מיקרופדיה תלמודית:ימות המשיח
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - זמן הגאולה העתידה - שבו תחזור המלכות לישראל בארץ ישראל וייבנה בית המקדש ויקובצו נדחי ישראל - לענין מצוות ודינים שלא נהגו בזמן החורבן, שיחזרו לנהוג, או מצוות שישתנו דיניהן.
מהותם וזמנם
זמן הגאולה בסיום הגלות
בשם ימות המשיח נקרא בכל מקום זמן הגאולה העתידה - על ידי הגואל שנקרא "משיח" (ראה פסחים ה א; מגילה יב א; ועוד), או "מלך המשיח" (ראה ירושלמי ברכות ב ד; שיר השירים רבה ב ז; רמב"ם מלכים יא א ועוד), או "משיח בן דוד" (ראה סוכה נב ב ועוד), או "בן דוד" סתם (ראה עירובין מג א; יבמות סב א; ועוד) - שבו תכלה הגלות ויתבטל השעבוד מישראל (רש"י סנהדרין צז א ד"ה ושני אלפים), ותחזור מלכות בית דוד ליושנה (ראה רמב"ם שם), וייבנה בית המקדש (ראה להלן).
בהלכה הוזכרו ימות המשיח לענין דינים שבטלו בזמן הגלות, שיחזרו לנהוג, או דינים שישתנו דיניהם, מלימודים מיוחדים (ראה להלן).
ביחס לזמנים עתידיים
יש שהוזכרו ימות המשיח עם תחית המתים (ראה ערכו. סוטה מח ב. וראה תנחומא ויחי ג).
ויש שהוזכרו ימות המשיח בשם "עולם הבא" (ראה פסחים נ א, כתובות קיא ב, ובבא בתרא קכב א. וראה רש"י סנהדרין קי ב ד"ה תנו רבנן), או בניגוד לעולם הזה (ראה ברכות יב ב, שבת סג א), או בניגוד לעולם הבא (ראה ברכות לד ב, ושבת סג א, ועוד).
"לעתיד לבוא", יש שנאמר על ימות המשיח (ראה מכילתא בא טז, וירושלמי ברכות א ו), ויש שנאמר על זמן שלאחר ימות המשיח (ירושלמי שם ב ד. וראה שבת קיג ב).
קץ אחרית הימים
ימות המשיח נקראים בתורה ובנביאים בשם אחרית הימים (ראה בראשית מט א; במדבר כד יד; ישעיה ב ב; הושע ג ה; מיכה ד א ועוד. וראה רד"ק ישעיה שם), ובשם קץ (ראה חבקוק ב ג, דניאל יב ו-ט ועוד, וכן ראה שבת קלח ב, ופסחים נו א ורש"י, ועוד), וכן אמרו: תיפח עצמם של מחשבי קצים, שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא (סנהדרין צז ב; רמב"ם מלכים יב ב, ופירוש המשניות סנהדרין י: היסוד הי"ב).
וכן בשבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל הוזכרו שבועות שלא יגלו - נביאים שביניהם - את הקץ, ולא ירחקו את הקץ בעונם, או: שלא ידחקו את הקץ, שלא ירבו תחנונים על כך יותר מדי (ראה כתובות קיא א, ושני לשונות ברש"י שם).
בדור שישוב בתשובה
נאמר בגאולה העתידה: אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה (ישעיה ס כב), ודרשו: זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה (סנהדרין צח א). ותנאים ואמוראים נחלקו אם אין ישראל נגאלים אלא אם כן עושים תשובה (ראה סנהדרין צז ב).
באותה ששנינו שעל הקץ נאמר קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ (ישעיה מא ד. עדיות ב ט), יש שפירשו שאף על פי שהקץ תלוי בשנים, מכל מקום קץ נחמת ציון תלוי בדורות, כשם שבשעבוד מצרים אף שנגאלו לא שבו לשבת בארץ עד דורו של יהושע, וכן בגלות בבל אף שנגאלו, ירושלים לא נבנתה עד שלשים ושתים שנה לארתחשסתא (ראה נחמיה יג ו. וראה סדר עולם רבה ל), כן לימות המשיח, כשיגיע הקץ יגאלו, ואם אין אותו דור זכאי לא יכנסו לארץ, אלא מתגלגל עמהם עד שיבוא דור זכאי (פירוש הראב"ד עדיות שם).
וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם, ומיד הם נגאלים, שנאמר וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וגו' וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וגו' (דברים ל א-ג. רמב"ם תשובה ז ה).
הנבואות שלעתיד לבוא
הנבואות שנאמרו לעתיד לבוא (ראה ערך נביא), נחלקו אמוראים על איזה זמן נאמרו:
- לדעת רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא נאמר עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ (ישעיה סד ג. ברכות לד ב, ושבת סג א, וסנהדרין צט א; רמב"ם תשובה ח ז).
- ולדעת שמואל, אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, והנחמות שהתנבאו הנביאים, התנבאו לעולם הבא (ברכות שם; שבת שם, ורש"י ד"ה לא יחדל; פסחים סח א; סנהדרין שם, ושם צא ב; רמב"ם תשובה ט ב, ומלכים יב ב).
כלי מלחמה בטלים
ונחלקו תנאים במלאכת מוציא (ראה ערכו) בשבת: לא ייצא האיש לא בסייף, ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח, ואם יצא בהם חייב חטאת; רבי אליעזר אומר תכשיטים הם לו, וחכמים אומרים אינם אלא לגנאי, שנאמר וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה (ישעיה ב ד), ואם תכשיטים הם לא יהיו בטלים לעתיד (שבת סג א, ורש"י ד"ה וכתתו).
ונחלקו בגמרא בפירוש מחלוקתם:
- ללשון אחד בגמרא לדברי הכל בטלים הם לימות המשיח, שהנביאים נתנבאו לימות המשיח, ומכל מקום לרבי אליעזר תכשיטים הם לו בזמן הזה;
- וללשון שני לדעת חכמים בלבד בטלים לימות המשיח, אבל לרבי אליעזר אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד (שבת שם).
נמשלי הנבואות יתבררו בימות המשיח
ויש מהראשונים שכתב שאל יעלה על הלב שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ (ישעיה יא ו), וכל כיוצא באלו, הם משלים, ובימות המשיח יוודע מה רמזו בהם (רמב"ם מלכים יב א). וכל הטובות שמתנבאים בהן הנביאים לישראל, אינן אלא לדברים שבגוף שנהנים בהם ישראל לימות המשיח, וכן אמרו שכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח (רמב"ם תשובה ח ז. וראה כסף משנה שם), ומפני זה נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם, לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכיות שאין מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותם הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת, מפני שאותו המלך - המשיח - שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יותר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבאו כל הגוים לשומעו (רמב"ם שם ט ב).
על מלך המשיח, שאינו אלא מבית דוד ומזרע שלמה, וכן על האומר על עצמו שהוא משיח ואינו, ראה ערך מלך וערך נביא.
האמונה בביאת המשיח
מעיקרי האמונה
המלך המשיח עתיד להחזיר מלכות דוד ליושנה (רמב"ם מלכים יא א). וכל מי שאינו מאמין בוף או שאינו מחכה לביאתו, כופר בתורה ובמשה רבינו - והוא בכלל אפיקורוס (ראה ערכו. ראה רמב"ם תשובה ג ח, ופירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין י היסוד הי"ב) - שהרי התורה העידה עליו (ראה דברים ל ג-ה, במדבר כד יז-יח, דברים יח ח-ט), והדברים המפורשים בתורה, כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים (רמב"ם מלכים שם א וב. וראה שם שמיטה ויובל יג א).
הזכרתה בברכות ובתפילות
אף בברכות ותפילות תקנו להזכיר את האמונה בגאולת ישראל לעתיד:
- כל שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא ידי חובתו (ברכות יב א. וראה ערך ברכות קריאת שמע וערך גאלה), שאמת ויציב על חסד שעשה עם אבותינו, ואמת ואמונה על העתידות, שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו לגאלנו (רש"י ברכות שם ד"ה שנאמר).
- הברכה השביעית בתפילת שמונה עשרה (ראה ערכו), גואל ישראל (ראה מגילה יז ב, וראה ערך גאלה וערך שמנה עשרה), והיינו לעתיד (פסחים קיז ב, ורשב"ם ד"ה דצלותא). וכן תיקנו בה ברכות מיוחדות לקיבוץ גלויות ובנין ירושלים וצמח דוד (ראה מגילה שם, וירושלמי ברכות ב ד).
- הברכה השלישית בברכת המזון (ראה ערכו), בונה ירושלים, וכל שלא אמר בה מלכות בית דוד לא יצא ידי חובתו (ברכות מח ב. וראה ערך ברכת המזון), שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד (רמב"ם ברכות ב ד). וחותמים את ברכת המזון במשיח ואומרים: הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח וגו' (ראה רמב"ם סוף ספר אהבה, ורוקח שלז ועוד. וראה ערך הנ"ל).
- הברכה הרביעית בברכות ההפטרה (ראה ערכו), שמחנו וגו' וחותם: מגן דוד (ראה פסחים קיז ב. וראה ערך הפטרה).
אחכה לו בכל יום שיבוא
ביאת המשיח תיתכן בכל יום (ראה סנהדרין צח א).
מטעם זה, האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא, אסור לו לשתות יין מיד (עירובין מג ב; רמב"ם נזירות ד יא, וראה ערך נזיר), שמא יבוא היום (רש"י שם ד"ה דילמא). ויש שפירשו שכוונתו ליום שראוי לו לבוא בו (רבינו תם בתוספות עירובין שם ד"ה ואסור).
בשבת ויום טוב וערב שבת ויום טוב
ודוקא בימות החול, אבל אם נדר בשבתות או בימים טובים, מותר לו לשתות יין באותו היום (עירובין שם; רמב"ם שם), שבודאי לא יבוא היום, או משום איסור תחומין (ראה עירובין שם, וראה ערך תחומין), או לפי שלפני ביאת המשיח יבוא אליהו הנביא לבשר, והרי לא בא אליהו מאתמול (עירובין שם ורש"י ד"ה לפני. וראה ערך אליהו), שאין אליהו בא בערבי שבתות וימים טובים, מפני הטורח (עירובין שם, וכעין זה בפסחים יג א), שיש להם לעסוק בסעודות שבת, ומניחים צרכי שבת, והולכים להקביל פניו (רש"י פסחים שם, ועירובין שם ד"ה מפני).
משיח עצמו בא בערבי שבתות וימים טובים, שכיון שבא הכל עבדים לישראל, ויש מי שטורח להם (עירובין שם, ורש"י ד"ה עבדים). וכן באחד בשבת, לפי שספק הוא אם יש תחומין למעלה מעשרה, ואפשר שיבוא אליהו בשבת (עירובין שם. וראה ערך תחומין וערך אליהו).
בבנין המקדש ועבודתו
בניתו בימות המשיח
בית המקדש (ראה ערכו) עתיד לשוב ולהיבנות בימות המשיח (זבחים קיח ב). וכן נאמר בנבואת יחזקאל, שהראהו בנין הבית לעתיד לבוא (ראה יחזקאל מ, ורש"י שם).
מהרה יבנה המקדש
בית המקדש עשוי להיבנות בכל יום, ונחלקו תנאים אם מטעם זה אסור לכהנים לשתות יין בזמן הזה, לפי שמהרה יבנה המקדש, ולא יהיה כהן הראוי לעבודה (ראה ערך שתויי יין), או שאין חוששים שמא יבנה המקדש פתאום (ראה תענית יז א, וסנהדרין כב ב. וראה ערך בתי אבות).
חברים שבגליל (ראה ערך חבר) היו מטהרים יינם לנסכים ושמנם למנחות, שמא יבנה בית המקדש בימיהם (ראה חגיגה כה א, ונדה ו ב, ורש"י שם).
בכמה דברים, שכשיבנה בית המקדש ישתנה דינם לחומרא, תיקנו חכמים להחמיר בהם אף בזמן החורבן, שמהרה יבנה בית המקדש ויאמרו שכיון שהיינו מקילים בהם, נקל בהם גם עכשיו (ראה ראש השנה ל א; סוכה מא א; ביצה ה ב; מנחות סח ב ועוד. וראה ערך בית המקדש).
בנינו בנס או על ידי המשיח
יש שחששו שיבנה בית המקדש אף ביום טוב (ראה ערכו) או בלילה (ראה ראש השנה שם, וסוכה שם), אף על פי שאין בנינו דוחה יום טוב, ואין בונים אותו בלילה (ראה שבועות טו ב), שלא אמרו כן אלא בבנין שבידי אדם, אבל בנין העתיד בנוי ומשוכלל הוא, וייגלה ויבא משמים (רש"י ותוספות סוכה שם ד"ה אי נמי; תוספות שבועות שם ד"ה אין; ריטב"א סוכה שם ד"ה מאי), על ידי נס (מאירי ראש השנה שם ד"ה יתבאר. וראה תשובות רב האי גאון באוצר הגאונים סוכה עמוד 74, וסנהדרין עמוד תצה).
- ויש שכתב שהמלך המשיח יבנה אותו במקומו (רמב"ם מלכים יא א וד), וכמה דברים היו בבית שני, מפני שכך הם עתידים להיות (ראה מדות ב ה ועוד. וראה יחזקאל מג יא, ורש"י שם). וכן אמרו במדרשים, שהמלך המשיח יבנה בית המקדש (ויקרא רבה ט ו; במדבר רבה ג ב. וראה תרגום יונתן בן עוזיאל ישעיה נג ה).
קודם למלכות בית דוד
בירושלמי אמרו שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד (ירושלמי מעשר שני ה ב. וראה תוספות יום טוב שם). וכן אמרו בסדר הברכות שבתפילת שמונה עשרה (ראה ערכו) שכיון שנבנית ירושלים בא דוד (מגילה יח א. וראה ערך שמנה עשרה), היינו אחר שישובו לבית המקדש (רש"י שם ד"ה אחר).
עבודת הקרבנות בימות המשיח
עבודת הקרבנות תחזור למקומה בימות המשיח (רמב"ם מלכים יא א), וכל הלכות קדשים הן הלכתא למשיחא (ראה ערכו. ראה סנהדרין נא א, וזבחים מה א), הלכות הצריכות לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש (רש"י זבחים שם ד"ה הלכתא).
ומטעם זה אף בזמן הזה, מי שעבר עבירה שחייב עליה חטאת (ראה ערכו), יש עליו חיוב להביא חטאת לכשיבנה בית המקדש בימיו (ראה שבת יב ב, ויומא פ א).
וכן תקנו חכמים בברכת עבודה: והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל, ובתפילות מוסף: ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וגו' (ראה ערך מוסף וערך עבודה). וכן נהגו לומר אחרי התפילה: יהי רצון וגו' שיבנה בית המקדש וגו' ושם נעבדך, כי התפילה במקום עבודה, ולכן מבקשים שנוכל לעשות עבודה ממש (רמ"א או"ח קכג א. וראה ערך בית המקדש).
על קרבנות המלואים שנאמרו ביחזקאל (ראה יחזקאל מג יח-כז, ושם מה יח-כה), שנחלקו אם נאמרו על חנוכת המזבח בימי עזרא, או על חנוכת המזבח בימי המלך המשיח, ראה ערך חנוכת המקדש וערך מלואים.
בירור יוחסין
אף כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם, שאינם אלא במיוחסים (ראה ערך כהן וערך לוי. וראה ערך יוחסין), יש מהראשונים שכתב שבימי המלך המשיח, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקדש שתנוח עליו, ובני לוי מטהר תחילה, ואומר: זה מיוחס כהן, וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינם מיוחסים לישראל, וכן מייחס את ישראל לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני, וזה משבט פלוני (רמב"ם מלכים יב ג. וראה כתובות כד ב, וקדושין סט ב).
בירושת הארץ וחלוקתה
קיבוץ גלויות וירושת הארץ
מכלל היעודים שבתורה ושבנביאים לימות המשיח הוא קיבוץ נדחי ישראל לארץ ישראל (ראה ערכו), וירושת הארץ (דברים ל ד-ה, ישעיה יא יב, שם לה י, וראה במדבר רבה, ותנחומא מסעי. וראה שיר השירים רבה ב ז; רמב"ם מלכים יא א וד).
ואף עשרת השבטים שהגלה סנחריב (ראה מלכים ב יח יא), שנחלקו תנאים אם עתידים לחזור, ואם יש להם חלק לעולם הבא (ראה סנהדרין קי ב. וראה ערך שבטים), על אותו הדור בלבד נחלקו, אבל זרעם ודאי ישובו לימות המשיח ויעבדו את ה', והם נדחי ישראל (ר"ן שם ד"ה עשרת).
גבולות הארץ
כל הארצות שניתנו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים הן בכלל גבולות הארץ בימות המשיח (ראה בראשית טו יח-כא. וראה ערך ארץ ישראל: גבולות הארץ), וכן דרשו: אבותיך ירשו ארץ שבעה עממים, ואתם עתידים לירש ארץ של עשר עממים, והשלשה הנוספים הם קיני קניזי וקדמוני (ירושלמי שביעית ו א, וקדושין א ח. וראה דברים יב כ, ושם יט ח, ורמב"ן שם, ורמב"ם רוצח ח ד).
לרבי יהודה הן הר שעיר עמון ומואב (בבא בתרא נו א. וראה ילקוט שמעוני בראשית טו יט). ואף לסוברים שהאזהרה שלא לכבוש את ארצם היא לדורות, כיון שבא סנחריב ובלבל את האומות (ראה ברכות כח א ועוד, וראה ערך אדומי), הותרה ארצם למלך המשיח, ועוד שיכריתם האל יתברך, ותשאר ירושתם לנו (הוספות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם סוף מצוות לא תעשה. וראה ערך עמון ומואב).
חלק הכהנים והלויים
אף בארצות אלו הוזהרו כהנים ולויים שלא יטלו בהן חלק, כשם שהוזהרו בכל ארץ ישראל (ראה ערך ארץ ישראל וערך ערי הלויים. ספרי זוטא במדבר יח כד). וכן במצוה שנצטוו ישראל לתת לשבט לוי ערים לשבת בהן, והן שש ערי מקלט, ועליהן שתים וארבעים עיר (ראה ערך ערי הלויים וערך ערי מקלט), גם כשמוסיפים ערי מקלט אחרות בימי המשיח (ראה דברים יח ח,ט), הכל ללויים (רמב"ם שמיטה ויובל יג א).
חלק המשיח בירושת הארץ
עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר חלקים, שנים עשר חלקים לשנים עשר שבטים, והחלק השלשה עשר הוא לנשיא, היינו מלך המשיח (בבא בתרא קכב א, ורשב"ם שם ד"ה לנשיא). וכן יש שכתב שהמלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשים ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם (רמב"ם מלכים ד ח. וראה ערך מלך).
ונחלקו ראשונים:
- יש מפרשים שאף שבט לוי יטלו בימות המשיח חלק בארץ כשאר שבטים (רשב"ם שם ד"ה ועוד תניא; תוספות שם ד"ה ואידך), ומנשה ואפרים, שבתחילה נטלו שני חלקים (ראה יהושע טז יז), יטלו חלק אחד, ואפילו ירושלים עצמה עתידה להתחלק לשנים עשר שבטים (יד רמה שם ד"ה ולא)[2].
- ויש מהראשונים שסובר שאף בימות המשיח לא יטול שבט לוי חלק בארץ, אלא יתנו לו - מלבד ערי הלויים - ערים סמוך לירושלים (ראה יחזקאל מה א-ה. ר"ן בבא בתרא שם ד"ה ואידך), ומנשה ואפרים יטלו אף לעתיד שני חלקים (ר"ן שם).
חלוקת הארץ
לא כחלוקה של העולם הזה, חלוקה של העולם הבא - לימות המשיח (יד רמ"ה בבא בתרא קכב א ד"ה לא) - העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק (בבא בתרא שם), היינו שוה, שכל מה שיש לזה יש לזה (רשב"ם שם ד"ה שער), והקדוש ברוך הוא מחלק להם בעצמו - על פי נביאיו (יד רמ"ה שם. בבא בתרא שם).
בשאר מצוות
מצוות שאינם נוהגות בזמן הזה
בימות המשיח יחזרו לנהוג המצוות שבטלו בזמן הגלות, כגון יובל (ראה ערכו), ומצוות שנוהגות בזמן שהיובל נוהג, כגון בתי ערי חומה, גר תושב, שדה חרמים, עבד עברי, ושדה אחוזה (ראה ערכין כט א, ורמב"ם שמיטה ויובל י ט, וראה ערכיהם), ומצוות שבזמן הזה נוהגות מדרבנן לסוברים כן, כגון שביעית, שמיטת כספים, ותרומות ומעשרות (ראה רמב"ם שם ותרומות א כו, וראה ערכיהם. וראה ערכין לב ב; רמב"ם שמיטה ויובל יב טז, ומלכים יא א).
וכן יש שכתב, שאף על פי שיש מצוות שאינן נוהגות עכשיו, כגון מצוות התלויות בארץ (ראה ערכו) ועבודת המקדש, אין אחת מהן בטלה, אלא שמעוכבות מחמת שאי אפשר להן בלי המקום ושאר הדברים הצריכים להן (תשובות הרשב"א (מוסד הרב קוק תש"נ) א לז ה).
דיני נפשות וקנסות
בדיני נפשות (ראה ערכו) - שאין דנים אותם אלא בפני הבית, וכשבית דין הגדול של דיינים סמוכים במקומו (ראה ערך דיני נפשות וערך בית דין הגדול וערך סמיכה) - אמרו שהם הלכתא למשיחא (ראה ערכו), שלא הוצרכו לנו אלא בימות המשיח (ראה סנהדרין נא ב, ורש"י שם ד"ה הלכתא).
וכן יחזרו בית דין לדון דיני קנסות (ראה ערכו), כגון תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמשה, והאונס, והמפתה וכיוצא בהם - שאין דנים אותם בזמן הזה לפי שבטלה הסמיכה (ראה ערכיהם, וראה ערך דיני קנסות) - וחוזרים כל המשפטים כשהיו מקודם (רמב"ם מלכים יא א).
ויש שכתב שהסנהדרין ישובו לפני התגלות המשיח, וחזרתם תהיה אחד מסימניו, וזה יהיה כאשר יכשיר ה' לבות בני אדם, וירבו במעשים טובים, ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו, ויתרבה ישרם לפני ביאת המשיח (פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין א ג (מהדורת ר"י קאפח)).
על ערי מקלט שבימות המשיח יוסיפו עוד שלש, ראה ערך ערי מקלט.
קידוש החודש ועיבור השנה
אף קידוש החודש בבית דין על פי הראיה (ראה ערך קדוש החודש), וכן עיבור השנה בבית דין (ראה ערך עבור השנה) - שבטלו אחרי ביטול הסנהדרין, ואין עושים אותם אלא על פי החשבון (ראה ערכים הנ"ל) - אחרי שיבוא אליהו (ראה ערכו) וייבנה בית המקדש, יחזרו לקדש על פי הראיה בבית דין (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם עשה קנג).
טומאה וטהרה ופרה אדומה
דיני טומאה וטהרה - שאינם נוהגים בזמן הזה, לפי שאין לנו אפר פרה להזאה על טומאת מת (ראה ערך אפר חטאת וערך טמא מת), וכל דיניהם בטלים אצלנו, לפי שאין לנו מקדש וקדשים (החינוך קס. וראה ערך חלין וערך טהרה וערך טמאה) - יחזרו לנהוג בימות המשיח, ואותה ששנינו, שמשנצטוו בפרה אדומה (ראה ערכו) עד שחרב הבית, נעשו תשע פרות (ראה פרה ג ה, ורמב"ם פרה אדומה ג ד), והעשירית יעשה מלך המשיח (רמב"ם שם; החינוך שצז).
הבטלים בימות המשיח
בכמה מצוות הוצרכו ללימודים מיוחדים שתנהגנה אף בימות המשיח:
- בזכירת יציאת מצרים (ראה ערכו) דרשו: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (דברים מז ג), ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח (ברכות יב ב), ואף על פי שנאמר: לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ירמיה כג ז), לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפלה לו (ברכות שם). ולדעת בן זומא אין מזכירים יציאת מצרים לעתיד לבוא (שם, ודורש כל ימי חייך הלילות).
- בפורים (ראה ערכו), דרשו: וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים (אסתר ט כח), אפילו לימות המשיח (לקח טוב שם), אף שכל זכרון הצרות יבטל, ימי הפורים לא יבטלו (רמב"ם מגילה ב יח).
- כל ספרי הנביאים והכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר (רמב"ם שם). ויש שפירש שלא ייבטל ספר מכל הספרים, אלא שאפילו ייבטלו מלקרוא בהם, מגילת אסתר לא תיבטל מלקרוא אותה בציבור (ראב"ד שם).
- בזכירת מעשה עמלק (ראה ערכו), כתבו אחרונים שאף לאחר ביאת המשיח - שימחה עמלק מן העולם (במדבר כד כ. וראה ערך מחיית עמלק) - תישאר המצוה קיימת, כדי לזכור את הגורם לביאת עמלק, שריפו עצמם מדברי תורה (מלאכת שלמה מגילה ג ד).
תעניות
כל הצומות שישראל מתענים מפני הצרות שאירעו בהם, והם שבעה עשר בתמוז, ותשעה באב, וצום גדליה, ועשרה בטבת (ראה ערכיהם, וערך תענית צבור), עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שעתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ (זכריה ח יט. רמב"ם תעניות ה יט. וראה ראש השנה יח ב).
אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה - עד שיבא זמן המשיח (מאירי ברכות ל ב ד"ה שמחה) - שנאמר אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה (תהלים קכו ב), אימתי, בזמן שיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה (תהלים שם. ברכות ל ב. וראה טוש"ע או"ח תקס ה, וראה ערך זכר לחרבן).
גרים ובני נח
אין מקבלים גרים לימות המשיח (יבמות כד ב, ועבודה זרה ג ב. וראה ערך גרות), שאין באים להתגייר אלא משום גדולתם של ישראל (רש"י עבודה זרה שם ד"ה אלא).
עתידים בני נח לקבל עליהם שלשים מצוות (ירושלמי עבודה זרה ב א; בראשית רבה צח ט, וראה חולין צב א, וראה ערך בן נח). ויש שדורש שכל המצוות עתידים בני נח לקבל עליהם (ירושלמי שם).