רציעה

הגדרה[עריכה]

האדון רוצע את עבדו העברי, אם העבד רוצה להמשיך לעבוד (קידושין יד:, כא:).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מפורש בתורה: "ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, לא אצא חופשי. והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" (שמות כא-ה).

במהותו חקרו האם זו המשך העבדות (והרציעה מפקיעה את יציאת שש שנים), או עבדות חדשה (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קג, ברכת אברהם קידושין סה בדפיו ד"ה הנרצע, רוח אליהו יד).

פרטי הדין[עריכה]

אופן הקנייןהוא לנקב את האוזן (פעולה), ולא שהאוזן תהיה מנוקבת (תוצאה) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה רציעה).

דעת - בפשטות צריך את דעתו של האדון (חזון איש קידושין יד: במשנה), אך יש שכתבו שנרצע גם בעל כורחו של האדון (חתם סופר על התורה משפטים ד"ה ועבדו לעולם, וחידושי בתרא קידושין ריב. בכל זה דן מנחת נתן קידושין ו).