אגדתות

יש מחלוקת האם ר' טרפון שיבח או העליב אדם שהיו לו בידיו וברגליו שש אצבעות. הדברים אינם כפשוטם וזו מחלוקת בהשקפת עולם שמרומזת גם בתנ"ך.

פרשיית פילגש בגבעה מאריכה בתיאור האירוח של הלוי והיא מדגישה את המספרים שלוש וארבע. אלו רמזים שהאכילה והשתיה היו נחשבות ללוי כמו "אשתו" ואילו התורה היתה נחשבת אצלו כ"פילגש" בלבד.

בגמרא מובא שגם כשהמארח היכה את אשת האורח - האורח צריך להישאר שם. ושיקירי נהרדעא היו מתכנסים כל ליל יום כפורים והיו חוטאים והקב"ה היה מלמד עליהם זכות. אלו מעשים סמליים שמרמזים להבנה אחרת של מעשה פלגש בגבעה.

בסיום ספר שופטים מסופר על מלחמה של בני ישראל כנגד בני בנימין, ויש שם סתירות רבות וקשיים רבים, תרגום יונתן ותנא דבי אליהו מרמזים שמדובר במלחמה סמלית בין שתי דמויות של צדיקים.

תרגום יונתן מרמז שמלחמת עתניאל בכושן רשעתיים היתה נבואה. כושן אחראי על "החיים השחורים" שבעניני העולם הזה, והוא הצליח לשעבד גם את רוב ישראל. עתניאל גבר עליו, והקים ישיבה שרבים באו ללמוד בה, ופרשו מהעיסוקים הגשמיים.

מסופר שיד ה' היתה בפלשתים בימי שמואל, אך מתואר מצב הפוך. מסופר ששאול ניצח מלכים רבים סביבו והדבר תמוה לאור מלחמתו הרצופה בפלשתים. הכתוב תולה נצחונות מאוחרים של דויד – בזכות שמואל או בזכות שאול.

לפי הדיעה המקובלת בחז"ל ארון הברית יצא ממקומו רק פעם אחת בימי עלי. אך בתנ"ך משמע שארון הברית היה מחוץ למקומו במקומות שונים. מדובר ב"ארון רוחני", כך משמע מפסיקת הרמב"ם, וכן מתבקש מהעיון בתנ"ך.

שמואל כינס את ישראל לתשובה במצפה ולכן הם נצחו את הפלישתים. במדרש נאמר שבמצפה היה מקדש שהיה בנוי על רצועה של יהודה. הדבר תמוה מפני שלא היה אז מקדש. מדובר במקדש סמלי.

פרשיית המפקד של דויד מרמזת לתפקיד האיל בעקידת יצחק. "האיל" הוא "הצאן" שהם העם שמתגייסים לצבא במקום אלו שעוסקים בתורה. תרגום יונתן מרמז לכך ואומר שהאפר של יצחק אינו צבור על המזבח למעלה אלא למטה ביסוד.

דויד מנה את ישראל ובעקבות כך נפלו מהם כביכול שבעים אלף, אך לפי המסורת מדובר רק באבישי בן צרויה. לפי המסורת הגולגולת של ארונה היבוסי התגלתה מתחת למזבח שבנה דויד לעצירת המגיפה. המדרשים קשורים ומבארים יסוד בהשקפת עולם.