אגדתות

עשרת השבטים כלואים מעבר לסמבטיון שזורמים בו חול ואבנים ובשבת הוא נח ויורד עליו ענן. זהו משל ששמירת השבת מונעת מבני העם שאינם עוסקים בתורה מלהתבולל בגלות. יהודה ובנימין מסמלים את מי שקשור לתורה, והם יהיו שליחים שיוציאו את עשרת השבטים ממאסרם בגלות ויזכו אותם לימות המשיח.

האגדות מספרות על בני משה שנמצאים מעבר לנהר הסמבטיון הפלאי שזורמים בו במשך ששה ימים רק חול ואבנים ובשבת הוא שובת. זהו משל שמרמז שגם מי שעזב את לימוד התורה ויצא לעמול במלאכות הוא צדיק, ושמירת השבת שומרת עליו מלהתבולל בין הגויים.

הלויים קצצו את אצבעותיהם כדי שלא יוכלו לנגן בכינור את שיר ה' על אדמת נכר. וכשעזרא עלה לארץ הוא המתין עד שישלחו לשיירתו לויים שאינם בעלי המום הזה. זהו משל על חסרון בינה-תורנית, ולוחמי בר כוכבא היו מוכנים להקריב את התפתחותם התורנית כדי להתגייס לצבאו.

שכניו של ר' חנינא בן דוסא אמרו לו שה"עיזים" שלו מזיקות מזיקות לאחרים, אך כל אחת הביאה דוב בקרניה כדי להוכיח את צדקתה. זהו ספור משלי, "בהמה דקה" היא סמל לתלמיד חכם שמתפרנס מאחרים, ואילו "בקר" ו"ביצים" מהווים סמל למי שמתפרנס מיגיע כפיו.

בירושלמי מסופר שהיו לבר כוכבא מאתיים אלף חיילים קטועי אצבע ומאתיים אלף חיילים שרכבו על סוס ועקרו ארז מהלבנון, אי אפשר לעקור ארז באופן הזה, ותיאורים אלו הם סמלים בתורתו של ר' עקיבא, וגם יחסי התלמיד והרב שבין רשב"י לר' עקיבא הם סמליים.

נחום הוליך ארגז עם אבנים טובות לקיסר, גנבים מילאו את ארגזו בעפר, כשהמלך ראה את העפר רצה להורגו ונחום אמר 'גם זו לטובה'. אליהו אמר שבעפר הזה אברהם ניצח במלחמותיו, המלך בדק והצליח ונתן לו אבנים טובות. זהו משל ולימוד זכות שמחשיב את עמל המלאכות כעיסוק בתורה.

נחום איש גם זו לא ריחם על עני ולכן קיבל על עצמו ייסורים והיה מוטל בחורבה. תלמידיו רצו להוציאו משם, והוא ביקש שיוציאו משם תחילה את הכלים, ואחר שהוציאו את הכלים ואת מיטתו החורבה התמוטטה. זהו משל על נטילת סיכון רוחני בהתחברות לעמי הארצות בנסיון לחדש את המלכות.

נחום איש גם זו קיבל על עצמו ייסורים מפני שלא ריחם על מוכה-שחין, וכשר' עקיבא בא לבקרו הוא רוצה שגם ר' עקיבא יתייסר. מוכה-השחין מייצג את אלו שיצאו לקרב ביאת המשיח על ידי מלאכותיהם. המשיח נקרא "חיוורא דבי רבי" - "המצורע של הישיבה".

רבי יוסי התבונן בצנור העכול שבגופו וממנו למד שהוא אדם ולא מלאך וצריך להתפרנס מיגיע כפיו. לשיטת רבי יוסי המפעל או השדה של האדם שם הם מתפרנסים נקראים "בית הכסא". "חנן הנחבא" שהיה נחבא ב"בית הכסא" נקרא כך מפני שלא רצה להתמנות לחכם והעדיף להתפרנס מיגיע כפיו.

ר' עקיבא לקה במכות על ידי חכמים או שלוחיהם, זהו רמז שכאשר ר' עקיבא היה נדרש לעמול במלאכות ולא בתורה הוא היה חש כאילו מכים אותו. ר' עקיבא עולה לראש הדקל ובכך הוא מצליח לברוח מהמכות, הדקל מרמז את הפרנסה מעמל התורה.