מקורות ללימוד לפני המבחן:
פשט ורש"י לפרשת מצורע1. "זאת תהיה" מהיכן למדנו שאין מטהרים המצורע בלילה?(לקרוא את כל הפס' ורש"י)
א. שכתוב ביום טהרתו.
ב. מסברה, הוא דיבר לשון הרע בסתר לכן יפורסם ביום.
ג. כיון שצריך להזות עליו צריך שיראנו היטב ולכן טהרתו רק ביום.
ד. שכתוב וראה הכהן, מלמד שטהרתו ביום.
2. "טהרות" מדוע מביא המצורע צפרים? (ברש"י)
א. צפרים לשון צפירה ואזעקה, שצריך שידע שמצבו חמור.
ב. הוא פטפט לשון הרע לפיכך הוזקק לטהרתו צפרים המפטפטות תמיד.
ג. צפרים לשון צפיה שצריך לצפות ולדעת כיצד להגמל מלשון הרע.
ד. צפרים לאו דוקא אלא יכול להביא תורים או בני יונה או תרנגולים.
3. "ושני תולעת" מה תקנתו של המצורע? (ברש"י)
א. ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב.
ב. מה תולעת אין קולה נשמע כך ישים המצורע מחסום לפיו.
ג. מה תולעת אדם מואס בה כך המצורע צריך שימאס בלשון הרע.
ד. מה תולעת מתחבאת בחורים ובנקיקים, כך המצורע טוב לו שלא ידבר עם בני אדם.
4. "את הצפור" באלו דברים מזים על המצורע? (ברש"י)
א. עם הצפור החיה בלבד.
ב. עם עץ ארז ושני תולעת ואזוב בלבד.
ג. עץ ארז ושני תולעת ואזוב והצפור החיה.
ד. באזוב בלבד.
5. "וכבשה אחת" לשם מה? (ברש"י)
א. לשלמים.
ב. לאשם.
ג. לעולה.
ד. לחטאת.
6. לפני ה' היכן הוא, ומדוע עומד המצורע דוקא שם ולא בעזרה? (ברש"י פס' יא')
א. המצורע עומד בשער ניקנור ואינו יכול להכנס לעזרה שהוא מחוסר כיפורים (עדיין לא הביא קרבנותיו).
ב. המצורע עומד בשער האשפות ואינו יכול להכנס לעזרה שהוא מחוסר כיפורים (עדיין לא הביא קרבנותיו).
ג. המצורע עומד בשער קיפונוס ואינו יכול להכנס לעזרה שהוא מחוסר כיפורים (עדיין לא הביא קרבנותיו).
ד. המצורע עומד בשער המים ואינו יכול להכנס לעזרה שהוא מחוסר כיפורים (עדיין לא הביא קרבנותיו).
7. "במקום אשר ישחט" מדוע היה צריך לפרט מקום שחיטת האשם, הרי כבר נתפרש בפרשת צו? (ברש"י)
א. היות וצריך העמדה לפני ה' אינו כשאר אשם.
ב. שהייתי דן, מה מצורע משולח מחוץ למחנה אף קרבנו לא ישחט במקומו לכן פרש...
ג. שהוקשו כל קרבנות המצורע ולכן הייתי חושב שאפשר לשחטו בכל מקום בעזרה כשלמים.
ד. מח' אם א' או ג'.
8. "ונתתי נגע צרעת" איזו בשורה טובה יש כאן? (ברש"י)
א. שע"י כך יחזור בתשובה ויזכה לעולם הבא.
ב. "ונתתי" המלך בעצמו, סימן שאותו אדם חשוב הוא.
ג. שלא קבל את הנגע בבשרו אלא בבתי אבנים.
ד. שע"י כך יתוץ הבית וימצא אוצרות שהטמינו אמוריים.
9. "ולא יטמא כל אשר בבית" על מה חסה התורה? (ברש"י)
א. על כל הכלים, וחסה התורה שלא יתיגעו להטבילם.
ב. על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה.
ג. על כלי זהב שלא יתנו בהם זרים עיניהם כשילך להטבילם.
ד. על החוטא שלא יראוהו אנשים שהולך להטביל כליו ויבינו שביתו נצטרע.
10. "ובא הכהן וראה והנה פשה" רש"י מביא כלל בנתיצה, מהו?
א. אין נתיצה אלא בנגע שפשה וחזר ופשה.
ב. אין נתיצה אלא בסוף שבוע רביעי בלבד ואין החוזר צריך פשיון.
ג. אין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקצוי וטיחה ואין החוזר צריך פשיון.
ד. כתשובה ב' אלא שצריך לומר שבוע שלישי במקום רביעי.
11. "יטמא עד הערב" הבא אל בית מוסגר ושהה שם זמן בכדי אכילת פרס, האם טעון כבוס בגדים? (ברש"י)
א. אין טעון כבוס בגדים שכתוב יטמא הוא ולא בגדיו.
ב. טעון כבוס בגדים.
ג. רק בגדים הסמוכים לבשרו טעונים כבוס.
ד. אין טעון כבוס בגדים שכתוב יטמא עד הערב משמע אפילו שהה כל היום כולו.
12. "ואיש אשר יגע במשכבו" מה יותר חמור משכב הזב או מגעו? (ברש"י)
א. משכב חמור ממגע.
ב. מגע חמור ממשכב.
ג. שניהם שווים.
ד. מגע יד חמור ממשכב אבל לא מגע גוף.
13. "וכי ירק הזב בטהור" במה מטמא רוקו של הזב? (ברש"י)
א. במגע בלבד.
ב. במשא בלבד.
ג. לא במגע ולא במשא.
ד. במגע ובמשא.
14. "והנשא אתם" אדם שנשא מרכבו של זב, מה דינו? (ברש"י)
א. אין מרכב מטמא במשא.
ב. הוא נטמא בלבד.
ג. מטמא בגדים שעליו בלבד.
ד. נטמא ומטמא בגדים שעליו.
15. "וכלי חרש אשר" זב שהסיט כלי חרס מאחריו, מה דינו? (ברש"י)
א. לא נטמא כלי החרס.
ב. ספק אם נטמא ויטבילו בלא ברכה.
ג. כלי החרס נטמא.
ד. נטמא אך טומאתו קלה שניתן להטבילו במקוה.