אגדתות

בספר יהושע מסופר שישראל לא נימולו במדבר ויהושע מל אותם ב"חרבות צורים". אולם שבט לוי מלו את עצמם, ותמוה מדוע השבטים האחרים לא למדו מהם. המדרשים מרמזים שלא מדובר בברית מילה רגילה אלא ב"מילה" של "ערלת הלב", והיא נעשית דווקא בחרב מ"צור". להבנה הזו יש סיוע מספר עזרא.

תרגום יונתן מספר שכאשר משה ברח מפרעה לארץ מדין ורעואל שמע זאת, הוא השליך את משה לבור וצפורה היתה זנה אותו בסתר במשך עשר שנים. לאחר מכן רעואל שחרר אותו, ומשה מצא בגן שלו מטה שנברא בין השמשות ושחקוק עליו השם הגדול. התרגום מרמז לפתרון הקשיים שמצויים בפרשיה.

המדרש מספר שהמן ירד לישראל בזכות יתרו. המדרש מרמז לשיטה שרמוזה בתהילים ולפיה משה היה סבור שאכילת המן היא חסרון ויהושע היה סבור שהיא יתרון. כשיתרו בא להתגייר הוא היה סבור שאכילת המן היא יתרון, וכל ישראל אכלו את המן בזכותו.

הספרי מגלה שהמן ירד לישראל בזכותו של יהושע, אך התורה הסתירה זאת כדי שלא ליצור עליו מחלוקת. במזמור ע"ח מרומז שירידת המן הרגה בעם ישראל והיא גרמה לאחר מכן לשלבי בריחה במלחמה נגד עמלק.

בתנ"ך ובמדרש מסופר על קרבות ש'בני אפרים' נכשלו בהם. יש מחלוקת בין המדרשים האם הכוח של 'משיח בן אפרים' הוא כוח רצוי או שהוא משיח שקר שמביא להריגה. רבי יהושע בן חנניה מגלה שה' רוצה בכוח הזה כ'משיח'.

חז"ל מספרים שהמן ירד בזכות יהושע, והוא היה אוכל את המן מעל איבריו. זהו ביאור למסורת שבתהילים שישראל קיבלו את המן בצורה נוזלית כמו תינוקות, והם התלוננו ורצו אוכל מוצק. משה סבר שהם רוצים להתפטם כמו סוסים - ולא התפלל עבורם. אך יהושע ראה שיש לו (ולהם) איברים של אדם מבוגר, והתפלל עבורם.

בספר שמות משמע שה' נענה לתלונות ישראל והעניק להם מן במקום לחם, ושליו במקום בשר; ללא שום תקלה. אולם בספר במדבר מסופר שישראל התאוו לאכול בשר; וה' המטיר להם שליו, והמתאווים אכלו ממנו ומתו. בתהילים ובתלמוד משמע שישראל מתו מאכילת השליו כבר בפעם הראשונה. מדוע הם לא פחדו לאכול ממנו בפעם השניה.

רבן גמליאל ביקש שיקראו לו שבעה לעליה לעבור השנה, ומצא גם שמואל הקטן ה"שמיני"; והוא השווה אותו לאלדד ומידד, ודחו את עיבור השנה למחר ועסקו בתורה. המעשה מרמז לפרשיית המלכת שאול, ולקשר שבינה לבין מלחמת אגג ואף למלחמת גוג ומגוג.

רבן גמליאל ביקש ש'ישכימו' לו 'שבעה' לעלית הגג ל'עיבור השנה', והשכימו לו 'שמונה'; ושמואל הקטן אמר שהוא זה שעלה שלא ברשות. המעשה לא יתכן כפשוטו, והוא משתמש בסמלים בהמלכת שאול בספר שמואל, ומרמז למחלוקת בדרך להבאת גאולת ישראל.

בספרי נאמר שאין מביאים ביכורים אחרי החנוכה, מפני ש"הם" אינם מצויים בארץ. הרמב"ם מרמז שכוונת הספרי לומר ש"ביכורי התבואה" אינם מצויים אחרי החנוכה ומסתיימת "שנת התבואה", ולכן אין מביאים גם את ביכורי הפירות.