מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת כתובות דפים מב-נד1. המפתה את הנערה והועמד לדין האם נחשב הקנס לממון לענין ירושה - לר' שמעון? (מב:)
א. נחשב כממון ויכול להורישו לבניו.
ב. לא נחשב כממון דבקנס דמפותה ילפינן מדכ' ונתן דאינו ממון עד שעת נתינה.
ג. אצל האב אינו ממון מדכ' ונתן ואינו מורישו, אצל הנערה הוי ממון ויכולה להורישו וכגון שבגרה.
ד. לענין ירושת בכור אינו ממון דהוי כראוי, ואינו נוטל בראוי כבמוחזק.
2. האם ניתן לפשוט ממסקנת הסוגיא אי בתו עדיפא ליה או אלמנתו עדיפא ליה? (מג.)
א. אלמנתו עדיפא ליה.
ב. בתו עדיפא ליה.
ג. אין לפשוט דבר זה מסוגיין.
ד. לענין הרווחה בתו עדיפא ליה ולכן מעשה ידיה לעצמה, לענין זילותא אלמנתו עדיפא ליה.
3. ר' יהודה אומר הראשונה של אב - מה טעמו למסקנא? (מג:)
א. אב שהשיא בתו ונתגרשה השיאה ונתארמלה, כתובה מבעלה הראשון לאביה דמשעת כתיבה זכה בו.
ב. נערה שנאנסה פעמיים, קנסה מהראשון לאביה אבל מן השני לא, כי דינה כבעולה.
ג. אב שהשיא בתו פעמיים, כתובתה מבעלה הראשון של אביה הואיל ומשעת אירוסין זכה בו האב.
ד. אב שארס בתו פעמיים, כתובתה מבעלה הראשון של אביה אבל משל השני לעצמה דיצאה כבר מרשותו.
4. שני שטרות היוצאין בזה אחר זה, מה הדין כשהוסיף בשני יותר מן הראשון? (מד.)
א. ביטל השני את הראשון.
ב. אי גובה מן השני גובה גם התוספת, ואי גובה מזמן הראשון גובה בלי התוספת.
ג. שני השטרות הם בתוקף ויכול לגבות שניהם.
ד. בשטרות ביטל השני את הראשון, ובכתובה גובה שתי הכתובות.
5. עדים שהעידו על נערה המאורסה שזינתה האם יש הבדל אם באו לפני הנשואין או אחריה? (מה.)
א. אין הבדל.
ב. באו לפני הנשואין מיתתה בסקילה, אחרי הנשואין בחנק.
ג. באו לפני הנשואין מיתתה בחנק, אחרי הנשואין בסקילה.
ד. באו לפני הנשואין סוקלין אותה על פתח שער העיר, אחרי הנשואין סוקלין על פתח בית אביה.
6. מה דין נערה המאורסה שבגרה ואח"כ הוציא עליה בעלה שם רע - למסקנת הסוגיא? (מה:)
א. תידון בחנק כיון דאישתנא גופא אישתני קטלא.
ב. תידון בסקילה דלא אישתני קטלא מ"מ אין הבעל לוקה ומשלם מאה סלע.
ג. תידון בסקילה והבעל משלם מאה סלע ולוקה דאזלינן בתר שעת הזנות.
ד. תידון בחנק דאישתני קטלא מ"מ הבעל לוקה ומשלם מאה סלע כיון דעכ"פ הוציא עליה שם רע.
7. היכן סוקלין נערה המאורסה שגרה בעיר שרובה עכו"ם? (מה:)
א. על פתח בית אביה.
ב. על פתח שער העיר.
ג. על פתח בית דין.
ד. על פתח בית הכנסת.
8. הוציא שם רע על נישואין ראשונים או על נשואי אחיו - מה הדין? (מו.)
א. על נשואי אחיו איבעיא דלא איפשטא, על נישואין ראשונים פטור.
ב. על נשואי אחיו פטור, על נישואין ראשונים איבעיא דלא איפשטא.
ג. פטור מתשלומי קנס אבל חייב מלקות.
ד. פטור ממלקות אבל חייב בתשלומי מאה כסף.
9. יציאה דכוותה קא ממעט - איזה דין אנו למדים מכאן? (מו: רשי דה יציאה)
א. שמעשה ידיה של הבת שייך לאביה.
ב. שהאב מקבל את גיטה דאיתקש יציאה להויה.
ג. שכסף קידושיה של נערה שייך לעצמה.
ד. שכסף קידושיה של הבת שייך לאביה, וי"מ שקמ"ל בקידושיה של נערה הכתוב מדבר.
10. "ר' יוסי ב"ר יהודה אומר האב אוכל פירות בחיי בתו" - מה הטעם? (מז.)
א. כדי שלא יהא כח הבעל יפה מכח האב.
ב. ב משום איבה, כדי שלא יפסיק מלתת לה מזונות שאינו חייב לזונה.
ג. שחששו שמא ימנע מלפורקה אם תהיה שבוייה, כיון שיש לה כיס של מעות חפרוק עצמה.
ד. כדי שיהיה לו ענין לשמור על נכסיה ולא ילכו שדותיה לאיבוד.
11. מי שנשתטה האם בי"ד יורדין לנכסיו לשלם תכשיטי אשתו וצדקה? (מח. ברש"י ד"ה לא)
א. לל"א ברש"י למ"ד "דבר אחר" זה צדקה כ"ש תכשיט, למ"ד זה תכשיט אבל צדקה לא.
ב. אין יורדין לנכסיו אלא לדבר שחייב מן הדין ולא לצדקה או לתכשיט.
ג. יורדין לנכסיו כיון דהוי כיוצא שלא לדעת מסתמא ניחא ליה שיתנו להם.
ד. לצדקה יורדין אבל לא לתכשיט כיון דצדקה הוי מצוה.
12. ארוסה שהיתה בדרך לבית בעלה ונכנסה עמו בדרך ללון, האם דינה כנשואה? (מח:)
א. דינה כנשואה.
ב. לכל דבר דינה כנשואה חוץ מלענין מיתה דדינה בסקילה כל זמן שלא נבעלה.
ג. אין דינה כנשואה אלא כארוסה לכל דבר.
ד. אם לנתה בבית שלה דינה כארוסה, ובלנתה בבית בעלה דינה כנשואה.
13. ארוסה שמסרה האב לשלוחי הבעל ואח"כ חזרה לבית אביה האם חזר דינה להיות כארוסה? (מט.)
א. דינה כארוסה.
ב. אין דינה כארוסה.
ג. לענין נדרים דינה כארוסה ולענין מיתה דינה כנשואה.
ד. לענין מיתה דינה כארוסה ולענין נדרים דינה כנשואה.
14. האם כופין לו לאדם לזון את בניו ובנותיו הקטנים - למסקנא? (מט: ברש"י ד"ה תא שמע)
א. כופין.
ב. אין כופין.
ג. אין כופין אבל אם איש אמיד הוא כופין אותו מדין צדקה.
ד. לבניו אין כופין אבל למזונות בנותיו כופין משום זילותא.
15. תמרי דעל בודיא, נחשבים מקרקעי או מטלטלי? (נ:)
א. מקרקעי, כיון דעדיין מונחים על הדקל.
ב. אם צריכים עדיין לדקל נחשבים כמקרקעי, ואם לא דינם כמטלטלי אע"ג שהם מחוברים.
ג. אם עדיין לא נתשלו דינם כקרקע, ובנתלשו דינם כמטלטלי אע"ג דמונחים על הבודיא.
ד. דינם כמטלטלי אע"ג שצריכים עוד לדקל, כיון שקרובים הם לבא לידי בישול.
16. "ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת", איזה דין אנו למדים מכאן? (נא:)
א. שאין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה.
ב. דין אשת כהן שנאנסה שאסורה על בעלה.
ג. שאין דבר שבערוה פחות משנים.
ד. שתחילתה באונס וסופה ברצון מותרת, וי"א שמי שנתקדשה קידושי טעות ממאנת והולכת לה.
17. האם חייבים היתומים לפדות אשת אביהם שנשבית - למסקנא? (נב.)
א. אין חייבים לפדותה כיון דאין אני קורא בה ואותבינך לאינתו.
ב. חייבים לפדותה מדין תנאי כתובה כיון שהבעל אכל הפירות בחייו.
ג. נשבית בחיי בעלה חייבים לפדותה, ואם נשבית לאחר מיתה אין חייבים לפדותה.
ד. אם הכיר בעלה שהיא שבויה חייבים לפדותה, לא הכיר בה אין חייבים לפדותה.
18. האם יש כתובת בנין דכרין 1) במוחלת כתובתה, 2) מוכרתו לאחרים, 3) מוכרתו לבעלה - למסקנא? (נג.)
א. במוחלת יש לה במוכרתו לאחרים יש לה ובמוכרתו לבעלה אין לה.
ב. במוחלת אין לה, במוכרתו בין לאחרים ובין לבעלה יש לה.
ג. במוחלת אין לה, במוכרתו לאחרים יש לה, ובמוכרתו לבעלה אין לה.
ד. במוחלת יש לה, ובמוכרתו בין לאחרים ובין לבעלה אין לה.
19. האם חייבים האחים לתת מזונות לאחותם כשהיא אלמנה? (נג:)
א. חייבים, בין שנתאלמנה מן האירוסין ובין שנתארמלה מן הנשואין.
ב. אינם חייבים, כיון שיצאה מרשותם שעה אחת שוב אינה חוזרת אליהם.
ג. באלמנה מן האירוסין חייבים, ובאלמנה מן הנשואין פטורים.
ד. לרב אינם חייבים כיון שנתארסה, ללוי חייבים דס"ל ארוסה יש לה מזונות.
20. בת שניה יש לה מזונות או אין לה מזונות מה הם צדדי האיבעיא? (נד.)
א. אי קידושין תופסין בחייבי עשה.
ב. אי האחין חייבין במזונות אחותם הראשונה או גם לשניה.
ג. אי תקנו כתובה בשניה או לא תקנו.
ד. כיון דלית לה כתובה אין לבתה מזונות או דילמא רק לאמה קנסו ולא לבת.
שאלות על תוס'
21. "ראשון במכר ושני במתנה", מה הדין כשהלוקח הוא מצרן? (מד. ד"ה משום)
א. אינו גובה אלא בשטר הראשון.
ב. י"א דביטל השני את הראשון וי"מ דאפ"ה נחשב כתוספת לענין נותן בעין יפה נותן.
ג. גובה בשני השטרות מזמן שני.
ד. ביטל השני את הראשון וגובה רק מזמן שני.
22. נערה המאורסה הנסקלת על פתח בית דין, האם היה זה תוך העיר או חוצה לה? (מה: ד"ה על)
א. בעיר שרובה עכו"ם אפשר לסקול אפי' תוך העיר דבטלה קדושתה.
ב. חוץ לעיר דכל הנסקלין דוקא חוץ לג' מחנות.
ג. בירושלים חוץ לעיר ובשאר עיירות תוך העיר.
ד. בעיירות המוקפות חומה חוץ לעיר, ובפרזות תוך העיר.
23. האם כופין על מצות צדקה? (מט: ד"ה אכפייה)
א. אין כופין, אבל היכא דקיימי עניים כופין.
ב. כופין, ואע"פ שמתן שכרה בצדה מ"מ שאני צדקה שבזכותה ישראל נגאלין.
ג. כופין בדברים, א"נ אם קצבו בני העיר ביניהם, כופין, א"נ כופין ממש, כיון דבצדקה איכא ב' לאוין.
ד. כופין, כיון דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה.
24. האם גובין לפרנסה של הבנות אפי' ממטלטלין - למסקנא? (נא. ד"ה ממקרקעי)
א. גובין רק מקרקעין ולא מטלטלין.
ב. אם אמדו דעתו של האב, גובין אף ממטלטלן ואם לא רק ממקרקעי.
ג. גובין אף ממטלטלין, כי אנן סהדי שכל בני אדם רגילין להשיא בנותיהן ממטלטלי.
ד. גובין רק ממטלטלין שדומים לקרקע, כגון מתמרי דעל בודיא.
25. אשה שנשבית פעם שניה האם יש חיוב על הבעל לפדותה שוב? (נב. ד"ה רצה)
א. חייב לפדותה.
ב. לרש"י אין עליו חיוב, לר"ח בכדי דמיה חייב לפדותה וביותר מכדי דמיה אינו חייב.
ג. אין עליו חיוב לפדותה יותר מפעם אחת.
ד. אם נשבית בעל כרחה חייב לפדותה, ואם נשבית ברצון פטור מלפדותה.