פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצה ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
אף על פי שלא תפס המקנה כל הכלי, אלא מקצתו, ונשאר קצתו ביד הקונה, קנה בו; והוא שיאחוז ממנו שיעור כלי, שהוא שיעור ג' אצבעות. ואם אחז פחות מג' אצבעות, צריך שיאחוז בענין שיהא יכול לנתק כל הכליא ולהביאו אצלו. הגה: וי"א דאין קנין בפחות מג'ב (המגיד פ"ה דמכירה ור"ן סוף פ"ד דנדרים וב"י בשם עיטור ונ"י פ"ק דמציעא). ואין המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו, דסתם קנין ע"מ להחזיר הכלי הואג (הגהות אשירי פ' הזהב). ואין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו (ב"י בשם עיטור ור' ירוחם והרא"ש והר"ן ספ"ד דנדרים ונ"י פ"ק דמציעא); ולכן מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו, אין קניןד (תשובת רשב"א אלף י"ט ותשובת רמב"ן סי' ק"א). וי"א אפילו הוי כלי שאול לו, אינו קנין אא"כ השאילו כדי להקנות בו (מרדכי ס"פ הספינה), וכן נראה לי.
א. סמ"ע - לאו דוקא כל הכלי אלא שיעור ג' אצבעות.
ב. יכול לנתקו: ב"מ ז,א: אמר רב משרשיא: שמע מינה, האי סודרא, כיון דתפיס ביה שלש על שלש - קרינן ביה ונתן לרעהו, דכמאן דפסיק דמי וקני. - ומאי שנא מדרב חסדא? דאמר רב חסדא: גט בידה ומשיחה בידו, אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו - אינה מגורשת, ואם לאו - מגורשת! - התם - כריתות בעינן, וליכא. הכא - נתינה בעינן, והא איכא.
רשב"א,ר"ן,רמ"א: קנה רק אם אוחז לגמרי בשטח ג' אצבעות. ראיה - נאמר כאן שאינה מגורשת רק משום שבגיטין צריך כריתות וליכא, משמע שלענין מקח אין משמעות ליכולת לנתק. וכן מוכח מב"מ ט,א: "רבי אבהו אמר: לעולם כדקתני, הואיל ויכול לנתקה ולהביאה אצלו. והא דרבי אבהו ברותא היא. דאי לא תימא הכי טלית שהיא מונחת חציה על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד, ובא אחד והגביה חציה מעל גבי קרקע, ובא אחר והגביה חציה מעל גבי עמוד, הכי נמי דקמא קני ובתרא לא קני, הואיל ויכול לנתק ולהביא אצלו?".
רמב"ם,שו"ע,ש"ך: אם יכול לנתק, קנה גם אם אחז בפחות מג' אצבעות. הב"ח מבאר שהרמב"ם למד כן מכך שהגמ' לא תירצה את הקושיא מרב חסדא שכאן מדובר במקרה שקונה הסודר יכול לנתק, ועל כרחך הבינה שאם היה יכול לנתק לא היה צריך לאחוז בג' אצבעות, ולכן א"א להעמיד כך.
ש"ך: היכולת לנתק מועילה רק לענין סודר שאינו קונה אלא ע"מ להקנות, אך לא לקנין ממש. בחילוק זה יישב את הקושיא מסי' רסט ששם נפסקה הגמרא שדחתה את דברי ר' אבהו. עוד תירץ שאפשר לחלק בין מציאה למכר ששם קונה בגלל שיש דעת אחרת מקנה, אך סיים שהתירוץ הראשון הוא העיקרי. הנתיבות כתב ששני התירוצים דחוקים כי מניין לרמב"ם לחלק בלא הוכחה מהש"ס.
נתיבות: מועילה רק למה שמוגבה מכוחו, ואז היא מועילה גם לקנייה גמורה. כך יישב את הסתירה מסי' רסט. הגמרא אמרה בדותא רק על מה שרצה ר' אבהו לומר שכיון שיכול לנתק קונה את כל הטלית, אולם לגבי החלק שהוגבה מכוחו אכן קנה.
ג. לעכב הסודר: עיטור,רא"ש[1],ר"ן,רמ"א: המקנה לא יכול לקחת הסודר לעצמו, כיון שסתם הקנאת סודר היא ע"מ להחזיר.
ר"ן,קצות: ואפי' לשעתו אינו מזכהו לגמרי אלא רק לענין להקנות על ידו.
רב עמרם[2],ר"ת (בסמ"ג): יכול. ר"ת מדייק זאת מנדרים מח,ב שרב אשי מקשה על רב נחמן 'מאן לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מיתפיס', וכתב ר"ת שלכן יש נמנעים מלהקנות סודריהם עבור חבריהם, שמא יחזיק בו המקנה. הר"ן דוחה שזה דיחויא בעלמא וקיי"ל כרב נחמן.
ד. סודר חברו: ב"י: מועיל גם ללא ידיעת חברו, כי אין דרך בנ"א להקפיד אם מקנים בסודריהם כיון שבסוף מחזירים אותם. הב"י בא לחלוק על המרדכי, ובפשטות עוסק דוקא בסודר שאול.
רשב"א: לא מועיל שלא מדעת חברו, ומה שאנו קונים בשל אחרים, בעל הסודר מקנה סודרו לקונה. (ד"מ - אע"פ שאינו יכול להקדיש - כמו שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה, כך גם השאלה מועילה). הרשב"א עוסק בסודר שאינו שאול, ויתכן שמודה לב"י בשאול, אמנם הד"מ הוכיח מהרשב"א נגד הב"י.
מרדכי: לא מועיל אפילו אם הסודר שאול. כמו שאינו יכול להקדישו כך לא יכול ליתנו.
רמ"א: לא מועיל שלא מדעת חברו וי"א שאפי' שאול לא מועיל אא"כ השאילו כדי להקנות בו. המציין ציין לאחר המשפט הראשון 'רשב"א' ולאחר הי"א ציין 'מרדכי', וכנראה הבין שהמרדכי מודה במקרה שהשאיל ע"מ להקנות. הגר"א נימק את דברי הרמ"א שאין השואל רשאי להשאיל וכ"ש שאינו רשאי לתת ע"מ להחזיר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.