מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת נזיר דפים טז-ל1. מי שנזר והוא בביה"ק, בהו"א דס"ל לר"ל דאין נזירות חלה עליו, באיזה אופן חל הנזירות בסוף? (טז: ברש"י ד"ה ור"ל)
א. כשאמר "הריני נזיר" אחרי שיצא.
ב. כשאמר "אהא כמו שקבלתי" אחרי שיצא.
ג. מיד כשיצא מבית הקברות אף אם לא קיבל על עצמו שוב.
ד. כשאמר "אהא" והיה נזיר עובר לפניו אחרי שיצא.
2. מי שנזר והוא בביה"ק האם צריך שהייה למלקות - למסקנא? (יז. - יז:)
א. אם נזר כשהוא בביה"ק חייב מיד, אם נכנס בשידה ופרעו המעזיבה תחתיו, איבעיא דלא אפשטא.
ב. איבעיא דלא איפשטא.
ג. אם נכנס בשידה ופרעו מעליו המעזיבה אינו חייב עד שישהה.
ד. אם נזר כשהוא בביה"ק אינו חייב עד שישהה ובפרעו המעזיבה חייב מיד.
3. נזר כשהוא בביה"ק האם טעון גילוח או לא - למסקנא? (יז: - יח.)
א. איבעיא דלא איפשטא.
ב. בסוף ימי טומאה טעון גילוח בסוף ימי טהרה אינו טעון גילוח.
ג. בסוף ימי טהרה טעון גילוח בסוף ימי טומאה איבעיא דלא איפשטא.
ד. בסוף ימי טהרה טעון גילוח בסוף ימי טומאה אינו טעון גילוח.
4. "נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד" האם שייך לומר דין זה גם אליבא דרבי? (יח:)
א. כן וכגון שנטמא בליל שמיני.
ב. רק למ"ד דס"ל לילה לאו מחוסר זמן.
ג. רק למ"ד דס"ל לילה מחוסר זמן הוא.
ד. ממ"נ אין דין זה שייך לאומרו אליבא דרבי.
5. אשה שנדרה בנזיר ונטמאה ואח"כ הפר לה בעלה האם חייבת בקרבן - לר' ישמעאל? (יט.)
א. פטורה מכל הקרבנות כיון דס"ל בעל מיעקר עקר.
ב. פטורה מכל הקרבנות חוץ מחטאת העוף הבאה על הספק.
ג. חייבת בכל הקרבנות חוץ מחטאת העוף.
ד. חייבת בכל הקרבנות חוץ מעולת העוף.
6. "ר' יהודה אמר לא היתה נזירה אלא י"ד שנה" - מה טעמו למסקנא? (כ.)
א. דאיירי כשלא נטמאה וס"ל כבית הלל דנוהג נזירות כבתחילה.
ב. דאיירי כשנטמאה אחר שבאתה לארץ וס"ל כבית שמאי.
ג. דאיירי כשנטמאה בעודה בחו"ל ואח"כ באתה לארץ.
ד. דאיירי שקבלה על עצמה בתחילה נזירות של י"ד שנה.
7. "אמר רב הכל מודים במונה" - מה הכוונה למסקנא? (כ:)
א. שא' אמר שתים ולא חמש וא' אמר חמש ולא שתים דנחלקה עדותן.
ב. שא' אמר א' וב' והשני אמר ג' ד' וה' וכו"ע מודים בכה"ג דלא נחלקה עדותן.
ג. שא' אמר א' וב' והשני אמר ג' ד' וה' וכו"ע מודים בזה שנחלקה עדותן.
ד. בב' כתי עדים וא' אמר א' וב' וכת שניה אמרה ג' ד' וה' וחייב שנים.
8. "אמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני" כמה אנשים יכולים להתפיס בראשון בצורה כזאת - למסקנא? (כא.)
א. רק שלושה אנשים דבעינן שיהא תוך כדי דיבור מהראשון.
ב. רק ארבעה אנשים דבעינן שיהא תוך כדי דיבור מהראשון.
ג. אפי' הן מאה, דבעינן רק שיהא תוך כדי דיבור מזה שקדם לו.
ד. אפי' הן מאה דלא בעינן בכה"ג שיהא תוך כדי דיבור.
9. אמרה הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני האם יכול להפר? (כא:)
א. למ"ד בעל מעיקר עקר אינו יכול להפר ולמ"ד מיגז גייז יכול להפר.
ב. לכו"ע יכול להפר.
ג. למ"ד בעל מיעקר עקר יכול להפר ולמ"ד מיגז גייז אינו יכול להפר.
ד. לכו"ע אינו יכול להפר ולמ"ד מיגז גייז אם נשאל על הקמתו יכול להפר.
10. אמר "הריני נזיר ואת" ואח"כ הפר את נדרה - מה הדין? (כב:)
א. לרב יהודה שלו קיים ולאביי שניהם אסורים אם תלה נדרו בנדרה.
ב. ב לכו"ע נזירות שלו קיימת ושלה מופר.
ג. ג. שניהם אסורים לכו"ע כיון שתלה נדרו בנדרה.
ד. ד. לרב יהודה שניהם אסורים ולאביי נזירות שלו קיים ושלה מופר.
11. "אשה הפרם וה' יסלח לה" - למה בכה ר' עקיבא כשהגיע לפסוק זה? (כג.)
א. כמה גדול עונשם של נדרים שאע"פ שהפר לה בעלה צריכה כפרה.
ב. על שאין לדעת מתן שכרם של מצות מק"ו מדין נדרים.
ג. מכאן שמי שהתכוון לאכול בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר שצריך כפרה.
ד. מכאן שמי שהתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה.
12. מה עדיף למסקנא - עבירה לשמה או מצוה שלא לשמה? (כג:)
א. מצוה שלא לשמה.
ב. שניהם שווים.
ג. עבירה לשמה.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
13. בכמה אופנים מצינו שאיל הנזיר בא בלי לחם? (כד:)
א. בחמשה - שלו, שלה, שלאחר מיתה, שלאחר כפרה, שחטה שלא כמצותה.
ב. בשלשה - שלו, שלה שלאחר מיתה.
ג. בארבעה - שלאחר מיתה, שלאחר כפרה, שחטה שלא כמצותה, ושלה.
ד. בשנים - שלו, שלאחר מיתה.
14. מה ילפנין מקרא "רק" קדשיך אשר יהיו לך וכו' - למסקנא? (כה:)
א. שולד חטאת למיתה אזלי.
ב. שולד אשם רועה.
ג. שאם הקריב ולד חטאת עובר בעשה.
ד. שאם היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה.
15. מעות סתומין שנפלה דמי חטאת מביניהן - מה דינם? (כו.)
א. יפלו לנדבה.
ב. למיתה אזלי.
ג. הרי הן כמפורשין - דהיינו שאין להם תקנה.
ד. הרי הן כמפורשין - דהיינו שיביא בדמי חציו עולה ובדמי חציו שלמים.
16. "מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן" - מה הטעם? (כו:)
א. דקיי"ל אין מעילה בדמים.
ב. דשמא נהנה רק מדמי שלמים שבהן ואין מעילה בשלמים אלא לאחר זריקה.
ג. משום דס"ל מעות סתומים יפלו לנדבה ואין בהם מעילה.
ד. דספק אם נהנה כשיעור שוה פרוטה ואין מעילה בפחות משוה פרוטה.
17. ר' עקיבא אומר אפי' נשחטה עלי' א' מכל הקרבנות וכו' - באיזה קרבן מדובר? (כח:)
א. דוקא קרבן עולה.
ב. דוקא קרבן שלמים.
ג. כל א' מהקרבנות.
ד. דוקא קרבן חטאת.
18. האיש מדיר את בנו בנזיר - האם שייך דין זה גם בשאר נדרים? (כט.)
א. לר' יוחנן לא שייך אלא בנזירות ולר"ל שייך גם בשאר נדרים.
ב. לא שייך אלא בנזירות.
ג. שייך בכל הנדרים.
ד. בשאר נדרים שייך רק אם הבן מסכים.
19. למ"ד מופלא הסמוך לאיש דאורייתא עד איזה גיל יכול האב להדיר את בנו בנזיר? (כט:)
א. עד שיביא שתי שערות.
ב. לרבי עד שיביא שתי שערות ולר' יוסי ב"ח עד עונת נדרים.
ג. עד שיגיע לעונת נדרים.
ד. לר' יוחנן עד שיביא שתי שערות ולר"ל עד שיגיע לעונת נדרים.
20. אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור או להיפך האם מגלח על קרבנות אביו? (ל:)
א. אינו מגלח.
ב. איבעיא דלא איפשטא.
ג. מגלח.
ד. כשאביו טהור והוא טמא מגלח, אבל כשאביו טמא והוא טהור אינו מגלח.
שאלות על תוס'
21. היה עומד בביה"ק וקיבל עליו נזירות האם חייב מלקות כשהתרו בו? (יז. ד"ה אילימא)
א. אינו חייב כיון שהוא לאו שאין בו מעשה.
ב. חייב רק אם יצא ונכנס שוב.
ג. חייב דכיון שלא יצא מיד נחשב כמו לאו שיש בו מעשה.
ד. חייב רק למ"ד דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו.
22. אמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ידי כידו - מה דינו? (כא. ד"ה דאמר)
א. הרי זה נזיר דאמרינן שכוונתו שיהא ידו כידו מלהטמאות למתים.
ב. אינו נזיר עד שיזיר בדבר שהנשמה תלויה בו.
ג. אם אמר בפירוש כידו מלהטמאות למתים, רק אז הוי נזיר.
ד. הרי זה נזיר אפי' אם לא שמע חבירו ואין נזיר עומד לפניו.
23. האוכל פסחו אכילה גסה האם יצא ידי חובתו? (כג. ד"ה פסח)
א. יצא ידי חובתו אבל מיקרי רשע.
ב. אם נפשו קצה באכילתו לא יצא אבל אם רק אינו רעב לאכול לתיאבון יצא.
ג. לכתחילה הוא אסור אבל בדיעבד יצא.
ד. לא יצא ידי חובתו.
24. "כל שבחטאת מתה באשם רועה" - מהו שיטת ר"ת בדין זה? (כה: ד"ה ניתק)
א. באשם "עולה" שהבהמה עצמה כשר להקרבה מה"ת ומדרבנן בעינן ניתק.
ב. מה"ת אין הקרבן ראוי להקרבה ולכן "באשם רועה".
ג. מה"ת דינו כמו בחטאת שצריך להמית הקרבן ומדרבנן רועה.
ד. דהא שהקרבן צריך לנתקו היינו מה"ת וילפינן לה מדכ' "אשם היא".
25. "ר' עקיבא אומר אפי' נשחט עליה א' מהבהמות אינו יכול להפר" מה הדין אם הפר לה הבעל? (כח. ד"ה ר' עקיבא)
א. בדיעבד מהני הפרתו.
ב. בדיעבד אין הפרתו הפרה, כיון דאין כאן עינוי נפש.
ג. התוס' נסתפקו בזה דשמא עקרו חז"ל את הפרתו בשב ואל תעשה.
ד. מן התורה מהני הפרתו אבל מדרבנן אין הפרתו הפרה.