פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שטו ז

קשיא ליה בכוונת התירוץ הראשון, מה יש לדון על מפה ושולחן, הרי יש כאן רק פריסת מחיצות שאינן מתירות, וזה מותר לכו"ע. וייתכן שזה התירוץ השני שמביא המשנ"ב. ולכאורה התירוץ הראשון שהביא קשה, שהרי התבאר בסעיף ו שאוויר שבין החביות מוגדר כתשמיש בחלל, אז החלל שמתחת השולחן לא נחשב כשימוש לרגליים של היושבים שם?! ועוד יש להעיר שבסעיף יא המשנ"ב כותב שמותר לפרוס סדין על מיטה למרות שיוצא טפח מתחת כיוון שלא עושה בזה אוהל, ולפי התירוץ הראשון יש לאסור שהרי במיטה הוא מכוון לאוויר שמתחת בסנדלים ונעליים (ואולי יש לחלק בין מחיצה שמגיעה לארץ ובין מחיצה שיוצאת רק טפח). וצ"ב.

ונראה לבאר שהט"ז כתב על סעיף יא שהראשונים שאסרו לפרוס כילה אם יורד טפח של מחיצות סברו שלמרות שיש מיטה שעומדת מבעוד יום, כיוון שהיא לא פרוסה בשביל להאהיל, הפורס עליה סדין נחשב כעושה אוהל ומחיצות (ואין זה שינוי כי כך דרך הפריסה בזה). אם כך יש לאסור גם בפריסת מפה, ועל בסיס זה דן המשנ"ב כאן. ולכן יישב שמאחר ולא צריך לאויר שתחתיו מותר. והתירוץ בשני במשנ"ב (שגם הוא מקורו בט"ז) סובר שאין איסור מאחר והיה כאן אוהל מצד השולחן עצמו. ונראה שבעצם שני התירוצים נתונים במחלוקת הראשונים בסעיף יא לגבי מיטות שלנו האם יש להתיר בזה מאחר ויש כבר אוהל מצד המיטה או שיש לאסור מאחר והמיטה לא הייתה פרוסה לשם אוהל. ונראה שלדינא יש לקבל את הסברא השניה שהרי האחרונים שם סתמו כך לדינא.

לע"ד אפשר לתת נפק"מ במחלוקת זו, האם יהיה מותר להמשיך אוהל עראי כהמשך לשולחן, לתירוץ הראשון אסור שהרי השולחן לא עומד בשביל להאהיל, ולתירוץ השני מותר כיוון שיש כאן אוהל בסופו של דבר, וכיוון שהאחרונים סתמו כתירוץ השני נראה שלדינא יהיה מותר. וצ"ע.