פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ כא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כא[עריכה]
הא דאמרינן שאם צוה שכיב מרע שיכתבו שטר למקבל עם הנתינה חוששין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, דוקא בכה"ג. אבל שכיב מרע שמסדר ענינו וגומר צוואתו ומצוה לכתבהא, אינו מצוה לכתבה אלא לזכרון בעלמא וגמר להקנות לו מיד, ואין צריך יפוי כח. (ר' ירוחם). הגה: וכבר נתבארב סעיף י"ט דבעינן שבאה הצוואה ליד המקבל מחיים. וצוואה שכתב בה קנין הוי כשאר שטר מתנה ובעינן יפוי כח. ובמקום שנהגו שכולן מקנין בצוואה בעלמא ואין מכוונין להקנות בשטר אין צריך יפוי כח (ריב"ש סימן קס"ח). מי שמבקש מיורשיו שיעשו כך וכך בנכסיו, מקרי צוואת שכיב מרע, כי מה שבקש לא עשה רק לחזק הדברים (פסקי מהרא"י סימן צ"ט).
א. הנתיבות דן מהי נקודת החילוק. בתחילה מביא את הסמ"ע שמדובר אף בציוה לתת, וכתב שאולי החילוק הוא אם קודם חילק להרבה בנ"א ואח"כ אמר שיכתבו ויתנו להם צוואות או שאחר כל אחד אמר שיכתבו לו. אך סיים שיותר נראה שזו ט"ס בסמ"ע (מה שכתב 'לתת'), והחילוק הוא אם ציוה רק לכתוב או גם לתת.
ב. סמ"ע - הגהת הרמ"א מוסבת על תחילת הסעיף, שבמקרה שחוששים צריך שתבוא בחייו, אך במקרה שגמר צוואתו וכו' אי"צ שתבוא בחייו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.