחות היבמה, ומת האח השני, ונפלה זו לפני השלישי ליבום, שאסורה עליו אף בנפילה זו משום שנאסרה עליו עולמית משום אשת אח של הראשון (ראה להלן: יבמות האסורות משום אשת אח), הרי זו פוטרת את צרתה (תוספות יבמות לב א ד"ה לא; רמב"ם יבום ו יא; טוש"ע אבן העזר קעה א).

אילונית (ראה ערכו), שאינה נופלת ליבום (ראה ערך יבם; יבמה), נחלקו אמוראים אם פוטרת היא את צרתה (יבמות יב א). הלכה שצרת איילונית מותרת (רמב"ם יבום ו כ; טוש"ע אבן העזר קעב א).

בקרובות שנפלו משני אחים

שני אחים שהיו נשואים שתי קרובות, היינו שתי אחיות, או אשה ובתה (ראה ערך אשה ובתה) - ומתו ונפלו נשותיהם לפני אח שלישי (רש"י יבמות יט א ד"ה חולצות) - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות (משנה יבמות כח ב), שכיון ששתיהן זקוקות לו, כל אחת מהן אסורה לו משום אחות זקוקתו, אלא שהן צריכות חליצה, שאינן כאחות אשה ממש להיפטר בלא כלום (ראה ערך זקה: בקרובת זקוקתו. רש"י שם ח ב ד"ה לכדר"ש); ור' שמעון פוטר את שתיהן אף מן החליצה (יבמות כח ב)^[2]. הלכה כחכמים ששתיהן חולצות ולא מתייבמות (רמב"ם יבום ז א,ג; טוש"ע אבן העזר קעה ב,ג).

בחייבי לאוין או עשה

כלל אמרו ביבמה: כל שהיא אסור-מצוה (ראה ערכו) ואסור-קדושה (ראה ערכו), חולצת ולא מתייבמת (משנה יבמות כ א; רמב"ם יבום ו ז-י; טוש"ע אבן העזר קעד א). איסור מצוה הן שניות (ראה ערכו) מדברי סופרים, ואיסור קדושה הן אלמנה-לכהן-גדול (ראה ערכו), גרושה (ראה ערך גרושה לכהן) וחלוצה לכהן הדיוט (ראה ערך חלוצה לכהן), ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין ולממזר (ראה ערך נתין וערך ממזר. יבמות שם).

וכן האסורה ליבם באיסור עשה, חולצת ולא מתייבמת (רמב"ם יבום ו ז,ח, וטוש"ע קעד א). וכן סריס אדם – לדעת הסוברים שזוקק ליבום (ראה ערך יבם; יבמה: כשאינם ראויים להקמת שם) - שאסור לבא בקהל (ראה ערך סריס וערך פצוע דכא), אינו מייבם (ראה יבמות עט ב, ורש"י ד"ה ואיידי; רמב"ם שם ד; טוש"ע שם קעב ג), אלא אם כן היתה היבמה גיורת, שהוא מותר בה (ראה ערך גר, מחלוקת תנאים. יבמות שם; רמ"א קעב ג).

וכן האסורה לו בשאר איסורים שמדברי סופרים, אינה מתייבמת (ראה רמב"ם יבום ח יב), וכן כתבו ראשונים שאם נחשד על קרובת אשה, שאסרו עליו חכמים לישאנה (ראה ערך נטען), ונפלה לפניו ליבום, אסור לו לייבמה (שו"ת הרי"ף קלז).

היתה אסורה ליבם משום נדר (ראה ערכו), כגון שנדרה הנאה מן היבם - או שנדר הוא ממנה (שו"ת מהר"ם חלאוה קלו, ובשו"ת ריב"ש החדשות ד), וכן אם היתה אסורה לו משום שבועה (ראה שו"ת הרשב"א ד רפ) - חולצת ולא מתייבמת (ראה משנה יבמות קיא ב; רמב"ם יבום ב טו; טוש"ע אבן העזר קסה ב).

צרת חייבי לאו או עשה

יבמה האסורה בלאו, או בעשה, או שאסורה מדבריהם - צרתה מתייבמת (רמב"ם יבום ו כ; טוש"ע אבן העזר קעד א), ואף אם היתה מחייבי לאוין ועשה, שמן התורה אינה מתייבמת, צרתה מתייבמת (פסקי ריא"ז שם).

ויש סוברים שצרת חייבי לאוין וכיוצא, חולצת ולא מתייבמת (מאירי יבמות כ א ד"ה וכל, בשם יש פוסקין).

חיובה בחליצה

כלל אמרו: כל העולה ליבום, עולה לחליצה, וכל שאינה עולה ליבום, אינה עולה לחליצה^[3], שנאמר: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים (דברים כה ז), מכלל שאם היה חפץ בה מייבם הוא אותה, אבל זו שאינו מייבמה אפילו אם חפץ בה, אינה עולה לחליצה (יבמות מד א, וראה רש"י מא ב ד"ה אלא). לפיכך שתי יבמות שנפלו מבית אחד, שמייבם אחת מהן, והשנייה פטורה מן היבום (ראה ערך יבום: ביבמות וביבמים רבים), פטורה השנייה אף מן החליצה (שם מג ב; רמב"ם יבום א ט; טוש"ע אבן העזר קסא א), שכל שאינה עולה ליבום, אינה עולה לחליצה (יבמות מד א).

וכן יבמה האסורה על היבם משום ערוה, פטורה מן החליצה מטעם זה (יבמות כ א), וכן יבמה שהיא צרת ערוה, פטורה מן החליצה מטעם זה (יבמות ג א).

יבמה האסורה על היבם בלאו, צריכה היא חליצה (משנה יבמות כ א).

יבמה האסורה על היבם בלאו ועשה עולה לחליצה, אף על פי שאינה עולה ליבום מן התורה, וכן חייבי עשה שאינן עולות ליבום מן התורה, עולות לחליצה (תוספות כ ב ד"ה גזירה). ויש ראשונים חולקים וסוברים שיבמה האסורה ליבם בלאו ועשה, פטורה אף מחליצה, לפי שאינה עולה ליבום, וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה (תוספות הרא"ש יבמות כ ב בשם ר' יצחק).

היתה היבמה אסורה על היבם בלאו ועשה של נדר, צריכה חליצה (ראה משנה יבמות קיא ב; רמב"ם יבום ב טו; טוש"ע אבן העזר קסה ב).

חיבי לאוין, לדעת ר' עקיבא שהן כחייבי כריתות (ראה ערך חיבי לאוין), אף לחליצה אינן עולות (יבמות עט ב; סנהדרין נג ב).

כשבשעת נפילתה ליבום אינה ראויה

אשה שמת בעלה ויש לו בן, ומת הבן אחר כך, אינה מתייבמת ואינה חולצת, ומותרת היא לשוק (ראה יבמות צב א, קיח ב, פז ב; רמב"ם יבום א ה, ושם ג יג; טוש"ע אבן העזר קנו ד, ושם קנח ג), שנאמר: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג יז. יבמות פז ב. ראה ערך דרכי נעם), וזו שלא נזקקה ליבם בתחילה ונישאת לשוק, אם תאמר תחלוץ, הרי היא מתגנה על בעלה, ואין זה דַרְכֵי נֹעַם (רש"י שם. וראה ערך דרכי נעם, שיש מפרשים בענין אחר), ולכן היא אסורה ליבם כאילו הבן חי (מאירי שם פז ב), שאנו אומרים שכשאמרה תורה: וּבֵן אֵין לוֹ (דברים כה ה), כשאין לו בשעת מיתה אמרה, והרי היה לו (רש"י שם פז ב). וכן אינה נזקקת לאח שנולד לאחר מיתת הבעל, וזו היא אשת-אחיו-שלא-היה-בעולמו (ראה ערכו).

אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה ליבום "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה ה), הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, ואסורה לעולם (יבמות ל א; רמב"ם יבום ז יא,יב; טוש"ע אבן העזר קעה א), אף על פי שחזרה ונראתה ליבום (רש"י שם ל א; טוש"ע שם), וכן שנינו: שני אחים נשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ואחר כך מתה אשתו של שני - שהותר איסור אחות אשה שעליה, שאין אחות אשתו אסורה אלא בחיי אשתו (ראה ערך אחות אשה) - הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת (משנה יבמות לב א; רמב"ם יבום ז יב; טוש"ע שם).

היתה אסורה בשעת נפילה משום איסור נדה, מותרת ליבם לכשתיטהר (ספר הישר לר"ת שו"ת פ א, וראה ביאור הגר"א אבן העזר קעה סק"ב). וכן יבמה שנפלה לפני יבם הנשוי אשה, שאסור לו לייבמה משום חרם דרבנו גרשם – לדעת הסוברים כן (ראה ערך חרם דרבנו גרשם: בנישואי מצוה, מחלוקת ראשונים) - יש שכתבו שאם מתה אשתו או נתגרשה, הותרה לו (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ תתסו), ויש חולקים וסוברים שזו שנאסרה בשעת נפילה משום חרם דרבנו גרשום אסורה לו עולמית (בית שמואל קסה סק"ד).

כשנאסרת לאחר נפילתה

יבמה שלאחר נפילתה ליבום נעשתה ערוה על היבם, כגון שקידש היבם את אחותה (וראה ערך יבום: ביטול מצות יבמין, אם רשאי לקדש אחותה לכתחילה), לדעת ר' יהודה בן בתירא צריכה היא חליצה (ראה משנה יבמות מא א), וכתבו ראשונים שמן התורה פטורה היא לגמרי, וחיובה בחליצה אינו אלא מדבריהם (רשב"א יבמות מא א); ויש סוברים שלדעתו חייבת היא בחליצה מן התורה (ראה שו"ת הרשב"א א שנח). בדעת רבן גמליאל, נחלקו אמוראים (יבמות קט א,ב; ירושלמי יבמות יג ז), והלכה שהיא צריכה חליצה (יבמות שם; רמב"ם יבום ז ח; טוש"ע אבן העזר קנט ז).

יבמה שהותרה בשעת נפילתה, ונאסרה וחזרה והותרה, כגון יבמה שלאחר נפילתה קידש היבם את אחותה, ונאסרה היבמה עליו משום אחות אשתו, ואחר כך מתה אשתו של היבם, נחלקו בה תנאים ואמוראים (יבמות מא א), והלכה שחוזרת להיתרה הראשון (רמב"ם יבום ז ח; טוש"ע אבן העזר קנט ז).

ערוה קודם נפילה

אין ערוה פוטרת צרתה אלא כשהן צרות זו לזו בשעת נפילה, אבל אם מתה הערוה בחיי בעלה או שנתגרשה, שנינו במשנה שצרתה מותרת (משנה יבמות ב ב, וראה משנה שם סז ב, ורש"י ד"ה נפל), שמיתת הבעל היא שמפלת נשיו ליבום (יבמות יג א ורש"י, ותוספות שם לא א ד"ה ואין), ובשעת נפילה ליבום אינה צרת ערוה (רש"י יבמות יג א ד"ה נתגרשו).

יש מהאמוראים הסוברים בדעת תנאים שהנישואין מפילים, ולכן שני אחים נשואים שתי אחיות, ושלישי נשוי נכרית [-שאינה אחות], שאם גירש אחד מבעלי האחיות את אשתו, ומת נשוי הנכרית, וכנסה המגרש ומת - צרתה מותרת אף אם כנס את הנכרית, ואחר כך גירש את הערוה (יבמות יג א).

להלכה אין צרת ערוה אסורה אלא כשהיא צרת ערוה בשעת מיתת הבעל (רמב"ם יבום ו כא; טוש"ע אבן העזר קעג ז); ויש שכתבו שיש לחוש לדעת הסוברים שנישואין מפילים (ראה בעל המאור ומלחמות יבמות ל ב, וראה חזו"א אבן העזר קיח א,ב).

המגרש את האשה והחזירה ומת, מותרת ליבם, ור' אלעזר אוסר (משנה יבמות קח ב), וצריכה חליצה מפני שעמדה עליו שעה אחת באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת (תוספתא שם יג ג; יבמות שם ורש"י), ולדעת חכמים מתייבמת, לפי שמיתה מפלת, ולא נאסרה עליו מעולם (ראה רש"י שם קח ב ד"ה מותרת). רבא אמר שאף ר' אלעזר סובר שמיתה מפלת, ולא אסרוה ליבם אלא מדבריהם (יבמות שם קט א). הלכה שמגרש אשתו והחזירה מותרת ליבם (רמב"ם יבום ז יב; טוש"ע אבן העזר קעג טז).

כשהיתה אסורה לבעלה המת

יש מותרות ליבמיהן אף על פי שאסורות לבעליהן, ואלו הן: כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט, כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל, ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל (משנה יבמות פד א; רמב"ם יבום ו יג; טוש"ע אבן העזר קעד ב). וכן האסורה לבעלה בשאר איסור לאו או עשה, ואין בה איסור זה ליבם - כגון שהיתה אשתו של פצוע-דכא (ראה ערכו), והיבם הוא כשר (ראה יבמות פד ב, ורש"י ד"ה שייר; ראה טוש"ע שם קעב ג) - מותרת ליבם אף על פי שאסורה לבעל (רמב"ם שם; טוש"ע אה"ע קעד ב). וכן שניות (ראה ערכו) מדברי סופרים, אם היתה שניה לבעל ולא שניה ליבם, אסורה לבעל ומותרת ליבם (משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

ויש שנאסרו על בעליהן, ואסורות מחמת כן ליבמיהן, והן: סוטה (ראה ערכו) ודאית, והיא אשה שזינתה תחת בעלה ברצון ובעדים, שאסורה לבעלה (ראה ערך אשת איש), אינה מתייבמת (ראה להלן); וכן סוטה ספק - שאמר לה בעלה בפני עדים אל תסתרי עם פלוני (ראה ערך סוטה), ולאחר מכן נסתרה עמו בפני שני עדים, שנאסרת על בעלה עד שייבדק הדבר כשתשתה את המים המרים (ראה ערך השקאת סוטה) - אם מת בעלה, חולצת ולא מתייבמת (משנה סוטה ב א; רמב"ם יבום ו יט; ראה טוש"ע אבן העזר קעג יא); וכן מחזיר-גרושתו (ראה ערכו) משנישאת לאחר, שאסורה עליו, אסורה על היבם (ראה להלן).

סוטה

אשה שזינתה תחת בעלה ברצון ובעדים, ונפלו לפני יבם היא וצרתה - צרתה אסורה (יבמות יא א; רמב"ם יבום ו יט; טוש"ע אבן העזר קעג י).

סוטה וצרתה, שאמרו שהן כעריות ואסורות ליבום, נחלקו ראשונים אם פטורות הן אף מחליצה, ושלש דעות בדבר: א) לדעת רבים מהראשונים פטורות (רש"י יבמות יא א ד"ה צרת; רמב"ם יבום ו יט). ב) יש שכתבו שמחלוקת אמוראים בדבר (רמב"ן ורשב"א ועוד ראשונים יבמות יא א; רא"ש יבמות א ד). ג) ויש סוברים שלדעת הכל צריכות חליצה (ריטב"א יבמות יא א; נודע ביהודה תנינא אבן העזר קנ [בתחילתו] בדעת ראב"ד).

להלכה, דעת רבים מהראשונים שסוטה ודאית וצרתה פטורות מן החליצה (רמב"ם יבום ו יט; טוש"ע אבן העזר קעג יא); ויש שפסקו שצריכות חליצה (הראב"ד, הובא בראשונים יבמות שם; רמ"א קעג יא בשם י"א, והסכים כן הגר"א שם). וכתבו ראשונים ואחרונים שלמעשה יש להחמיר ולהצריכה חליצה (ריטב"א יבמות יב ב; רמ"א שם. וראה הגר"א שם. וראה אחיעזר א ב, לד ד ואגרות משה אבן העזר ד קכ ב).

ספק סוטה

לדעת רבא סוטה ספק אינה מתייבמת (יבמות יא א ), ויש מהראשונים שכתבו שאביי חולק על רבא (רשב"א גיטין פב ב בתי' א).

זינתה תחת בעלה ולא נודע שזינתה, יש סוברים שאין בזנות זו משום טומאה כעריות (ראה תשב"ץ ג ריז, וחלקת יואב יו"ד י בדעתו), ואינה אסורה ליבם אלא כאיסור סוטה ספק ליבם (עונג יום טוב קעז דף רסז א), ולדעה זו אשה שמת בעלה והניח בן, ונולד עליה ספק שמא זינתה והבן אינו מבעלה - והרי אין לו בנים - אף על פי שאם אינו מבעלה ודאי זינתה, אינה פטורה בלא חליצה, הואיל ואינה סוטה ודאית (תשב"ץ ואחרונים הנ"ל), ויש מצדדים לומר שאפילו אשה שלאחר מיתת בעלה באו עדים שזינתה תחתיו, צריכה חליצה, כיון שבחיי בעלה לא היתה בה טומאה כעריות (הגהות מלחמות אריה בשו"ת ברכת רצ"ה סג בסופו, וראה עונג יום טוב שם שמסופק). ויש סוברים שזו שילדה וספק אם מבעלה הוא, היא וצרתה פטורות מחליצה, שאם הולד מבעלה הוא הרי יש לו זרע, ואם אינו ממנו הרי היא סוטה שפטורה ופוטרת צרתה (השואל בתשב"ץ שם; שו"ת ברכת רצ"ה שם. וראה נודע ביהודה אבן העזר סט ד"ה ועוד).

נודעה הזנות שלא על ידי עדים, הרי זו סוטה ודאית ופוטרת צרתה (רמ"א אבן העזר קעג יא).

סוטה דרבנן - כגון אשה שהעידו בה שמת בעלה והתירוה בית דין לינשא ונישאת, ואחר כך בא בעלה, שמן התורה מותרת לבעלה לפי שאנוסה היא, וחכמים גזרו לאסרה על בעלה (ראה ערך אנוסה וערך עדות אשה) - נחלקו בה תנאים (משנה יבמות פז ב). הלכה שחולצת ואינה מתייבמת (רמב"ם יבום ח ט; טוש"ע אבן העזר יז נו, ושם קעו ד ).

סוטה שמת בעלה או גירשה, ועברה ונישאה לבועל ומת, אמרו בירושלמי שאסורה לאחיו של בועל, כשם שהיתה אסורה לאחיו של בעל אילו נפלה לפניו (ירושלמי יבמות י א, וסוטה א ב, ושם ה א, הובא בתוספות סוטה כז ב ד"ה כשם, לפירוש משנה למלך יבום ו יט ועוד).

יבמה שהיתה אסורה על בעלה משום מחזיר גרושתו משנישאת, הרי זו אסורה ליבם (יבמות יא ב), ונחלקו ראשונים בגדר איסורה (ראשונים שם). הלכה שחולצת ואינה מתייבמת (רמב"ם יבום ו יג; טוש"ע אבן העזר קעד ב).

בצרת מחזיר גרושתו, נחלקו אמוראים (יבמות יא ב). הלכה שחולצת או מתייבמת (טוש"ע אבן העזר קעד ב).

יבמות האסורות משום אשת אח

יבמה שאינה עולה ליבום מן התורה, מאחר שפטרה הכתוב ואינה זקוקה ליבום, עומדת היא על היבם באיסור אשת אח שיש לו בנים (רש"י יבמות ב ב סוד"ה ואשת, ושם ג א ד"ה ליתני, ועוד. וראה להלן), כגון איילונית, שפטורה מיבום (ראה ערך יבם; יבמה: כשאינם ראויים להקמת שם), הרי היא ערוה על היבם משום אשת אח שלא במקום מצוה (ראה משנה יבמות עט ב ורש"י; רש"י שם יב א ד"ה שנאמר; תוספות שם ח א ד"ה תרי), וכן יבם סריס - שאינו זוקק את יבמתו (ראה ערך הנ"ל ) - שבא על יבמתו, פגע בערוה (יבמות סא ב) של אשת אח שלא במקום מצוה (רש"י שם ד"ה פוגעים).

עבר היבם ובא על אשת אחיו שמת בלא בנים והיא ערוה עליו, חייב עליה - מלבד חיובו משום הערוה (ראה לעיל: בערוה) - משום אשת אח (יבמות לב א), שכיון שפטרה הכתוב מיבום, הרי היא עליו כאשת אח שיש לו בנים (רש"י יבמות ב ב סוד"ה ואשת). וכן צרת ערוה שפטורה מיבום (ראה לעיל: בצרת ערוה), אם עבר היבם ובא עליה - חייב כרת (ראה יבמות יד א,ב), הואיל ופטרה הכתוב מזיקתו, ממילא עומדת היא עליו באיסור אשת אח (רש"י ב ב סוד"ה ואשת אחיו ועוד).

אשת אחיו שלא היה בעולמו^[4]

אשת אחיו שלא היה בעולמו שפוטרת צרתה (ראה משנה יבמות ב א), הרי זה בנפילה שנייה - שבנפילה ראשונה כל היבמות שוות הן, ואסורות מחמת עצמן - כגון שני אחים, ומת אחד מהם, ואחר כך נולד להם אח, שהיא אסורה על זה הנולד משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ועמד השני וייבמה, ולו אשה אחרת, ומת, הרי זו שנפלה שוב יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשנייה משום צרתה (משנה יבמות יז א; רמב"ם יבום ו יז; טוש"ע אבן העזר קעג יב), שכיון שפטרה הכתוב מיבום מחמת האח הראשון, נאסרה על האח השלישי איסור עולם כאשת אח שיש לו בנים, והרי היא כשאר עריות הפטורות מן היבום ומן החליצה, ופוטרות צרותיהן (רש"י שם ב ב ד"ה אשת אחיו).

הערות שוליים