מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת נדרים דפים עז-צא1. האם מפירין נדרים בשבת שלא לצורך שבת? (עז.)
א. מפירין.
ב. אין מפירין.
ג. למ"ד מפירין מעת לעת, אין מפירין, למ"ד מפירין כל היום, מפירין.
ד. למ"ד מפירין מעת לעת, מפירין, למ"ד מפירין כל היום, אין מפירין.
2. באיזה לשון מפר הבעל נדרי אשתו בשבת? (עז:)
א. מופר ליכי בטיל ליכי.
ב. טלי ואכלי ושתי וצריך לבטל בלבו.
ג. מותר לך.
ד. כל נדרים שתדורי אי אפשי שתדורי ואין זה נדר.
3. "חומר בהפר מבהקם", לאיזה דין התכוונו חז"ל בזה? (עט.)
א. נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר.
ב. נשאלין על ההפר ואין נשאלין על ההקם.
ג. שהשתיקה מקיימת ואין השתיקה מבטלת.
ד. קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר.
4. מה ההבדל, למסקנא, בין הפרת נדרים של עינוי נפש לבין נדרים של בינו לבינה? (עט:)
א. עינוי נפש מופר אף לאחר גירושין, בינו לבינה חלים בחזרה אחר שגרשה.
ב. עינוי נפש מופר בין לעצמו ובין לאחרים, בינו לבינה לעצמו מופר לאחרים אינו מופר.
ג. עינוי נפש מופר רק אם רצונה בכך, בינו לבינה מופר אפי' נגד רצונה כיון דמשועבדת לו.
ד. עינוי נפש מפיר מיד, בינו לבינה אינו מפיר אלא לאחר שלשים יום.
5. למה אין חיוב כרת על רחיצה ביום הכיפורים מקרא "תענו את נפשותיכם"? (פ:)
א. דמניעת רחיצה אין בו משום עינוי לכו"ע.
ב. כיון דרחיצה שאינו של תענוג מותר א"א לומר שיהי' כרת על רחיצה של תענוג.
ג. דילפינן גזירה שוה "נפש נפש" דאין כרת אלא על אכילה ושתיה בלבד.
ד. דעל רחיצה לא ידיע עינויא השתא משא"כ על אכילה ניכר עליו שהתענה היום.
6. "הזהרו בבני עניים................."? (פא.)
א. שדמעתן קרובה ותפילתן נשמעת.
ב. שנאמר "אלקים יבקש את הנרדף".
ג. שמהם תצא תורה שנא' יזל מים וכו'.
ד. שממעיטים את עצמם שנא' "ואני אשכון את דכא".
7. דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, למה אסור להתירם בפניהם? (פא:)
א. שנא' בל יחל דברו, וס"ל לרבן גמליאל דמנהג דינו כנדר שצריך התרה.
ב. שנא' ככל היוצא מפיו יעשה, ומנהג של מצוה דינו כאילו הוציא הנדר מפיו.
ג. מדרבנן גזירה שמא יבואו להתיר גם דברים אסורים.
ד. משום חשד, שיחשדוהו שאינו נזהר בדיני תורה.
8. אשה שנדרה בנזיר ונטמאה ואח"כ הפר לה בעלה, איזה קרבנות היא מביאה? (פג.)
א. למ"ד אין קרבן לחצאין, מביאה כל הקרבנות של נזיר טמא.
ב. למ"ד אין קרבן לחצאין, אינה מביאה כל קרבן.
ג. רק אשם נזיר טמא.
ד. רק חטאת העוף הבאה על הספק.
9. האם נחשב איסור טומאה למת "עינוי נפש"? (פג:)
א. נחשב, שנא' והחי יתן אל לבו דקבור יקבריניה.
ב. לא נחשב, כיון דאין זה הנאת הגוף.
ג. בקרובים נחשב עינוי נפש, אבל בשאר מתים לא נחשב.
ד. תלוי, אם היא מקפדת בכך, נחשב, אבל אם בדרך כלל אינה מקפדת, לא נחשב.
10. באיזה נדר מודו כו"ע דבעל "בכלל בריות הוא"? (פד.)
א. בקונם שאני נהנה לבריות.
ב. ב בנטולה אני מן היהודים.
ג. באומרת יקדשו ידי לעושיהן.
ד. בקונם הנאת בריות עלי.
11. קונם שאני נהנה לבריות האם מותר לה להנות ממעשר עני - למסקנא? (פד:)
א. מותר.
ב. אסור.
ג. במעשר עני המתחלק תוך הבית אסור, במתחלק בגורן מותר.
ד. במעשר שני המתחלק בגורן אסור, במתחלק בתוך הבית מותר.
12. "קונם שאיני עושה לפיך" האם נאסרו מעשי ידיה על הבעל לשמואל - למסקנא? (פו:)
א. נאסרו דקונם מפקיע השיעבוד, ואי אלמוה לשיעבודי' דבעל חל עכ"פ אם יגרשנה.
ב. אם אמרה איני נזונת ואיני עושה חל הקונם, ואם לא, אינו חל להפקיע שיעבוד הבעל.
ג. מעשי ידיה אינן נאסרין אבל אם תעדיף יותר על הראוי לו נאסרה ההעדפה.
ד. לא נאסר, דס"ל דאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם.
13. באיזה אופן מהני קריעה על המת כשקרע בטעות על אדם אחר? (פז.)
א. אם קרע אחרי יציאת הנשמה של המת.
ב. אם המת הי' קרובו של האדם האחר, כגון אביו או בנו.
ג. כשקרע סתם אבל במפרש לאדם אחד לא מהני, א"נ אם נודע לו שם המת תוך כדי דיבור מהני.
ד. אם ידע שהמת הי' חולה אז מהני הקריעה כי אז מסתמא גם עליו הי' דעתו.
14. האם ס"ל לר' מאיר מקצת ידיעה ככל ידיעה או לא - למסקנא? (פח.)
א. בנדרים ס"ל מקצת ידיעה ככל ידיעה, וברוצח לא ככל ידיעה.
ב. בין בנדרים ובין ברוצח ס"ל מקצת ידיעה ככל ידיעה.
ג. מקצת ידיעה דסומא לאו ככל ידיעה אבל מקצת ידיעה דאדם בריא הוי ככל ידיעה.
ד. מקצת ידיעה לא הוי ככל ידיעה, וברוצח שאני דילפינן מענינא דקרא לרבות סומא.
15. באיזה אופן מודה ר' מאיר דלא אמרינן יד אשה כיד בעלה - למסקנא? (פח:)
א. בשתוף מבואות כיון שהוא רק מדרבנן.
ב. בשתוף מבואות כשיש לה חצר במבוי דמגו דזכיא לנפשה זכיא נמי לאחרינא.
ג. כשבעלה הקנה לה מודה דקנתה האשה.
ד. כשהקנה לה אחר על מנת שאין לבעליך רשות בה.
16. אלמנה שנדרה ואח"כ נשאת מתי מודה ר' ישמעאל דאין הבעל מיפר אף כשחל הנדר אחר הנישואין? (פט.)
א. כשאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת.
ב. כשאמרה הריני נזירה לאחר ל' יום ונשאת בתוך ל' - לאביי.
ג. כשלא היה נישואין ממש אלא שמסר האב לשלוחי הבעל.
ד. היכא שיש לה אב, דאז נדרה ברשות האב ולכן אין הבעל מיפר.
17. הנודר נדר שתלוי בתנאי, האם אפשר להתיר הנדר לפני שחל - למסקנא? (צ.)
א. א"א להתיר עד שיחול הנדר.
ב. לר' נתן אפשר להתיר, לחכמים א"א להתיר.
ג. לר' נתן אי אפשר להתיר, לחכמים אפשר להתיר.
ד. לכו"ע אפשר להתיר הנדר אעפ"י שעדיין לא חל.
18. האשה שאמרה נטמאתי ואח"כ נתארמלה האם אוכלת תרומה? (צ:)
א. לרב ששת אוכלת ולרבא אינה אוכלת.
ב. לכו"ע אוכלת כיון שאינה נאמנת שנטמאה.
ג. בתרומה דאורייתא לא אוכלת בתרומה דרבנן אוכלת.
ד. לכו"ע אינה אוכלת, כיון דכעת לא שייך חשש לעז על בניה.
19. אשת איש שנאנסה, האם הפסידה כתובתה? (צא.)
א. הפסידה כתובתה.
ב. אשת כהן הפסידה כתובתה כיון שנאסרה עליו, אשת ישראל לא הפסידה.
ג. לא הפסידה כתובתה אפי' אשת כהן.
ד. אם יש עדים הפסידה כתובתה, בלי עדים לא הפסידה.
20. האם נאמנת אשה לומר לבעלה "גרשתני"? (צא.)
א. למשנה ראשונה נאמנת למשנה אחרונה אינה נאמנת.
ב. לכו"ע אינה נאמנת כיון דאין כאן בזיון.
ג. לכו"ע נאמנת דאין אשה מעיזה בפני בעלה.
ד. לרב המנונא נאמנת אפי' למשנה אחרונה, לרבא אינה נאמנת אפי' למשנה ראשונה.
שאלות ללומדי ר"ן
21. "האומר לאשתו כל נדרים שתדורי אי אפשי" וכו' - מה הכוונה? (עז: ד"ה תניא)
א. שכוונתו להפר נדריה מכאן ולהבא, ולכו"ע מהני הפרתו בלשון זה.
ב. אין הפרתו הפרה כיון דהנדרים אינם בכלל עינוי נפש.
ג. י"א דאיירי בהקמה על הנדרים שכבר נדרה וי"א דאיירי בהפרה, ולא מהני כיון דאינו לשון מפורש.
ד. דבעל שאמר בלשון חכם מהני, והוי הפרתו הפרה.
22. "דכתיב על עזבם את תורתי" איך מרומז כאן ענין ברכת התורה? (פא. ד"ה דבר)
א. מדכ' "לא הלכו בה" שלא עסקו לשמה ולכן זלזלו בברכתה כיון שלא היתה חשובה בעיניהם.
ב. מדכ' "לא שמעו בקולי" דהיינו הברכה כי רק בברכה שייך דין שומע כעונה.
ג. "תורתי" היינו שלא האמינו בתורה מן השמים וכן לא ברכו "נותן התורה".
ד. דלכן עזבו את התורה והפסיקו מלעסוק בה, בגלל שלא ברכו עליה תחילה.
23. מי שאסר על עצמו הנאת פירותיו ולקחן חבירו ואח"כ נשאל הראשון על נדרו, האם חייב להחזירן לו? (פה. ד"ה ומהא)
א. חייב להחזירן.
ב. אינו חייב להחזירן.
ג. אם לקחן ברשות אינו חייב להחזיר, אם לקחן שלא ברשות חייב להחזירן.
ד. לרשב"א חייב להחזיר כיון שנתבטל הנדר נתבטל ההפקר, לר"ן אינו חייב להחזירן דאע"ג שהנדר בטל ההפקר קיים.
24. מה הטעם לדין "תוך כדי דיבור כדיבור דמי"? (פז. ד"ה והלכתא)
א. דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה.
ב. דאדם לא גומר בדעתו אלא ע"ד שיוכל לחזור תוך כד"ד וי"א שתקנו משום תלמיד הפוגש רבו באמצע מקח.
ג. הלכה למשה מסיני, כהלכתא בלי טעם.
ד. דקיי"ל דברים שבלב אינם דברים מ"מ היכא דאיכא אומדנא דמוכח שאני.
25. האשה שאמרה לבעלה גירשתני, האם נאמנת היא לגבות כתובתה? (צא. ד"ה ולענין)
א. נאמנת גם לגבות כתובתה ולא התוספות, ואם תבעה גם כתובתה אינה נאמנת.
ב. אינה נאמנת לענין הכתובה רק להתירה להנשא.
ג. נאמנת גם לענין כתובה ותוספת כתובה ואפי' תובעת גם כתובתה.
ד. למשנה ראשונה נאמנת, למשנה אחרונה אינה נאמנת.