מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת חגיגה דפים יד-כז ;כולל שאלות על תוס'1. האם נשארו בעלי אמנה בשעת חורבנה של ירושלים? (יד.)
א. פסקו בעלי אמנה.
ב. לא פסקו ממנה בעלי אמנה.
ג. בדברי תורה פסקה, ובמשא ומתן לא פסקה.
ד. בדברי תורה לא פסקה, ובמשא ומתן פסקה.
2. מה עלה בגורלם של ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס? (יד:)
א. בן עזאי הציץ ונפגע, בן זומא מת, אחר קיצץ בנטיעות, ר' עקיבא יצא בשלום.
ב. בן עזאי הציץ ומת, בן זומא נפגע, אחר קיצץ בנטיעות, ר' עקיבא יצא בשלום.
ג. בן עזאי ובן זומא נפגעו, אחר ור' עקיבא יצאו בשלום.
ד. אחר הציץ ונפגע, בן זומא מת, בן עזאי קיצץ בנטיעות, ר' עקיבא יצא בשלום.
3. האם מותר ללמוד תורה מפי רב שאין מעשיו מתוקנים? (טו:)
א. תלמיד גדול מותר, תלמיד קטן אסור.
ב. אסור, ורק אם הרב דומה למלאך ה' מותר.
ג. מותר, רק שלא ילמד ממעשיו.
ד. ביחידות אסור, וברבים מותר.
4. על מי נאמר "כל שלא חס על כבוד קונו" וכו'? (טז.)
א. על המגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
ב. על המסתכל בקשת וי"א על העובר עבירה בסתר כשמצי לכייף יצריה.
ג. על המסתכל בפני הנשיא.
ד. על המסתכל בכהנים בשעה שעולין לדוכן.
5. באיזה דין נחלקו התנאים אי סומכין ביו"ט או לא? (טז: וברש"י ד"ה לאפוקי)
א. נחלקו אי גזרינן סמיכה אטו שחיטה או לא גזרינן.
ב. לכו"ע לא בעינן סמיכה בכל כוחו, ופליגי אי יש בכה"ג איסור משתמש בבעלי חיים.
ג. למ"ד סמיכה בכל כוחו בעינן פליגי אי גזרו על שבות במקום מצוה וי"א דפליגי אי בעינן סמיכה בשלמי חובה.
ד. פליגי אי בעינן תיכף לסמיכה שחיטה, דלמ"ד בעינן, אין סומכין ביו"ט.
6. על מה מרמז "ברכה" שבסימן פז"ר קש"ב? (יז. ברש"י ד"ה פז"ר)
א. שהיו העם מברכים את המלך ביום שמיני עצרת.
ב. ברכת שהחיינו.
ג. שיש לברך על ההלל.
ד. שיש לה שיר בפני עצמה בתפלה.
7. האם מותרים הספד ותענית ביום אסרו חג דעצרת? (יח.)
א. מותר.
ב. אסור.
ג. בצנעא מותר בפרהסיא אסור.
ד. כשחל עצרת בשבת מותר כי אז הוי יום טבוח, וכשחל בחול אסור.
8. האם מותר לטבול בחרדלית של גשמים? (יט.)
א. אם יש בו מ' סאה מותר ואם לא אסור.
ב. אסור לטבול בו, א) משום דקטפרס אינו חיבור, ב) משום דמי גשמים אין מטהרים בזוחלים.
ג. אין טובלין בהם גזירה ראשין אטו כיפין.
ד. אם הוא מחובר לנהר מותר ואם לאו אסור.
9. האם אית ליה לר' יהודה גוד אסיק וגוד אחית - למסקנא? (יט:)
א. גוד אחית אית ליה וגוד אסיק לית ליה.
ב. גוד אחית לית ליה וגוד אסיק אית ליה.
ג. לית ליה לא גוד אחית ולא גוד אסיק.
ד. אית ליה בין גוד אחית ובין גוד אסיק.
10. מפה זו ארגתיה בטהרה ולא היה בלבי לשומרה, מאיזה טומאה חשש בה ר' ישמעאל? (כ. ברשי דה נפסקה)
א. טומאת מת.
ב. ב היסח הדעת.
ג. כיון שקשרה נימא בפה נטמא מחמת רוק הנדה א"נ משום צינורא דעם הארץ.
ד. טומאת מדרס.
11. אין מטבילין כלי תוך כלי לקודש, מה הדין בזה בחולין שנעשו על טהרת הקדש? (כא:)
א. לא גזרו בזה.
ב. גזרו גם בזה, כי יש בהם דררא דטומאה דאורייתא.
ג. לרב אילא לא גזרו ולרבא גזרו.
ד. לרב אילא גזרו דיש כאן דררא דטומאה דאורייתא, לרבא לא גזרו.
12. מקוה שחלקו בסל וגרגותני, האם כשרה לטבילה? (כב.)
א. לרב אילא פסול ולרבא כשר.
ב. כשר לטבילה כיון דיש בה הרבה חורים והמים מחלחלים דרכם.
ג. במעין כשר ובמקוה פסול.
ד. פסול, כיון דארעא חלחולי מחלחלא ואפ"ה בעינן מ' סאה במקום אחד.
13. האם שייך דין אחורים ותוך ובית הצביטה בחולין שנעשו על טהרת הקדש? (כב:)
א. שייך כיון דיש בהם דורא דטומאה דאורייתא.
ב. לא שייך, כמו בקודש גמור, כיון דיש בהם דררא דטומאה דאורייתא.
ג. לא שייך, כמו בתרומה, כיון דאין בהם חשש דררא דטומאה דאורייתא.
ד. שייך, כמו בתרומה, כיון דיש בהם דררא דטומאה דאורייתא.
14. האם מותר לזרוק אפר פרה מעל הירדן או להעבירם ע"ג גשר? (כג.)
א. לת"ק אסור לזרוק אבל מותר להעביר בגשר, ולר' חנניה בן עקביה מותר, דלא אסרו אלא כמעשה שהיה.
ב. מותר לזרוק לכו"ע, ופליגי אי מותר להעביר ע"ג גשר.
ג. אסור משום מעשה שהיה.
ד. מותר כיון דאינו דומה למעשה שהיה.
15. איזה צירוף כלי הוי מה"ת ואיזה הוי רק מדרבנן? (כד.)
א. לקודש הוי מה"ת ולתרומה רק מדרבנן.
ב. באוכלין הוי מה"ת דומיא דקטורת, ובמשקין הוי רק מדרבנן.
ג. הצריך לכלי הוי מה"ת, ודוקא בכלי שיש לו תוך, ומדרבנן מצרף אפי' כשאין צריך לכלי, וגם בלי תוך.
ד. קדושת הגוף כגון קטורת הוי מה"ת, קדושת דמים הוי רק מדרבנן.
16. אוכלים אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה ולא לקודש - מה הכוונה? (כד: ברשי דה לענין)
א. אוכלים שלא הוכשרו לקבל טומאה מעולם, ובקודש אסור דחיבת הקודש מכשרתן.
ב. אוכלין שהוכשרו אבל כעת הם נגובים, ובתרומה יהי' זהיר שלא יגע אבל בקודש דזרו שמא יגע בהם.
ג. אין תרומה מטמאים מסתם ידים ולכן מותר ליגע בהם אבל לא בקודש.
ד. חיישינן שהתרומה יקבל טומאה מהידים וכשיגעו לקודש יטמאו את הקודש.
17. באיזה אופן מהני בדיקה בבית הפרס אפילו לאכילת תרומה? (כה:)
א. אם בדק בניפוח וגם היה בית הפרס שנידש, טהור גם לאכילת תרומה.
ב. בתרומה דרבנן.
ג. אם בדק לפסחו מותר לסמוך על הבדיקה גם לאכילת תרומה.
ד. בבית הפרס שנחרש בה קבר, אבל בשדה שאבד בה קבר לא מהני בדיקה.
18. הגבאים שנכנסו לתוך הבית האם נאמנים לומר לא נגענו? (כו.)
א. בתרומה נאמנים ולא לקודש.
ב. בשעת מלחמה אין נאמנים ובשעת שלום נאמנים.
ג. בשעת הרגל אין נאמנים ובשאר ימות השנה נאמנים.
ד. אם יש עמהם גוי אין נאמנים, י"א משום אימת מלכות וי"א משום אימת נכרי, ונ"מ בנכרי שאיינו חשוב.
19. האם היה השולחן "כלי עץ העשוי לנחת"? (כו:)
א. כן, ומ"מ מקבל טומאה מדכ' "השולחן הטהור" מכלל שהוא טמא.
ב. כן, ולכן אינו מקבל טומאה.
ג. לא, כיון שהיו מגביהין אותו ברגלים להראות הנס כסידורו כך סילוקו, ולכן מקבל טומאה.
ד. לא, ומ"מ אינו מקבל טומאה דהוי פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה.
20. איך נוצר החיה "סלמנדרא"? (כז. רש"י ד"ה סלמנדרא)
א. נבראה בין השמשות של ששת ימי בראשית.
ב. נבראת מן האש כשבוער במקום אחד שבע שנים בלי הפסק.
ג. נבראה בגיהנום.
ד. נבראת מזווג של חולד ועכבר.
שאלות על תוס'
21. מה הטעם שכהן שידיו בוהקניות לא ישא את כפיו? (טז. ד"ה בכהנים)
א. שאין זה כבוד השכינה, כי השכינה שורה על ידיהם של כהנים בשעה שנושאין כפיהם.
ב. לרש"י שמא יסתכלו העם, והמסתכל עיניו כהות, לתוס' משום היסח הדעת.
ג. משום שאסור להסתכל על ידיהם של הכהנים, כדי לא לביישם.
ד. כי אין השכינה שורה על בעל מום.
22. "אין כהן גדול מתלבש בכליו" - מה הכוונה? (יז. ד"ה אין)
א. לרש"י בבגדי הדיוט בביתו ובשוק, ואיירי ביום טבוח, ולתוס' בבגדי כהונה ביום טבוח.
ב. שאין כה"ג רשאי ללבוש בגדי חול ביום טוב אלא בגדי כהונה.
ג. שאין כה"ג רשאי ללבוש שמונה בגדי כהונה שלא בשעת עבודה.
ד. שאין רשאים לעשות בגדי כהונה משל כה"ג אלא מכספי ציבור.
23. האם שייך טומאת עם הארץ גם לענין טומאת מדרס והיסט? (יט: ד"ה בגדי)
א. טומאת מדרס גזרו אבל לא טומאת היסט.
ב. דינו כזב לכל דבריו ומטמא במדרס ובהיסט.
ג. לר"ת לא גזרו עליהם טומאת מדרס והיסט משום תקנת השוק, ולתוס' בתרומה גזרו ולא לחולין.
ד. מה"ת אינו מטמא אבל מדרבנן מטמא.
24. באיזה טומאה היו מטמאין את הכהן השורף את הפרה? (כג. ד"ה מטמאין)
א. בטומאת מת.
ב. לרש"י בטומאת שרץ ולתוס' אחיו היו נוגעין בו.
ג. לרש"י בטומאת עם הארץ ולתוס' בטומאת זיבה.
ד. בטבול יום.
25. באיזה אופן מודו כו"ע דאהל זרוק לא שמיה אהל? (כה. ד"ה אהל)
א. בטומאת ארץ העמים.
ב. באהל שאין בו כי אם רוחב טפח.
ג. כשהאהל נישא ע"ג בעלי חיים.
ד. באהל הפורח באויר כגון שזרקו ועוף הפורח, אבל בנישא בידים פליגי תנאים.