מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת יבמות דפים ב-טז;כולל שאלות על תוס'1. באלו עריות דמתניתין אי אתה יכול לומר אם נמצאו אילונית או שמיאנו וכו'? (ב:)
א. בבתו בת בתו ובת בנו.
ב. אשת אחיו מאמו.
ג. חמותו אם חמותו ואם חמיו.
ד. אחות אשתו.
2. באיזה יבמה נאמר "שאינה בצרת צרה"? (ג:)
א. צרת אילונית וצרת סוטה לפי שאסורים על כל האחים.
ב. אשת אחיו שלא היה בעולמו.
ג. חייבי לאוין.
ד. אשת אחיו מאמו לפי שאסורה על כל האחים.
3. באיזה מדה דרשו חז"ל דמכשפה דינה בסקילה? (ד.)
א. בגזירה שוה, משוכב עם בהמה.
ב. בהיקש, מאוב וידעוני.
ג. בבנין אב, מחילול שבת.
ד. בסמוכין, לבן עזאי מדנסמך לשוכב עם בהמה, בדבר שהיה בכלל וכו' לר' יהודה, דלא דרש סמוכין.
4. למ"ד דלא דריש סמוכין אלא היכא דמופני, מה מצינו מופני בכלאים בציצית - למסקנא? (ד: - ה:)
א. "גדילים", מופני, דהוי מצי למימר ציצית תעשה לך.
ב. לתנא דבי ר' ישמעאל "צמר ופשתים", לרבנן "שעטנז".
ג. "יחדו" מיותר, מדכתיב שעטנז ש"מ דצריכים להיות מחוברים.
ד. "לא תלבש" מיותר, שכבר כתיב קרא אחרינא "לא יעלה עליך".
5. מהיכן אנו יודעין דתכלת וארגמן ותולעת שני, עשויין מצמר? (ד: רש"י ד"ה ותכלת)
א. מדאיצטריך קרא למישרי כלאים בבגדי כהונה, ש"מ שיש בהם צמר.
ב. בגזירה שוה מציצית, ובציצית ילפנין בסמוכין לכלאים.
ג. מדשש כיתנא, ש"מ דכל השאר היו צמר, דלא מצינו בגדי כהונה אלא מצמר ופשתים בלבד.
ד. דסתם בגד האמור בתורה, הוא צמר, וכפי שדרשו תנא דבי ר' ישמעאל.
6. מה להנך שכן הכשר מצוה - מה הכוונה? (ו. רשי דה אלא)
א. דאין למילף עשה דוחה לא תעשה מכיבוד אב, כיון דא"א לקיים עשה דכיבוד בלי עקירת הלאו.
ב. דאין למילף עשה דוחה לא תעשה מכלאים בציצית, דהעשה מקיים בשעת עשיה, לפני שעובר על שעטנז.
ג. דאין למילף ייבום מהנך, שכן על הערוה עובר בהעראה, והעראה הוי רק הכשר מצות ייבום.
ד. דאין למילף עשה דוחה ל"ת מהשבת אבידה, כיון שאין הכניסה לבית הקברות אלא הכשר מצוה.
7. מאיזה טעם היה לנו לומר דמיתת בי"ד דוחה שבת - למסקנא? (ו: - ז.)
א. דעשה דוחה לא תעשה, למ"ד הבערה ללאו יצאה.
ב. דיש לדון ק"ו מקבורת מת מצוה שדוחה את השבת.
ג. דיש לדון ק"ו מעבודה שדוחה את השבת.
ד. דעשה דוחה לא תעשה שיש בה כרת, אפי' למ"ד הבערה לחלק יצאה.
8. "כי כחטאת האשם הוא", מה דרשו חז"ל מהיקש זה? (ז:)
א. דאין לאשם דין "כל דבר שהיה בכלל וכו' אלא ללמד על הכלל כולו יצא", ואין למידין חטאת מאשם.
ב. דאין לאשם דין "כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש" וכו', וילפינן מתן דם ואימורין באשם מחטאת.
ג. דכמו שחטאת נשחטת בצפון כמו כן האשם.
ד. דכמו שחטאת פסולה אם שחטה שלא לשמה כמו כן האשם.
9. איזה מהני דלהלן דומה לדין מצורע שראה קרי וטבל שמכניס ידיו לבהונות? (ח.)
א. נשא חי ואח"כ נשא מת.
ב. נשא מת ואח"כ נושא חי.
ג. כולם אפשר למילף מדין הואיל ואישתרי אישתרי.
ד. נשא מת ומת ואח"כ נשא חי.
10. איזה קרבנות מביאים, יחיד, נשיא, כהן משיח ובי"ד, בשגגת חטאת ועבודה זרה? (ט.)
א. בחטאת, יחיד כשבה או שעירה, נשיא שעיר, משוח ובי"ד פר, ובע"ז יחיד נשיא ומשוח שעירה, בי"ד פר ושעיר.
ב. ב בחטאת, יחיד נשיא ומשוח, כשבה או שעירה, ובע"ז יחיד שעיר, נשיא ובי"ד ומשוח, פר ושעיר.
ג. בחטאת, יחיד שעירה, נשיא משוח ובי"ד פר, ובע"ז יחיד שעיר נשיא ומשוח שעירה, בי"ד פר ושעיר.
ד. בחטאת, יחיד כשבה, נשיא ומשוח פר, בי"ד פר ושעיר וכן בע"ז.
11. החולץ ליבמתו ואח"כ בא עליה או על צרתה וכן אם באו האחין על החלוצה האם חייבין כרת? (י:)
א. לר"ל האחים חייבין בין עליה ובין על הצרה, והחולץ אינו חייב, ולר' יוחנן על הצרה כולם חייבין ועל החלוצה אין חייבין.
ב. לר"ל כולם חייבים על הצרה ועל החלוצה אין חייבין לר' יוחנן החולץ פטור בכולם והאחין חייבים בכולן.
ג. לר"ל החולץ אינו חייב על החלוצה וכל השאר חייבין, לר' יוחנן בין הוא ובין האחין אין חייבין לא על החלוצה ולא על הצרה.
ד. לר"ל כולם חייבין על כולן, לר' יוחנן החולץ פטור מכולן, אבל האחין חייבין על כולם.
12. באיזה סוטה מודו כו"ע דאין צרתה אסורה? (יא.)
א. בסוטה ספק.
ב. בסוטה ודאי.
ג. בסוטה שאמרה נטמאתי אבל אין עדים.
ד. באשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת שאסורה עליו רק מדרבנן.
13. המחזיר גרושתו משנשאת ואח"כ מת, האם מותרת היא ליבמה? (יא:)
א. חולצת ולא מתייבמת.
ב. פטורה מן החליצה ומן הייבום.
ג. לר' יוסי בן כיפר פטורה אף מן החליצה ולרבנן חולצת ולא מתייבמת.
ד. לר' יוסי בן כיפר חולצת ולא מתייבמת, ולרבנן מותרת היא ליבמה.
14. מה דין צרת אילונית - למסקנא? (יב: ברש"י ד"ה הלכתא)
א. מותרת אפי' הכיר בה ואפילו צרת בתו אילנות דהוי כצרת ערוה שלא במקום מצוה.
ב. צרת אילנוית מותרת, צרת בתו אילונית אסורה, דהוי צרת ערוה.
ג. צרת אילונית אסורה, דאילונית אסורה רחמנא להתייבם מדכ' "אשר תלד".
ד. צרת אילונית שהכיר בה אסורה, לא הכיר בה מותרת דהוי מקח טעות.
15. מה טעמם דבית שמאי דס"ל צרת הבת מתייבמת? (יג:)
א. מגז"ש דעליה מאחות אשה, דאפי' במקום אחות אשה שייך מצות ייבום.
ב. מדכ' לצרור, באחות אשה, ללמד שצרתה מותרת להתייבם.
ג. מדכ' "חוצה" מכלל דאיכא פנימית ואפ"ה לא תהיה, א"נ דאין איסור חל על איסור.
ד. דעשה דייבום דוחה לא תעשה, דלא תקח לצרור.
16. מה זה "ספק אשת איש" שנחלקו בו ב"ש וב"ה? (יד: רש"י ד"ה ובספק)
א. זרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה.
ב. קטנה בת מיאון שנחלקו אי ממאנת נשואה, א"נ גט שכתב בו מהיום אם מתי מחולי זה.
ג. אשה שהלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעליך, וספק אם היא עדיין אשת איש.
ד. זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו.
17. מאיזה טעם ייבם רבן גמליאל את צרת בתו? (טו.)
א. בתו היתה אילונית וס"ל צרת אילונית מותרת אפילו לב"ה, א"נ היה תנאי בקידושיה.
ב. כי היה מתלמידי ב"ש שס"ל צרת ערוה מתייבמת.
ג. כי בתו היתה קטנה, וס"ל צרת בתו ממאנת מותרת להתייבם.
ד. כי בתו היתה רק ארוסה וס"ל צרת ערוה פוטרת רק בנשואין ולא באירוסין.
18. ולד מחזיר גרושתו משנשאת, האם פגום לכהונה? (טו:)
א. פגום הוא לכהונה ולתרומה.
ב. אינו פגום, דמה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת.
ג. פגום לכהונה אבל מותר בתרומה.
ד. איבעיא דלא איפשטא ותלוי במחלוקת ב"ש וב"ה בצרת הבת.
19. האם עשו בית שמאי כדבריהם או לא עשו - למסקנא? (טז.)
א. לא עשו.
ב. לקולא לא עשו אבל לחומרא עשו.
ג. עשו.
ד. שמאי עצמו עשה כדבריו אבל תלמידי שמאי לא עשו כדבריהם.
20. מאיזה טעם אין מקבלים גרים מאנשי תרמוד? (טז:)
א. משום שהם גרים וטועים.
ב. דאיתערב בהו ממזרים.
ג. דחשודין על העריות.
ד. משום עבדי שלמה שנשאו בנות ישראל, א"נ משום בנות ירושלים שנאנסו בשעת חורבן ביהמ"ק.
שאלות על תוס'
21. כנס את אשתו לחופה ועדיין לא נבעלה, האם נאסרה בת אשתו? (ג. ד"ה בתו)
א. חייב על בתו אע"ג דלא נבעלה דבקידושין תליא מילתא.
ב. אינו חייב עליה, דלא תגלה כתיב.
ג. אסורה רק מדרבנן, דמיחזי כבת אשתו.
ד. אינו חייב עליה, וכמו בת אנוסתו דאינו חייב עליה כיון דאינו אשתו גמורה.
22. מה הכוונה בדין "נוז" האמור בדיני שעטנז? (ה: ד"ה עד)
א. שיהא הפשתן והצמר סרוקים וטוויים יחד.
ב. שאינו עובר על איסור כלאים אלא היכא שנהנה מן הבגד.
ג. לרש"י ארוג, שיהא צמר ופשתים ארוגים יחדיו, לר"ת שזור, שיהא כל אחד חוט שזור.
ד. שאם חבר צמר ופשתים יחדיו אפי' בלי שזירה ואריגה חייב.
23. "צרת סוטה אסורה" - האם צריכה חליצה? (יא. ד"ה צרת)
א. פטורה מן החליצה ומן הייבום דטומאה כתיב בה כעריות.
ב. סוטה ודאי פטורה אף מן החליצה, ובסוטה ספק חולצת ולא מתייבמת.
ג. חולצת ולא מתייבמת.
ד. בלי קינוי וסתירה חולצת ולא מתייבמת, ובקינוי וסתירה פטורה אף מן החליצה.
25. מוהל היוצא מן הזיתים, האם נחשב משקה להכשיר זרעים לקבלת טומאה? (טו: ד"ה צריכה)
א. אם חישב עליו לרצונו מכשיר ואם לא אינו מכשיר.
ב. אפילו אם חישב עליו אינו מכשיר כיון דאין עליו תורת משקה.
ג. אפילו אם לא חישב עליו מכשיר, כיון דבטלה דעתו אצל כל אדם, אא"כ ניקב הכלי.
ד. מוהל היוצא ע"י מסיקה אינו מכשיר לכו"ע, ע"י איצצא פליגי ר' יעקב ור' שמעון, ע"י עיקול, לכו"ע הוי משקה.