מקורות ללימוד לפני המבחן:
פשט, רש"י ושפתי חכמים לפרשת ויקרא1. "ויקרא אל משה" כתב רש"י – יכול אף להפסקות, מה פרושו? (שפ"ח אות ה')
א. האם היה הפסק בין ויקרא לוידבר או שהיו בבת אחת.
ב. האם גם בפרשיות הקטנות (פרשה פתוחה או סתומה) שבתוך הדיבור היתה גם כן קריאה.
ג. האם הקריאה היתה גם להפסיק את הדיבור.
ד. האם גם בחלוקת הסדרות (פרשיות השבוע) שבתוך הדיבור היתה גם כן קריאה.
2. "אדם כי יקריב מכם" מדוע נאמר אדם ולא איש (כמו שמצינו בהרבה מקומות)? (ברש"י)
א. שקודם שיקריב צריך להיות אדם! עם דרך ארץ.
ב. מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אנו כן.
ג. אדם למעט את הגויים (שאינם קרויים אדם) שאינם מקריבים קרבן נדבה.
ד. אם חשב להביא קרבן על שגגתו הרי התעלה למדרגת אדם שהיא הגבוהה ביותר.
3. כיצד למדנו שקרבן נדבה מקריבים אפילו בשותפות? (ברש"י)
א. מהמילה "תקריבו" בלשון רבים.
ב. מק"ו, מה אדם אחד שנדבו ליבו מקריב, שניים או יותר שנדבם ליבם לא כל שכן.
ג. שכתוב "לרצֹנו" לרצון אפילו בשותפות.
ד. שכתוב "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן" הרי 3, לשלושה בני אדם.
4. מה אסור שיעלה עם הקומץ בעת הקמיצה ומדוע? (רש"י ושפ"ח אות ח')
א. אסור שיעלה שמן עם הקומץ כיון שנדבק בידיים.
ב. אסור שיעלה גרגיר מלח או קורט לבונה או כל דבר אחר מפני שמחסר את הקומץ.
ג. גזרת הכתוב היא שהקמיצה במלח בלבד ללא כל דבר נוסף.
ד. תשובות א' וג' נכונות.
5. "וכי תקריב" איזו מחלוקת הביא רש"י במשיחת הרקיקין? (ברש"י)
א. י"א מושחן כמין כף יונית וי"א כמין נון יונית.
ב. י"א מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן וי"א מושחן כמין כף יונית ושאר השמן נאכל לכהנים.
ג. י"א מושחן עד שיכלה כל השמן וי"א מושחן עד שיכלה שני שלישים מן השמן.
ד. י"א מושחן בזמן קצוב של אכילת פרס וי"א אין לדבר קצבה.
6. "אם כבש" מדוע חילקה התורה את פרוט האברים של הכבש והעז הנקרבים על המזבח לשתי פרשיות? (ברש"י)
א. הכבש טבעו רגוע ומתון מה שאין כן העז לכן נחלקו.
ב. שאין אימורי הכבש והעז שוין, שהכבש אליתו (זנבו) קרבה.
ג. שאין אימורי הכבש והעז שוין, שהעז אליתו קרבה מה שאין כן הכבש.
ד. שאין אימורי הכבש והעז שוין, שהעז כליותיו קרבות מה שאין כן הכבש
7. "וזרקו" באיזה קרבן מתן הדמים באצבע (מה שאין כן בשאר קרבנות)? (ברש"י)
א. קרבן שלמים.
ב. קרבן עולה.
ג. קרבן חטאת.
ד. תשובות א' ג' נכונות.
8. "מכל מצות ה'" על איזו עבירה מתחייב אדם בחטאת? (ברש"י)
א. על דבר שיש בו לאו ומיתת בי"ד בלא כרת ועשה בשוגג כגון גונב נפש מישראל וזקן ממרה.
ב. על דבר שזדונו לאו וכרת.
ג. על דבר שאין בו אלא כרת כגון מילה ופסח.
ד. על כל עבירה שנעשתה בשוגג מתחייב חטאת.
9. מתי מתחייב הכהן הגדול בפר לחטאת? (רש"י ושפ"ח אות ב')
א. כשהורה הוא לכהנים אחרים ועשו על פיו.
ב. כשסנהדרין טעתה בהוראתה לכהן הגדול..
ג. כשנעלם ממנו הדין ועשה הוא עצמו על פי שקול דעתו (על פי טעותו).
ד. שבתחילה עשה במזיד וחזר בו.
10. מתי מביאים הסנהדרין פר לחטאת? (רש"י ושפ"ח אות ט')
א. שהורו סנהדרין ועשו מעשה הם בעצמם ולא לקהל.
ב. שהורה המלך לסנהדרין ועשו על פיו.
ג. שהורו סנהדרין שלא כהלכה לקהל ועשו הקהל מעשה על פיהם.
ד. שהורו הסנהדרין למלך, ועשה המלך על פיהם שלא כדין.
11. "את פני הפרכת" מדוע לא נאמר פרכת הקדש כמו שנאמר בכהן המשיח? (ברש"י)
א. שהכהן הגדול הוא כבן בית מה שאין כן הסנהדרין.
ב. ללמדך שכהן גדול שחטא עדיין הוא בקדושתו.
ג. כיון שהורו סנהדרין וחטאו כולם נסתלקה ח"ו הקדושה.
ד. כיון שנאמר פעם אחת בפרשה "פרכת הקדש" שוב לא צריך לחזור שוב בכל פעם.
12. "חטאת הוא" חטאת שנשחטה שלא לשמה, מה דינה? (ברש"י)
א. כשרה.
ב. כיון שיש מחלוקת בדבר אוכל חציה ושורף חציה.
ג. פסולה.
ד. חטאת פנימית פסולה וחיצונית כשרה.
13. האם החטאת טעונה סמיכה? (פשט הכתוב)
א. טעונה סמיכה.
ב. אינה טעונה סמיכה.
ג. רק בחטאת הבאה על איסורי שבת.
ד. רק בחטאות הנשרפות.
14. "ואשם" במה?
א. שנגע בדברים טמאים.
ב. שאכל דברים טמאים.
ג. שאכל קדשים או נכנס למקדש כשהוא טמא.
ד. שהביא קרבן אשם שלא לשמה.
15. "להרע" הנשבע להכות את פלוני ושכח ולא הכה, במה מתחייב? (שפ"ח אות ג')
א. חייב בקרבן שעבר על שבועתו.
ב. אינו חייב בקרבן אף שעבר על שבועתו.
ג. חייב בבושת.
ד. חייב 39 מלקיות.
16. "ונעלם ממנו" מהו קרבן עולה ויורד? (שפ"ח ה')
א. שאם עלה למזבח ומורידים אותו נקרא כך.
ב. שאם עשיר הוא מביא על חטאתו כבשה או שעירה ואם הוא עני מביא תורים או בני יונה ועני יותר מביא עשירית האיפה.
ג. שאם עלה במשקלו הרבה ואח"כ ירד נקרא כך.
ד. שזה לא משנה אם מזים את דמו בראש המזבח או מתחת לסובב.
17. "והזה מדם החטאת" מה ההבדל בנתינת הדמים בין עולת העוף לחטאת העוף? (מיצוי-אוחז בעורף וסוחט בין אצבעותיו ומתיז והדם ניתז והולך למזבח, הזאה-אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו) (עיין היטב ברש"י)
א. בעולה טעון מיצוי והזאה ובחטאת מיצוי בלבד.
ב. הפך תשובה א'.
ג. בעולה הזאה בלבד ובחטאת הזאה ומיצוי.
ד. בעולה מיצוי ובחטאת הזאה.
18. אדם ששתה בכוס זהב של הקדש ולא פגמו, האם מעל? (שפ"ח אות פ')
א. כיון שלא פגם לא מעל.
ב. כיון שהוא דבר שאינו נפגם הנהנה ממנו מעל.
ג. כיון שהוא דבר שאינו נפגם אין בו מעילה.
ד. לא יתכן שישתה בכוס ולא יפגמנה.
19. אדם שהיו לפניו חלב ושומן וסבור ששניהם היתר ואכל אחת ואמרו לו של חלב אכלת ואינו יודע מה אכל, מה דינו? (ברש"י)
א. מביא אשם תלוי.
ב. מביא חטאת.
ג. מביא עולה.
ד. מביא חטאת תלויה.
20. אם לאחר זמן נודע לו שאכל חלב, מה דינו? (רש"י)
א. אינו צריך לכלום שכבר נתכפר לו.
ב. אין מתכפר לו עד שיביא חטאת.
ג. אין מתכפר לו עד שיביא עולה שמנה.
ד. צריך להביא קרבן תודה על שנזכר וידע שחטא.