yeshiva.org.il


תנ"ך חומש שמות יתרו פרשת יתרו א'

מקורות ללימוד לפני המבחן:
פשט ורש"י לפרשת יתרו

א. יתרו.
ב. אביו של יתרו.
ג. יתרו ויש אומרים אביו של יתרו.
ד. אחד ממלכי ארץ ישראל.

א. שהיתה יפה ביותר וחשש משה (כשהיה בדרך) שמא ימות עליה.
ב. לא רצה להביא בניו למקום טמא (והתלבט בדרך והחליט להחזירם).
ג. אמר לו אהרון בהר האלוקים על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם.
ד. כתשובה ג' אלא שהיה זה חור שנתן עיצה זו.

א. בנין אב משני כתובים.
ב. גזרה שווה.
ג. מידה כנגד מידה.
ד. קל וחומר.

א. דומה למלאכי השרת.
ב. אם אינו תלמיד חכם דומה לתלמיד חכם.
ג. כאילו נהנה מזיו השכינה.
ד. דומה לאוכל מסעודת שבת

א. לפני מתן תורה.
ב. לאחר מתן תורה.
ג. מחלוקת, י"א לפני וי"א אחרי.
ד. בא בעת מתן תורה.

א. כיצד הצליח חתנו שהיה אך אתמול איתו להגיע למעלה כזו.
ב. כיצד החזיר משה את אשתו ובניו מבלי להתיעץ עימו.
ג. שהיה משה משרתם בסעודה והוקשה בעיני יתרו והיה לפלא.
ד. שהיה מזלזל בכבודן של ישראל.

א. רצה שירגישו ישראל שגם הם נוטלים חלק בעול.
ב. רצה להקל על משה.נפש.
ג. רצה שידעו ישראל כמה קשה להיות דיין ויעריכו את משה חתנו.
ד.

א. בשישה בסיון באו ולמדנו שיום זה גדול מכולם שבו תלוי העולם.
ב. בשלישי בסיון באו והתקשה משה באיזה יום תנתן התורה עד שנראה לו היום בברור.
ג. בראש חודש סיון באו ולמדנו שיהיו דיברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנו.
ד. ברביעי בסיון באו ולמדנו שלא אחרו ישראל את המועד.

א. בין הערביים.
ב. בהשכמה.
ג. בחצות הלילה.
ד. בחצות היום.

א. על כנפיהם שפוחדים מן האדם שיזרוק בהם חץ.
ב. נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראים מעוף אחר שפורח על גביהם.
ג. נותנים את בניהם בפיהם שפוחדים מהעופות הדולקים אחריהם.
ד. מחזיקים אותם בקיניהם שפוחדים מהאדם ומעופות אחרים.

א. שצריך אדם לכבד אורחיו בהגשה וכד'.
ב. שלא עלה משה עד שקראו הקב"ה שנאמר "ויקרא ה' למשה... ויעל משה" (יט' 20).
ג. שהשיב לקב"ה את דברי העם למרות שיודע הקב"ה מה השיבו.
ד. שלא רצה לקבל השליחות שלא רצה לפגוע באהרון.

א. עשרת הדברות.
ב. אנוכי וכבד את.
ג. לא יהיה לך ולא תרצח.
ד. אנוכי ולא יהיה לך.

א. נעשה ונשמע על כל דבור.
ב. אומרים אמן על כל דבור.
ג. עונין על הן הן ועל לאו לאו.
ד. עומדים בשתיקה ומאזינים.

א. הסברה נותנת שבמקום קטן כזה לא יוכלו לשחוט קורבנות.
ב. שכתוב הבשר והדם על מזבח ה' אלוקיך, ולא שחיטה.
ג. שכתוב וזבחת עליו, קודם תזבח ואח"כ העלהו עליו.
ד. וזבחת כלל, עליו פרט, אין לפרט אלא מה שבכלל דהיינו בכל מקום חוץ מעליו.

א. זוכה לעולם שכולו טוב.
ב. זוכה שלא תבואהו פורענות.
ג. זוכה לבנים תלמידי חכמים.
ד. זוכה לבית נאה וכלים נאים.