מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת נדרים דפים יז-לב1. באיזה אופן ס"ל לרב הונא שנזירות חלה על הנזירות? (יז - יח)
א. כשאמר הריני נזיר היום, והריני נזיר היום.
ב. כשאמר בפעם השניה והריני נזיר למחר, א"נ כשקבל שתי נזירות בבת אחת.
ג. כשהתנה ואמר שאם לא יחול השניה גם הראשונה לא תחול.
ד. כשקבל את השניה לפני הראשונה.
2. "ר' אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי" - מה טעמו? (יח:)
א. לא מעייל איניש גופיה וממוניה לספיקא.
ב. דכוי בריה בפני עצמו, לא חיה ולא בהמה.
ג. דאמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה.
ד. דכוי דינו כחיה, והוא הקדיש רק בהמותיו.
3. "משקין בית מטבחיא דכן" - מה הכוונה? (יט.)
א. שמותר להשתמש במשקין שבבית המטבחיים לצורך הדחת הבשר.
ב. שמשקין שבבית המטבחיים מותרים בשתיה.
ג. שמשקין שבבית המטבחיים טהורים מכל טומאה.
ד. לרב שאין בהם טומאה כלל, לשמואל שטהורים מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש להם.
4. מה ההבדל בין נזיר עולם לנזיר שמשון? (יט:)
א. נזיר שמשון אינו מגלח לעולם, ונזיר עולם אסור רק עד היובל.
ב. נזיר שמשון אינו מגלח לעולם, ונזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא קרבנותיו.
ג. נזיר שמשון נאסר רק עד שלושים יום, ונזיר עולם אינו מגלח לעולם.
ד. נזיר שמשון בספיקו לא נאסר, ונזיר עולם נאסר אף בספיקו.
5. "עונשין אותן ומחמירין עליהן דברי ר' מאיר" - מה הכוונה? (כ.)
א. עונשין אותן בקנס ממון, וכמ"ש "וענשו אותו מאה כסף", ומחמירין, שאין מתירין נדרים אלו.
ב. עונשין אותן, שחייב לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר, ומחמירין, שאין פותחין בחרטה.
ג. עונשין אותן, מלקות, ומחמירין עליהן, שחייב לנהוג בהם איסור כימים שנהגו בהם היתר.
ד. עונשין אותן, מלקות, ומחמירין עליהן, שאין פותחין בחרטה.
6. האם מתירין את הנדר בלשון "כדו תהית"? (כא:)
א. פותחין לו, וכוונת השאלה היא, האם אתה מתחרט חרטה דמעיקרא.
ב. מתירין בלשון זה, והכוונה שהחכם אומר לו שהנדר בטל וכלא היה.
ג. אין מתירין בלשון זה, כיון שהנודר אינו מבין מה כוונת השאלה.
ד. אין פותחין בלשון זה, דקיי"ל אין פותחין בנולד.
7. האם פתחינן במ"ש "הנודר כאילו בנה במה והמקיימו וכו'" - למסקנא? (כב.)
א. פותחין בו.
ב. ברישא פתחינן, ובסיפא, לאביי פתחינן ולרבא לא פתחינן.
ג. בסיפא לא פתחינן, וברישא, לאביי פתחינן ולרבא לא פתחינן.
ד. הלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא.
8. אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא............? (כב:)
א. חמשה חומשי תורה בלבד.
ב. חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד.
ג. ספר יהושע בלבד.
ד. חמשה חומשי תורה וספר תהלים בלבד.
9. על איזה נדר מהני להתנות מראש השנה שכל נדריו יהיו בטלים? (כג:)
א. על כל הנדרים שידור במשך השנה.
ב. התנאי מהני רק לשעבר אבל לא מהני על להבא.
ג. רק על הנדרים שנודר וזוכר התנאי בשעה שנדר.
ד. רק היכא שאינו זוכר התנאי בשעה שנודר, ולרבא רק כשנודר על דעת ראשונה וזוכר שהתנה.
10. באיזה מקרה נאמר הסברא "דאמר ליה לאו מלכא אנא דמהנינא לך" וכו'? (כד.)
א. באומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך וכו'.
ב. ב המזמין חבירו שיאכל אצלו, ואוסר על המוזמן את נכסיו אם לא יאכל אצלו.
ג. באומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני וכו'.
ד. באומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי.
11. באיזה אופן נחשב "נחש כקורת בית הבד" נדרי הבאי? (כה.)
א. כשאומר נחש "גדול" כקורת בית הבד.
ב. כשאומר נחש "טרוף" כקורת בית הבד.
ג. כשאומר נחש "טרוף אגבו" כקורת בית הבד.
ד. כשאומר סתם, שראה נחש כקורת בית הבד.
12. איזה שבועה נקרא "שבועות שגגות"? (כה:)
א. כגון רב כהנא ורב אסי, זה אמר שבועה שכך אמר רב וכו'.
ב. כגון האומר שבועה שלא אוכל פירות היום אם אוכל למחר וכו'.
ג. כגון האומר שבועה שראיתי נחש כקורת בית הבד.
ד. כגון האומר שבועה שיאסרו פירות העולם עלי אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים.
13. מאן תנא להא דת"ר נדר מחמשה בני אדם כא' הותר לא' מהם הותרו כולם" וכו'? (כז.)
א. כל הברייתא אזל אליבא דר' עקיבא דס"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו.
ב. כל הברייתא אזל אליבא דרבנן דס"ל נדר שהותר מקצתו לא הותר כולו.
ג. לרבה רישא רבנן וסיפא ר' עקיבא, ולרבא אתיא כדברי הכל.
ד. לרבה רישא ר' עקיבא וסיפא לדברי הכל, לרבא רישא לדברי הכל וסיפא כרבנן.
14. באיזה אופן קונה אסמכתא - למסקנא? (כז:)
א. כשהתפיס שטרו ביד השליש.
ב. אפי' במקום אונס לא מהני לבטל האסמכתא.
ג. כשאמר לבטלן זכותיה.
ד. הוא דלא אניס וכשקנו מיניה בב"ד חשוב.
15. באיזה מוכס לא שייך הכלל "דינא דמלכותא דינא"? (כח.)
א. במוכס של מלכי עכו"ם.
ב. במוכס שאין לו קצבה, או במוכס העומד מאיליו.
ג. במוכס שיש לו קצבה.
ד. לא שייך הכלל הזה בכל מוכס, כ"א במלך עצמו.
16. "הנותן שתי פרוטות לאשה וכו' ובשניה התקדשי לי לאחר שאגרשיך" מה הדין לבר פדא? (ל.)
א. מקודשת גם בפעם השני וצריכה גט.
ב. ספק קידושין.
ג. אינה מקודשת בשניה, כי דומה לפדאן אחרים.
ד. מן התורה אינה מקודשת ומדרבנן חיישינן לקידושין.
17. הנודר מיורדי הים, האם נאסר באלו שהולכין מעכו ליפו דרך הים? (ל:)
א. נאסר בהם כיון דהולכים דרך הים.
ב. לא נאסר בהם, כיון דאפשר להם לנסוע דרך היבשה.
ג. לל"ק נאסר גם בהם כי נחשבים יורדי הים, ולל"ב אינו נאסר בהם.
ד. לל"ק לא נאסר בהם אלא ביורדי הים לדרך ארוכה, ולל"ב נאסר בהם.
18. סוחר בהמות שלקח בהמה מבעה"ב ע"מ למוכרה ונאנסה בדרך האם חייב לשלם? (לא:)
א. חייב לשלם גם אם נאנסה בדרך חזרה.
ב. בהליכה חייב ובחזרה פטור.
ג. בין בהליכה ובין בחזרה פטור מלשלם.
ד. בדרך חזרה חייב ובהליכה פטור.
19. "אם לא בריתי יומם ולילה" על איזה ברית דרשוהו חז"ל? (לב.)
א. ברית בין הבתרים.
ב. י"א על ברית מילה וי"א על תורה.
ג. על הברית שנכרת עם ישראל בערבות מואב.
ד. "ברית כרותה לעיניים" וכו'.
20. עיר קטנה ואנשים בה מעט, מה כוונת עיר קטנה עפי דרשת חזל? (לב:)
א. ירושלים.
ב. נינוה.
ג. גופו של אדם.
ד. מוחו של אדם.
שאלות ללומדי ר"ן
21. האם שבועה חל על הנדר, ונדר חל על השבועה? (יח. ד"ה הלכך)
א. שבועה חל על נדר ונדר על שבועה, כיון שזה איסור גברא וזה איסור חפצא.
ב. אין שבועה חל על נדר ואין נדר חל על שבועה, כיון שמושבע ועומד הוא.
ג. אין שבועה חל על נדר ונדר חל על השבועה, כיון שנדר איסור חפצא וחל על המצוה ג"כ.
ד. שבועה חל על נדר ואין נדר חל על השבועה, דשבועה חמורה שנא' בו לא תשא.
22. איזה חכם יכול להתיר נדר אפי' יחידי? (כג. ד"ה והיתר)
א. רק בעיר שאין חכם גדול יותר ממנו.
ב. לרמב"ן דוקא חכם הסמוך, לרמב"ם אפי' אינו סמוך והוא שיהא גמר וסבר.
ג. חכם הבקי בטיב נדרים.
ד. לרמב"ן דוקא גמר וסבר, לרמב"ם גמר לבד אעפ"י שלא סבר.
23. האם שייך דין נדר שהותר מקצתו הותר כולו, כשמתירין ע"י חרטה? (כז. ד"ה וכתב עוד)
א. לרמב"ן לא שייך אלא בפתח ולא בחטרה, ולתוס' גם בחרטה, שג"כ עוקר הנדר מעיקרו.
ב. לא שייך.
ג. שייך.
ד. רק אם פתחו לו בפתח אז אע"פ שהיתר הנדר הוא ע"י חרטה מהני.
24. האוסר נכסיו על חבירו האם נאסרו גם הנכסים שבאו לידו אחר שנדר? (לא. ד"ה לוקח)
א. נאסרו בין אם אמר "נכסיו" ובין אם אמר "הנאתו".
ב. אמר "נכסיו", נאסרו, אמר "הנאתו" לא נאסרו.
ג. לא נאסרו, בין אמר "נכסיו" ובין אם אמר "הנאתו".
ד. אמר "נכסיו" לא נאסרו, אמר "הנאתו" נאסרו.
25. למה נענש משה על מילת בנו, הלא בדרך אסור למול מפני הסכנה? (לב. ד"ה שנתעסק)
א. כי רק בתינוק חולה איכא סכנה ובנו לא היה חולה.
ב. כי היה כבר סמוך למצרים ולא נקרא דרך לענין סכנה.
ג. כי "שומר מצוה לא ידע דבר רע".
ד. כי היה לו לסמוך על הנס.