הפרשה בחרוזים - פרשת בחוקותי

הפרשה בחרוזים - פרשת בחוקותי - חגי מקסימוב

בְּשָׁעָה טוֹבָה הַשַּׁבָּת אֲנַחְנוּ מְסַיְּמִים,

אֶת סֵפֶר וַיִּקְרָא, אוֹתוֹ לָמַדְנוּ לֵילוֹת כְּיָמִים.

וְלִכְבוֹד הַסִּיּוּם הַמְרַגֵּשׁ - נִתְבָּרַכְנוּ בִּבְרָכוֹת,

שֶׁלְּאֹרֶךְ עֲשָׂרָה פְּסוּקִים בַּפָּרָשָׁה נִמְשָׁכוֹת.

הַבְּרָכוֹת מַבְטִיחוֹת שֶׁפַע בְּרָכָה וְשִׂגְשׂוּג,

הַצְלָחָה וָעֹשֶׁר, בְּכָל תְּחוּם עִנְיָן וָסוּג.

ה' מַבְטִיחַ לַהוֹלֵךְ בְּחֻקּוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

שֶׁפַע גָּדוֹל, שֶׁאֶת כָּל צִמְאוֹנוֹ יוּכַל לְהַרְווֹת.

הַגְּשָׁמִים יֵרְדוּ בְּעִתָּם, וְיִגְדַּל תּוֹצָר חַקְלָאִי מְשֻׁבָּח,

וְתִתְבָּרֵךְ הָעִסָּה, כָּךְ שֶׁלְּשֶׁף מְדֻפְּלָם יֵחָשֵׁב כָּל טַבָּח.

שֶׁקֶט שַׁלְוָה וּבִטָּחוֹן יִשְׂרְרוּ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ,

וְחֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק שֶׁלָּנוּ, יִתְפַּח מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ.

בַּמִּלְחָמוֹת יִנְחַל הַצָּבָא נִצְחוֹנוֹת מַזְהִירִים,

וְיִפְּלוּ אֵימָה וָפַחַד עַל כָּל הַצְּבָאוֹת הַזָּרִים.

ה' יִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ עַם יִשְׂרָאֵל, וְתִשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה,

כָּךְ שֶׁתִּהְיֶה מְצִיאוּת מְצֻיֶּנֶת, בְּכָל קְנֵה מִדָּה וּבְחִינָה.

אַךְ יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁמַּתַּן הַבְּרָכוֹת בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה מֻתְנֶה,

שֶׁאִם לֹא נְקַיְּמָהּ, מֻבְטָח לָנוּ גּוֹרָל אַחֵר וְשׁוֹנֶה.

אִם חָלִילָה נַעֲבֹר עֲבֵרוֹת וּמֵהַתּוֹרָה נִתְעַלֵּם,

נִתְקַלֵּל בִּקְלָלוֹת עֲלֵיהֶם אִישׁ אֵינוֹ חוֹלֵם!

הַצָּבָא יִנְחַל תְּבוּסוֹת קָשׁוֹת וְהָאָרֶץ תִּכָּבֵשׁ,

וְכָל דָּבָר, מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, יַתְחִיל לְהִשְׁתַּבֵּשׁ.

הָעֵצִים אוֹתָם נִטַּע בַּשָּׂדוֹת - לֹא יָנִיבוּ פֵּרוֹת,

וְנֶחְלֶה בְּמַחֲלוֹת, וְכָל הַצָּרוֹת - יָבֹאוּ בִּצְרוֹרוֹת.

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יֵחָרֵב, וְאַרְצֵנוּ תַּהֲפֹךְ לִשְׁמָמָה,

הַפָּרוֹת וְהַסּוּסִים יָמוּתוּ, וְלֹא תִּשָּׁאֵר אַף בְּהֵמָה.

נָשִׂים לֵב, כִּי הַתּוֹרָה מַאֲרִיכָה מְאוֹד בְּפֵרוּט הַקְּלָלוֹת,

שֶׁכֻּלָּן קָשׁוֹת וַאֲיֻמּוֹת, וְאִלּוּ הַבְּרָכוֹת בִּקְצָרָה נֶאֱמָרוֹת.

דָּבָר זֶה מַפְתִּיעַ מְאוֹד וּמְעוֹרֵר תְּהִיָּה חֲמוּרָה,

לָמָּה שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵךְ בְּכֶפֶל כִּפְלַיִם בִּזְכוּת הַתּוֹרָה!

הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁעָלֵינוּ לְהַעֲמִיק, וּבַמְּצִיאוּת קְצָת לְהִתְבּוֹנֵן,

וְלִרְאוֹת שֶׁגַּם חַיִּים פְּשׁוּטִים הֵם בְּרָכָה, וְאֵין סִבָּה לְהִתְלוֹנֵן.

מִכָּךְ נִלְמַד לְחַיֵּינוּ מֶסֶר חָשׁוּב שֶׁנַּתְחִיל מִיָּד לְיַשֵּׂם,

שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ עַל עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי נוֹשֵׁם!