yeshiva.org.il


גמרא כתובות מבחנים דפים ב-טו

מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת כתובות דפים ב-טו

א. חייב במזונותיה.
ב. אינו חייב במזונותיה.
ג. פירסה נדה בשעת וסתה אינו חייב, ושלא בשעת וסתה ובחלה לל"ק אינו חייב ולל"ב איבעא דלא אפשיטא.
ד. בחלה הבעל אינו חייב ובפירסה נדה חייב.

א. דרק בכסף מקדש אדעתא דרבנן ולא בביאה.
ב. בכסף יכולים להפקיר ממונו ולהופכו למתנה משא"כ בביאה, וי"מ משום דכסף הוי רק קידושין דרבנן.
ג. דבכסף אמרינן דאפקעינהו רבנן לקידושין משא"כ בביאה.
ד. דבכסף אפשר לבטל הקידושין אבל בביאה קיי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

א. בתולה הנשאת ביום ד', גזרו הגוים שתבעל להגמון תחילה.
ב. אונס מיתה.
ג. אונס ממון.
ד. ששר צבא בא לעיר ויחטפו צרכי סעודה, א"נ שמת אביו של חתן או אמה של כלה.

א. במתא מחסיא שגדול מכפר וקטן מכרך.
ב. בנהרדעא שדינו ככרך.
ג. בפומבדיתא שדינו ככפר.
ד. במתא מחסיא שדינו ככפר.

א. נבעלת בחמישי משום ברכה דדגים.
ב. נבעלת באיזה יום שירצו.
ג. נבעלת בששי משום ברכה דאדם.
ד. למ"ד משום שקדו נבעלת בחמישי למ"ד משום ברכה דאדם אף זו תבעל בששי.

א. שהבתולה חשובה מן הבעולה.
ב. כיון שיש לה צער.
ג. כיון שאינו מתכוין להוציא דם.
ד. דאיכא מ"ד דס"ל מקלקל בחבורה חייב.

א. דדבר שאינו מתכוין מותר.
ב. משום דלא הוי פסיק רישא ולא ימות.
ג. משום דס"ל מקלקל הוא אצל הפתח, א"נ דס"ל מקלקל בחבורה הוא.
ד. משום ביטול מצות פרו ורבו.

א. באלמון ואלמנה ג' לברכה ולשמחה, ובבחור ז' לברכה ולשמחה.
ב. באלמון ואלמנה אחד לברכה ולשמחה ובבחור ג' לברכה וז' לשמחה.
ג. באלמון ואלמנה ג' לברכה ואחד לשמחה ובבחור ז' לברכה ולשמחה.
ד. באלמון ואלמנה אחד לברכה, ג' לשמחה ובבחור לת"א ז' לברכה ולשמחה, ולת"א רק ג' לשמחה.

א. כשעושים שם סעודה לכבוד חתן וכלה מברכים.
ב. אין מברכים, חוץ מביהודה שמתייחדים בשעת אירוסין מברכים.
ג. מברכים.
ד. אין מברכים.

א. כי עדיין לא התייחד עמה.
ב. ב כי השמחה מקפת את כל המשתתפים ולא רק את החתן.
ג. כי אנו מתפללים שהקב"ה ישמח את שניהם בהצלחה כל ימיהם ובסיפוק מזונות וכל טוב.
ד. כי הברכה מתייחסת לשמחת אדם וחוה בגן עדן ולא בחתן וכלה שלפנינו.

א. בשורה מן המנין, ובברכת המזון ורחבה אינו מן המנין.
ב. בברכת המזון מן המנין, בשורה ובברכת רחבה אינו מן המנין.
ג. בברכת רחבה מן המנין, בשורה ובברכת המזון אינו מן המנין.
ד. בשלשתן אין האבלים מן המנין.

א. דוקא באשת ישראל אבל באשת כהן אינו נאמן לאוסרה עליו.
ב. בכל הנשים נאסרה אשתו עליו.
ג. אינו נאמן לאוסרה עליו אבל נאמן הוא להפסידה כתובתה.
ד. באשת כהן או בנתקדשה פחותה מבת ג' נאסרת, אבל שאר נשים מותרות משום ספק ספיקא.

א. דפסק בנשא אשה בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל שנותן לה ממעות קפוטקיא.
ב. דפסק בנשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא.
ג. דפסק בנשא אשה בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל.
ד. מדסמכו ענין הכתובה ממ"ש "כמוהר הבתולות" משמע דס"ל כתובה דאורייתא.

א. לא שייך, דחוב הוא לו משום דבהפקירא ניחא ליה.
ב. שייך, דזכות הוא לו ליכנס תחת כנפי השכינה.
ג. בגר קטן שייך, דזכות היא לו, בגדול דטעם כבר טעם חטא, לא שייך, דבהפקירא ניחא ליה.
ד. בשחרור עבד לא שייך, דבהפקירא ניחא ליה, בגר שייך, דזכות היא לו.

א. הוי מקח טעות ואין לה כלום.
ב. יש לה כתובה מנה.
ג. לר' מאיר יש לה כתובה מאתים, לרבנן אין לה כלום.
ד. לר' מאיר יש לה כתובה מאתים, לרבנן יש לה כתובה מנה.

א. מנה.
ב. מאתים.
ג. ד' מאות זוז.
ד. ב' תקנות היו, בתחלה תקנו מנה, ואח"כ מאתים, ולבסוף חזרו ותקנו לה מנה.

א. דרק היכא דאיכא מגו נאמנת, א"נ משום דיש לה חזקה שנבעלה אחר האירוסין.
ב. דס"ל נאמנת רק לענין איסור אבל לענין ממון אינה נאמנת.
ג. דרק היכא דיש לה עד אחד נאמנת.
ד. דמשום הכי נאמנת משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה.

א. כיון שהיתה ספק מקודשת לחלל וגם בעלה היה ספק חלל.
ב. דאם בעלה היתה ספק חללה ובנה בא מחמתה א"נ שאמו נתגרשה מספק והבן נולד ספק מבעל הראשון או מן האחרון.
ג. דאמו היתה אלמנה לכה"ג והבן נולד ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון.
ד. דאמו היתה אלמנה של ספק ממזר, וממזר ודאי אסר רחמנא ולא ממזר ספק.

א. לת"ק כשר בכל גוונא, אע"ג דשתיק, לר' מאיר אם שותק סימן שמודה ופסול, ובצווח אינו פסול.
ב. לת"ק בחלל שותק פסול, וממזר שותק אינו פסול, לר' מאיר אם שותק פסול בכל גוונא.
ג. לת"ק בשותק פסול בכל גוונא, לר' מאיר (לת"ק) בחלל ושותק כשר ולר' מאיר (לרשב"א) בממזר ושותק כשר.
ד. לת"ק בשותק פסול בכל גוונא, לר' מאיר אע"ג דשתיק כשר בכל גוונא.

א. אין חייבים להחיותו אבל מחללים עליו שבת משום פקוח נפש.
ב. אין חייבים להחיותו וכן אסור לחלל שבת בשבילו, דינו כגוי.
ג. חייבים להחיותו ולחלל שבת בשבילו.
ד. חייבים להחיותו אבל אסור לחלל שבת עבורו.

שאלות על תוס'
א. זנות דעריות לא שכיח אבל זנות דאשת איש שכיח.
ב. זנות דעדים והתראה לא שכיח אבל סתם זנות שכיח, א"נ אפ"ה חששו מחשש שלא ישב עמה באיסור כל ימיו.
ג. סוגיה דידן ס"ל זנות שכיח.
ד. אע"ג דלא שכיח מ"מ משום פגם יוחסין חיישינן.

א. מה"ת מותר אבל מדרבנן אסור גזירה אטו ישראל.
ב. באונס מותר ובמזיד אסור.
ג. לר"ת מותרת לו דרחמנא אפקירה זרעו, לריב"ם אסורה לו כמו שנאסרת על בעלה.
ד. לר"ת מותרת לו מה"ת ומדרבנן אסורה לו, ולריב"ם מותרת לו אפי' מדרבנן.

א. אסור גזירה שמא יסחוט גם במים.
ב. לר"ת אסור דוקא כשאינו הולך לאיבוד, אבל ליבון לא שייך במשקין, לר"י שייך ליבון אף בשאר משקין.
ג. מותר, אף כשצריך למשקה הנסחט.
ד. לר"ת מותר בכל גוונא, לר"י אם צריך למשקה אסור, וכשהמשקה הולך לאיבוד מותר.

א. למ"ד כתובה דאורייתא, בינונית, למ"ד כתובה דרבנן, זיבורית.
ב. לכו"ע תקנו זיבורית כדי שיקפצו עליה בני אדם.
ג. לכו"ע מבינונית משום חינא.
ד. למ"ד כתובה דאורייתא, עידית, למ"ד כתובה דרבנן, בינונית.

א. אין אשה נאסרת לכהונה אם נתייחדה באיש שאין מכירין אותה.
ב. אשת כהן שנתייחדה אינה נאסרת על בעלה.
ג. אשת איש אינה נאסרת ע"י ייחוד אפי' אם היתה לה קינוי וסתירה.
ד. לר"ת אשת איש אינה נאסרת על בעלה בייחוד גרידא, לר' יוסף איירי בפנויה ואינה נאסרת על בנו משום אנוסת אביו.