מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת יבמות דפים יז-לא;כולל שאלות על תוס'1. איזה דין ילפינן ממ"ש "יחדיו" בפרשת ייבום? (יז:)
א. דבעינן המיוחדים בנחלה, דהיינו אחים מן האב, ולא ילפינן אחוה אחוה מלוט.
ב. דאין מצות ייבום אלא היכא דמייחדי באבא ובאמא.
ג. דאשת אחיו שלא היה בעולמו אין בה מצות ייבום.
ד. לגזירה שוה, לכלאים בציצית, למילף דעשה דוחה לא תעשה.
2. למ"ד אין זיקה, האם מותר לישא אחות זקוקתו? (יח.)
א. מותר.
ב. כשיש עוד אח מותר, כי תולין שאחיו ייבם את היבמה.
ג. לר' מאיר אסור, משום ביטול מצות יבמין אפי' בספק, לרבן גמילאל מותר, דלית ליה איסור ביטול מצות יבמין.
ד. לכו"ע אסור מדרבנן משום ביטול מצות יבמין.
3. מה היא שיטת שמואל בדין יש זיקה או אין זיקה - למסקנא? (יח:)
א. אין זיקה.
ב. ביבם אחד יש זיקה, בשני יבמין אין זיקה.
ג. בחיים יש זיקה, לאחר מיתה אין זיקה.
ד. יש זיקה, בין ביבם אחד ובין בשני יבמין ואפילו לאחר מיתה, זיקה בכדי לא פקעה.
4. באיזה אופן מתיר ר' שמעון אשת אחיו שלא היה בעולמו - למסקנא? (יט:)
א. כשכנס אחיו את היבמה ומת ואח"כ נולד להם אח.
ב. כשכנס אחיו את היבמה ואח"כ נולד להם אח.
ג. כשנולד להם אח ואח"כ כנס אחיו את היבמה.
ד. כשמת האח הראשון ואח"כ נולד האח, ואין שם אלא אח זה.
5. העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה - מה הדין? (יט:)
א. לכו"ע אינו קונה דלא מצינו קידושין בעל כרחה.
ב. לכו"ע קונה, דילפינן מביאה דיבמה דקונה בעל כרחה.
ג. מה"ת אינו קונה אבל מדרבנן קונה לכו"ע.
ד. לרבי קונה, דילפינן מביאה דיבמה, לרבנן אינו קונה, דילפינן מקידושין דעלמא.
6. למה אין חייבי לאוין מתייבמים - למסקנא? (כ: - כא.)
א. גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה.
ב. אין עשה דוחה לא תעשה היכא דאפשר קיים שניהם, וכאן אפשר בחליצה.
ג. ועלתה "יבמתו", יש לך יבמה שעולה לחליצה ואינה עולה לייבום.
ד. גזירה אלמנה מן האירוסין אטו אלמנה מן הנישואין.
7. האם מותר לישא אשת בעל אמו? (כא.)
א. אסור.
ב. מן התורה מותר אבל אסור משום שניות לעריות.
ג. מותר, והיינו "חורגו מותר באשתו".
ד. דין זה אינו מוזכר בגמרא.
8. מה דין אשת אחי אביו ואשת אחי אמו? (כא:)
א. אסורים משום ערוה.
ב. אסורים משום שניות.
ג. אשת אחי אביו אסורה מן התורה ואשת אחי אמו מדרבנן.
ד. אשת אחי אביו מן האב, מה"ת, ומן האם שניה, וכן אשת אחי אמו מן האב, ומן האם איבעיא בגמ' אי גזרו עליה.
9. גזרו שניות בגרים או לא גזרו? (כב.)
א. גזרו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה.
ב. לא גזרו, דערוה גופא גזרו רק משום שמא יאמרו, ובשניות לא גזרו.
ג. לרבא גזרו ולרב נחמן לא גזרו.
ד. בקרובות מצד האב גזרו, בקרובות מצד האם לא גזרו.
10. מהיכא ילפינן דבנך הבא מן העכו"ם אינו קרוי בנך אלא בנה - למסקנא? (כג.)
א. האשה וילדיה תהיה לאדוניה.
ב. ב האחת אהובה והאחת שנואה, שנואה בנישואיה.
ג. לר' יוסי ב"ר יהודה מדכ' בת "אשת" אביך, ולרבנן ס"ל כר' משעון דיליף ממ"ש כי יסיר, לרבות כל המסירין.
ד. מדלא תפסו בה קידושין, אין בניה מתייחסין אחרי האב אלא אחרי האם.
11. והיה הבכור אשר תלד, למאי הלכתא קרייה רחמנא בכור? (כד:)
א. דמצוה בגדול לייבם.
ב. דנוטל פי שנים בירושת האב.
ג. לגריעותא, דאינו נוטל בראוי כבמוחזק.
ד. דהיכא דאיכא בכור תתקיים מצות ייבום ואי לא אין מצות ייבום.
12. "הן גור יגור אפס מאותי" וכו', מה דרשו חז"ל מפסוק זה? (כד:)
א. דאין מקבלים גרים לימות המשיח.
ב. דאיש שנתגייר לשם אשה או שולחן שלמה אינם גרים.
ג. הנטען על השפחה והגויה ונתגיירו הרי זה לא יכנוס.
ד. דכולם גרים הם, אע"פ שהתגייר לשם אישות ושולחן מלכים.
13. שליח המביא גט לאשה, האם מותר לו אח"כ לישא את הגרושה? (כה.)
א. מותר.
ב. אסור משום לזות שפתים.
ג. בארץ ישראל אסור ובחוץ לארץ מותר, כיון דצריך לומר בפני נכתב ונחתם.
ד. בארץ ישראל מותר ובחוץ לארץ אסור, כיון דצריך לומר בפני נכתב ונחתם.
14. האם מותר לחכם לישא אשה שמיאנה בפניו, למ"ד מיאון בפני שנים? (כה: רש"י ד"ה היא)
א. מותר, דגם בתרי אין חשד.
ב. אסור, דרק בפני בי"ד של שלשה אין חשד.
ג. אסור, אבל אם כנס אינו מוציא.
ד. ביחיד מומחה מותר אבל בסתם דיין אסור משום חשד.
15. המתיר את האשה, האם מותרת היא לקרוביו, והוא לקרובותיה? (כו.)
א. מותרים כולם, דכולי האי לא גזרו משום חשד.
ב. היא מותרת לקרוביו, והוא אסור בקרובותיה.
ג. כולם אסורים, משום חשד ולזות שפתים.
ד. הוא מותר בקרובותיה, והיא אסורה לקרוביו.
16. חמשה אחין, שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו, מה הדין למ"ד אין זיקה? (כו:)
א. מותר לייבם, דלא חיישינן למיתה דתרי.
ב. אסור לייבם, משום ביטול מצות יבמין.
ג. אחד חולץ ואחד מייבם.
ד. אסור לייבם, דבכה"ג לכו"ע יש זיקה.
17. שתי יבמות שנפלו מאח אחד, נתן מאמר לאחת ולשניה נתן גט, איזה מהן קודמת לחליצה? (כז:)
א. בעלת הגט, כיון דאתחיל בה בחליצה.
ב. בעלת המאמר, משום דקרובה לביאה.
ג. כי הדדי נינהו, ויחלוץ לאיזה שירצה.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
18. לר' שמעון, מה הדין באחות זקוקתו כשאחת מהן אסורה עליו משום ערוה או מצוה? (כח:)
א. חולצות ולא מתייבמות.
ב. בערוה, אסור בה ומותר באחותה, ובמצוה, חולצות ולא מתייבמות.
ג. פטורות מן החליצה ומן הייבום.
ד. אסור בה ומותר באחותה.
19. אשתו ארוסה וכו' ולא מטמאת לו - מה הכוונה? (כט: ברשי דה ולא)
א. שאם היתה בת כהן אסורה להטמא לבעלה הארוס.
ב. שאם מתה אסור לבעלה כהן להטמא בקבורתה.
ג. שאינה צריכה להתעסק בקבורת ארוסה, א"נ ברגל אסורה להטמא, דישראל מוזהרים על הטומאה.
ד. שאינה צריכה להתאבל על בעלה הארוס.
20. איזה ספק גירושין לא שייך בקידושין - למסקנא? (לא:)
א. כתב בכתב ידו ואין עליו עדים.
ב. שטר שיש עליו עדים ואין בו זמן.
ג. שטר שיש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד.
ד. שתי כתי עדים המכחישות זו את זו.
שאלות על תוס'
21. למה אין ללמוד דין אשת אחיו שלא היה בעולמו ממ"ש "דרכיה דרכי נועם"? (יז. ד"ה אשת)
א. דאין זו דרשה גמורה גי אם אסמכתא.
ב. דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן.
ג. דמשכחת ליה דהוי דרכיה דרכי נועם כשהיתה חמותה של היבמה מעוברת.
ד. כיון שילפינן מדרכיה דרכי נועם דין "מתים כחיים" אין ללמוד משם גם דין אשת אחיו שלא היה בעולמו.
22. האם מקיימים מצות ייבום בביאה שאינה ראויה להוליד בה? (כ. ד"ה יבא)
א. כל ביאה שאינה ראויה להקמת שם אין בה מצות ייבום.
ב. אם היבם ראוי להוליד מקיימים מצות ייבום אף שאין הביאה ראוי להוליד כגון בביאה ראשונה.
ג. אפילו היכא שאין היבם ראוי להוליד שייך בו מצות ייבום, כגון סריס חמה ואילונית.
ד. באילונית אין מצות ייבום דכתיב "אשר תלד", אבל בסריס יש מצות ייבום, אפילו בסריס חמה.
23. "לא תכרות להם ברית ולא תחנם" נאמר בכל האומות או רק בשבעה עממין? (כג. ד"ה ההוא)
א. לא תחנם בכל העממין, לא תכרות, י"א אסור רק לשם ע"ז וי"א דוקא בז' עממין אסור.
ב. שניהם אסורים בכל האומות.
ג. שניהם אינם אסורים אלא בז' עממין.
ד. לר' שמעון אסורים בכל האומות מדכ' לא יסיר, לרבנן רק בז' עממין.
24. למ"ד פלגינן דיבורא, מה דין עדים שאמרו אנוסין היינו מחמת ממון? (כה: ד"ה רבא)
א. השטר כשר, דאמרינן שהיו אנוסין מחמת נפשות.
ב. השטר פסול, דלא אמרינן פלגינן דיבורא בממונא, רק בדיני נפשות.
ג. לרבא השטר כשר, לרב יוסף השטר פסול.
ד. השטר פסול, דלא פלגינן דיבורא כדי לפסול שטר, א"נ דלא תלינן באונס נפשות דהוי מיעוטא.
25. על מה סמכו האידנא שעדים שולחים עדותם לבי"ד בכתב? (לא: ד"ה דחזו)
א. מפיהם ולא מפי כתבם נאמר רק בדיני נפשות ולא בדיני ממונות.
ב. דהיכא שזוכרים עדותם לא שייך מפיהם ולא מפי כתבם, כיון שרואיים להעיד.
ג. דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד.
ד. דדרשת מפיהם ולא מפי כתבם אינו אלא אסמכתא בעלמא.