אגדתות

ניקנור הפליג בים עם שתי דלתות למקדש. כשהייתה סערה המלחים השליכו דלת אחת לים, כשרצו להשליך דלת נוספת ניקנור אמר שאינו מסכים והוא מוכן להיות מושלך עימה. בסופו של דבר הדלת יצאה מהים בנמל. זהו משל על המאבק שבין העיסוק ברוח לבין העיסוק בחומר.

חמישה מלאכים עזרו לר' חנינא בן דוסא להעלות אבן לירושלים. בקרבות שונים שמוזכרים בתנ"ך מופיעים המספר "חמש" "אבן" ו"ירושלים". ר' חנינא עמל ב"אבן" שהיא התורה והוא מעלה אותה לירושלים של מעלה.

יעקב מעדיף לייצב את האבן ולהעמידה בקו ישר שמחבר בין העולם העליון לעולם התחתון, דבר זה מסמל את העיסוק בתורה שמחברת בין העולמות. אומות העולם קשורות אל האבן דרך השורש גל"ל שמסמל את העגול ואת עולם הטבע. כאשר יש הכרח יעקב ויוסף מקשרים בין העיגול לאבן בעצמם.

מגדל בבל הוא חזון של ממלכה חילונית שמטרתה רווחת האדם. ממלכות כאלו עתידות להתפרק ונחשבות לגל של עצמות. ממלכה חילונית ישראלית מתקיימת בזכות דבורי תורה של חכמי ישראל, ולולי זאת היתה מתפרקת לגל עצמות.

רוחניות דברי התורה של החכם גורמת לעמלי המלאכות להצליח במלאכותיהם ולהשיג את העושר הדרוש להקמת המקדש; החכם יכול להתוודות עבור האפיקורס ולומר שמעשיו בתקופה שלא האמין נחשבים ל"גל של עצמות" ואז תשוב הרוחניות מכסא הכבוד לשכון במעשיו למפרע.

חסיד שנעשה לו נס וראה כיצד שער המזרח של בית המקדש ושני פשפשיו נבנים בים מאבן אחת של מרגלית. כוונת האגדה לומר שבפשפש אחד של השער נמצא מי שלומד תורה בביהמ"ד שנמשל ל"שונית", ובפשפש השני נמצא מי שעמל במלאכות שנמשלו ל"ים".

כאשר יעקב היה בדרכו לארץ ישראל נאבק עמו איש. המדרש מפרש את המאבק כמלחמה פנימית בתוך עם ישראל בין הצד המלאכי-רוחני לבין הצד האנושי-גשמי. כאשר הצד הגשמי יתייחס אל עצמו כחלק מת ובטל, הצד הרוחני יחייה אותו, ואז יעלה השחר ושניהם יזכו לגאולה.

נדר העִשּׂוּר שיעקב אבינו נדר פירושו שמשפחתו תהיה משפחת כוהנים כמו שם ועבר. אך יעקב גילה שגם מי שמעדיף שלא לחיות ככהן אלא לעסוק בצד הממוני של החיים נחשב לצדיק המביא את הגאולה; ו"פכים קטנים" ו"צדיקים שממונם חביב עליהם מגופם" הם כינויים לאנשים אלו.

ר' יהושע בן לוי דורש שהאבק שהעלה יעקב במאבקו עם ה"איש" הגיע עד כסא הכבוד. כוונתו לגלות שבהצלחות המסחר ובהצלחות המלחמה של אנשים מישראל (שיש המחשיבים מעשים אלו ל"אבק") קיימת גם כן רוחניות המפרסמת את שם ה' בעולם. יש מחלקת בחז"ל לגבי מציאות של "אבק" שאינו רצוי.

במעשים רבים מובא שר' שמעון בן אלעזר היה צעיר מר' מאיר ושהיה תלמידו ומשרתו. אולם הצורך של ר' מאיר ושל ר' יהודה בן בבא להתייחס למעשה שסיפר ר' שמעון בן אלעזר על ה"מכוער" שפגש ב"שפת הים" - מראה שהוא לא היה צעיר מהם. הרמב"ם והר"ש מקינון הכריעו שר' שמעון בן אלעזר היה בדורות שקודם לר' מאיר, והמעשים שהוא מופיע בהם כתלמידו של ר' מאיר - הם עצמם משל.