אגדתות

המדרש אומר מצד אחד שהבל לא היה קיים יותר מ50 יום, ומצד שני שהבל היה קיים מחג הסוכות ועד חנוכה שזו תקופה של למעלה מ60 יום. משל של ר' נחמן מרמז לשיטת רשב"י שאדם והבל שמרו שמיטה; והרמז מסביר מדוע הירושלמי רצה לאסור את הספיחים מחג העצרת של מוצאי השמיטה.

משל של ר' נחמן מברסלב מרמז לשיטת רשב"י, שאדם הראשון והבל ידעו שאם הם יעסקו בתורה - ה' יספק להם את כיכר לחמם, אלא שנגזר עליהם שיגעון. והדבר מבאר את פסיקת הרמב"ם לגבי החריש בערב השמיטה.

רבי יהודה הנשיא ראה אשכול ענבים בגודל שור, והוא כעס שהארץ מוציאה פירות אלו כשהמקדש חרב; ורבי יהושע בן לוי כעס כשראה אשכול ענבים בגודל עגל ב'גבלא'. מדובר במחלוקת סמלית, האם עדיף לקנות ענבים מהחקלאים היהודים בשנת השמיטה, או שעדיף לייבא אותם מהערבים.

הירושלמי מספר שקרבנות התמיד היו ענקיים ונאלצו להרכיבם על גמל; והוא מספר שהביאו לפני רבי יהודה הנשיא במוצאי השמיטה צנונות ענקיים שרכובים על גמל, והוא התיר בגללם את כל ספיחי הירק. ה"שקר" מופיע באגדות חז"ל כאשר הוא "רכוב על גמל"; והירושלמי מרמז שלפעמים קיים הכרח לקבל את ה"שקר".

שמואל היה בודק את בעיות המעיים שלו באמצעות בליעת קלח כרוב, מדובר במשל שמסביר את הבנת רשב"י בשיטת ר' עקיבא, ולפיה רבי עקיבא רואה בתבואה עשב ששיגע את בני האדם, והרפואה לכך היא הרבוי באכילת כרוב. ולשיטת רשב"י - ר' עקיבא מתיר לאכול ספיחי כרוב בשביעית.

שמואל מסביר ש"ביצה טורמוטא" שבמשנה - היא ביצה שמכניסים אותה 'אלף' פעמים למים חמים ואח"כ למים קרים והיא משמשת לבדיקת מעיים. אולם הרמב"ם סבור ששמואל מתייחס לחיה הפלאית בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, שהאנשים עמלים כל הזמן כדי להכניס מאכל למעיה, והם צריכים להירפא מכך.

רבי עקיבא מאחד בין מצוות השמיטה לבין מצוות העומר, ומרמז ש"מחשבת התורה" מתנגדת לשעבוד החיות לצורך יצור הלחם. הרמב"ם פסק את השיטה הזו והכריע שבשנת השמיטה צריך לאכול את ספיחי התבואה בלא לדוש אותם באמצעות הבקר.

האמורא שמואל מספר שדניאל לא היה באזור של צלם הזהב שנבוכדנצר הקים, מפני שהוא הלך להביא זרעים של אספסת. שמואל מרמז להתבוננות של דניאל בפרשיות בריאת העולם, ולדרך שבה נוצרו הממלכות הגדולות. ושהתרופה לחיזוק האמונה - היא אכילת עשב פשוט כמו החיות.

הירושלמי קושר בין היתרו של רבי יהודה הנשיא לאכול ירק בערי הספר לבין היתרו לייבא ירק לכל ארץ ישראל, מפני שהסיבה שגרמה להיתרים הללו היא הצורך בחיזוק ההתיישבות היהודית בארץ ישראל כנגד הגויים המקומיים. בתוספתא מבואר שבעקבות ההבנה הזו הותר לייבא מחו"ל גם תבואה וקטנית.

רבי יהודה הנשיא התארח בעכו וביקש סעודות ירק אולם מארחו הכין סעודות בשר. רבי אמר שמארחו למד לארח בנדיבות משמואל הנביא. המארח אמר שהוא החמיר להמשיך ולאסור את הירק בערי הספר, ורבי אמר שהחומרה הנכונה שנלמדת משמואל הנביא היא להקל על יושבי ערי הספר.