פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צא ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
אמר לחנוני: תן לי בדינר פירות, ונתן לו והרי הפירות מונחים ברשות הרבים, והחנוני תובע הדינר, והלוקח אומר: נתתיו לך והשלכת לתוך כיסך, הלוקח נשבע כתקנת חכמים בנקיטת חפץ, ונוטל הפירות. נתן הלוקח דינר לחנוני, ובא ליטול פירות המונחים ברשות הרבים, ואמר החנוני: דינר זה הוא דמי פירות שכבר נתתי לך והולכתם לתוך ביתך, החנוני נשבע בנקיטת חפץ. וכן הדין בנותן דינר לשולחני ליטול מעות הצבורים ברשות הרבים, אם הודה השולחני שמכרם ועדיין לא נטל הדינר, נשבע הלוקח בנקיטת חפץ שנתן הדינר, ונוטל המעות. ואם לא הודה שמכרם לו, אף על פי שמודה שלקח ממנו דינר עתה וטוען שדינר זה דמי מעות שכבר הוליכם הלוקח (לתוך ביתו), נשבע השולחני בנקיטת חפץ. הגה: וכל זה שהפירות או המעות מונחים ברשות הרבים, אבל אם כבר הכניס בעל הבית לרשותו, והחנוני תובע הדינר, בעל הבית נשבע היסת ונפטר. ואם הפירות או המעות ברשות החנוני, ותבען בעל הבית, החנוני נשבע היסת, ונפטר (טור) (שבועות מח,א ע"פ רי"ף ורמב"ם).
משנה: אמר לחנוני: תן לי בדינר פירות, ונתן לו, אמר לו: תן לי אותו דינר, אמר לו: נתתיו לך ונתתו באונפלי - ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר. אמר לו: תן לי את הפירות, אמר לו: נתתים לך והולכתים לתוך ביתך - ישבע חנוני; רבי יהודה אומר: כל שהפירות בידו ידו על העליונה. אמר לשולחני: תן לי בדינר מעות, ונתן לו, אמר לו: תן לי את הדינר, אמר לו: נתתי לך ונתתו באונפלי - ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר, אמר לו: תן לי את המעות, אמר לו: נתתים לך והשלכת לתוך כיסך - ישבע שולחני; רבי יהודה אומר: אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינר.
גמ': תניא, א"ר יהודה: אימתי? בזמן שהפירות צבורין ומונחין ושניהן עוררין עליהן, אבל הפשילן בקופתו לאחוריו - המע"ה.
פי' רי"ף,רמב"ם,שו"ע: ר' יהודה בברייתא בא לפרש גם את דברי חכמים. המשנה עוסקת במקרה שהפירות מונחים ברה"ר, ברישא יש ויכוח אם בעה"ב נתן כבר את המעות, והדין הוא שבעה"ב נשבע ונוטל, ובסיפא יש ויכוח אם החנווני נתן כבר את הפירות (וטוען שהפירות שכעת ברה"ר הם אחרים), והדין הוא שהחנווני נשבע ונוטל, אך אם אחד מהם מוחזק בפירות הריהו נשבע היסת ונפטר.
פי' ר"ת: ברישא מדובר שהפירות בכלי בעה"ב ברשות חנווני, ובסיפא בעה"ב הניח דינר בחנות ועדיין לא נטלו החנווני, והטעם שתיקנו להם להישבע וליטול הוא שיצא קצת מחזקת שכנגדם. כוונת ר' יהודה בברייתא היא – "אימתי נחלקו חכמים עלי". הב"י כתב שהרא"ש פי' כרי"ף, אולם הב"ח, הסמ"ע והש"ך כתבו שמפרש כר"ת.
פי' הש"ך: ברישא מדובר שמוסכם שהחנווני נתן את הפירות והריהם בידי בעה"ב, אולם בעה"ב טוען ששילם והחנווני מסופק בכך, והדין הוא שבעה"ב נשבע ונוטל אע"פ שהחנווני שמא, כיוון שהמחלוקת נפלה בעודם בחנות ודמי כאילו נוטל, הוי בכלל הנשבעים ונוטלים. ובסיפא מוסכם ששילם אך החנווני טוען שכבר לקח הפירות ובעה"ב מסופק, והדין הוא שהחנווני נשבע ונוטל, כיוון שטרם הכניס הכסף לאונפלי שלו בשעה שנחלקו. ור' יהודה בברייתא בא לחלוק ולומר שכל המוחזק ידו על העליונה, ואינו נחשב נוטל, וממילא אינו צריך להישבע. וסיים הש"ך שכל מה שחלק על שאר הפירושים זה להלכה ולא למעשה, כיוון שאינו כדאי לחלוק על הגדולים, ומ"מ במקרה של המשנה ע"פ פירושו יש לפסוק כן אף למעשה, כי אף פוסק לא דן במקרה זה וממילא לא נמצאה בפוסקים סתירה לדבריו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.