פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פד ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
עד אחד מעיד בשטר שהוא פרוע, לא יפרע אלא בשבועהא (כתובות פז,א). במה דברים אמורים, כשעבר זמנו. אבל אם הוא תוך זמנו, נפרע שלא בשבועהב (רמב"ם), אלא אם כן טען הלוה: ישבע ליג. עד אחד מעיד על שטר שהוא פרוע, ומת המלוה עד שלא נשבע, אין יורשיו גובין אותו; והוא הדין לפוגם שטרו, ומת עד שלא נשבעד (שו"ת רא"ש).
א. עד אחד: הכס"מ כתב שמחייב את התובע שבועה דוקא כשהנתבע ברי, והש"ך חלק וכתב שכמו שהתובע ע"פ ע"א מחייב שבועה אף אם הוא שמא, כך הדין אצלנו.
ב. גם כאן כתב הטור שר' האי חולק, והש"ך כתב שלא.
ג. הישבע לי: ראה לעיל סע' ב, שהש"ך חולק וסובר שאינו יכול להשביעו.
ד. פוגם שטרו שמת, ע"א מעיד שפרוע ומת:
שו"ת רא"ש,שו"ע: אין יורשיו גובים לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו (רב ושמואל בשבועות מז,א).
ב"ח,סמ"ע,ש"ך: גובים. דברי רב ושמואל הם דוקא כשמת הלווה בחיי המלווה, כמבואר שם בסוגיא, כי החמירו דוקא בשבועה שתיקנו למי שרוצה להוציא מיתומים, שלא תעבור בירושה, אך שאר שבועות עוברות בירושה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.