הודאה בטעות

פסקי דין ירושלים כרך ז עמ' לח

פסקי דין ממו"ר הגאון רבי ברוך יצחק לוין זצ"ל

בנידון הודאה בטעות

הנידון

ראובן יצא חייב בדין עם בניו על תביעת פיצויי פיטורין עפ״י הודאתו שהבנים עבדו אצלו כך וכך שנים ופוטרו. עתה בא האב ומערער על פסק הדין מחמת שני טעמים:

א. יש לו הוכחות שבן אחד לא עבד אצלו כך וכך שנים.

ב. הבנים התפטרו מעצמם, ולא מגיע להם פיצויים.

המקורות להלכה

בגמ׳ גיטין יד א:

"הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי, פש חמש איסתרי זוזי נכי חד מינייהו, אמרי לי׳ יהבינו ניהלי׳ למרי ארעא באפי מרי ארעא וקנה מיני׳ לסוף אזיל עבד חושבנא בין דילי׳ לנפשי׳ לא פש גביה ולא מידי. אתא לקמי׳ דרב נחמן א״ל מאי איעבד לך חדא וכו׳, א״ל רבא וכו׳".

ובתוס׳ ד״ה ולא פש וכו׳

פר״ח וכן ר״ת שהיו בעלי דינין מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה דלא פש גבי׳ מידי. משמע מדבריהם דמדנפשי׳ אין נאמן לומר טעיתי במה שהודיתי אע״ג דאית לי׳ מיגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי וכו׳, עכ״ל.

ולכן בנידון דידן אם יתברר בעדות ברורה שטעה בהודאתו, ההודאה בטלה. וכן מבואר בגמ׳ ב״ב מא א א״ל מחילה בטעות היא.