אגדתות

ר' יהושע בן לוי רצה לקנות ירקות מגינה של גוי, אולם אליהו הנביא אסר עליו וגילה לו, שאם הוא רוצה להחמיר ולא לקנות ירקות מיהודים הוא צריך להשתוות לשיטת ה"חברים"; שהיו מחמירים ובשנת השמיטה היו אוכלים ירקות-בר שלא גודלו בידי אדם.

רבי חזקיה ראה אדם שפרק ירקות בשוק של קיסריה והפך את פניו ממנו, ושבחו את אמו שהיא ילדה "בן". המעשה מרמז לביאור הסתירות שנמצאות בספר שמואל ביחס לבנה של מיכל אשת דויד וביחס לבנו של אבשלום.

בירושלמי מסופר שבלוד נכנסו 24 קרונות לעבר את השנה ומתו, ואילו ב'בַּעֲלָה' קדשו את השנה; הירושלמי מרמז שבבית שמש היו קוצרים גם בשנת השמיטה מפני שהם סמכו על היתר המכירה, ואילו ב'קִרְיַת יְעָרִים' קדשו את השמיטה; ולכן כאשר הארון הכה באנשי בית שמש הם העבירו אותו לקִרְיַת יְעָרִים.

בירושלמי מסופר ש"עשרים וארבע קרונות עברו את השנה בלוד" ומסופר שר' יהושע בן לוי, רבה של העיר לוד, רצה להחמיר ולקנות ירקות מגוי בשמיטה, ואז אליהו הנביא אסר זאת. אלו הם מעשיים סמליים, שדנים בהיתר למכור שדה לגוי בשמיטה כדי להמשיך ולעבוד בה.

שלושה חכמים הלכו לעבר את השנה באסיא בדרכם ראו אנשים שעושים מלאכות בשמיטה. שני חכמים מצאו היתר לעשיית המלאכות האלו בשמיטה, והם אלו שנכנסו לעבור השנה. ואילו החכם השלישי שלא מצא צד היתר לא נכנס לעיבור השנה. "עבור השנה באסיא" הוא סמל למציאת היתר לעשיית מלאכות בשמיטה.

שלושה רועי בקר החליטו שחודש אדר לא הגיע וצריך לעבר את השנה; מכיוון ששתי הזריעות לא הנצו, ומכיוון שהשור לא פושט את עורו בצל התאנה, ומכיוון שהרוח שיוצאת מהפה לא מפשירה את רוח הקדים. סימנים אלו אינם מקובלים להלכה. וזו אגדה סמלית שדנה בשילוב שבין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

הרמב"ם לא הביא בהלכותיו את הדינים השייכים למחולות בנות ישראל ביום הכפורים ובט"ו באב. משום שהוא הבין עניינים אלו במשמעות סמלית, וכך הבינם גם המגיד מקוזניץ.

מסופר שנכדו של ר' שמעון נהג בפריצות, והכניסוהו לישיבה ללמוד תורה לפני שבדקו אם נטש דרכו. זהו משל על אורח החיים שראוי לצאצאי ר' שמעון, ואף לשאר ישראל.

בירושלמי נחלקו רבי ובנו של רשב"י בענין 'קנה גרדי', ומסופר שר' יעקב בר קודשי היה רבו של רבי. הרמב"ם מתעלם מכך וסבור שמדובר במעשה סמלי על שילוב תורה ועבודה.

רבי לא ריחם על עגל שהובל לשחיטה ולכן באו עליו ייסורים, וכאשר ריחם על החולדות שבביתו סרו הייסורים. העגל והחולדות מסמלים דמויות בעם ישראל, וכאשר רבי דן אותם - הוא דן את עצמו.