מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת נזיר דפים מז-ס1. כהן משוח מלחמה וסגן - איזה מהם עדיף? (מז:)
א. כהן משוח מלחמה.
ב. הסגן.
ג. לענין טומאה משוח מלחמה עדיף, ולהחיותו הסגן עדיף.
ד. להחיותו משוח מלחמה עדיף, ולענין טומאה הסגן עדיף.
2. מה דרשינן ממ"ש "ולאמו" בנזיר וכהן גדול? (מח.)
א. שמטמאין למת מצוה.
ב. לגזירה שוה למילף כהן גדול מנזיר דמטמא לנגעם וזיבתם.
ג. דההולך לשחוט את פסחו ולמול בנו אסור להטמאות לקרובים אלא למת מצוה.
ד. דלאחין מן האם אינו מטמא לא כהן גדול ולא נזיר.
3. "על המת ועל כזית מן המת" - על כזית מגלח על מת עצמו לא כל שכן? (מט: - נ.)
א. קמ"ל דנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין מטמא, א"נ ברוב מנין ובנין עצמות מטמא.
ב. קמ"ל דמת שאין בו כזית בשר כ"ג מטמא.
ג. קמ"ל דמטמא אפי' באהל משא"כ כזית דמטמא רק במגע ובמשא.
ד. קמ"ל דרק אבר מן המת מטמא ולא אבר מן החי.
4. "המחהו בחמה טהור" מה הטעם למסקנא? (נ.)
א. משום דקיי"ל אין נצל לבהמה.
ב. משום דנפסל מאכילת אדם ואינו ראוי אלא לאכילת כלב.
ג. משום דנפסל מאכילת כלב והוי כעפר דאינו ראוי לכלום.
ד. כיון שאין דרך בישול בכך ואינו מטמא אלא כדרכו.
5. איך שיערו חכמים שיעור "מלא תרווד"? (נ:)
א. כגרוגרת.
ב. כמלא פיסת היד.
ג. כמלא אגרוף.
ד. לחזקיה כמלא פיסת היד, ולר' יוחנן כמלא חפניו.
6. באיזה אופן אמרו חז"ל "רקב הבא מב' מתים טמא"? (נא.)
א. כשקברו יחד ב' מתים ונרקבו ויש משניהם יחד מלא תרווד.
ב. כשנקברו ב' מתים בנפרד ואחר שנרקבו הצטרפו וביחד יש מלא תרווד רקב.
ג. כשנקברו ב' מתים בנפרד ואחר שנרקבו הצטרפו ויש מלא תרווד מכל מת.
ד. כשקברו יחד ב' מתים ונרקבו ויש מכל אחד בנפרד מלא תרווד.
7. האם שייך טומאת רקב במת שטחנו - למסקנא? (נא:)
א. לא שייך.
ב. שייך.
ג. לא שייך אבל אחרי שחזר והרקיב שייך.
ד. לא שייך אבל אחרי שחזר והרקיב איבעיא דלא איפשטא.
8. נמלה שחסרה ממנה כל שהוא האם יש לה עדיין דין שרץ - למסקנא? (נב.)
א. איבעיא דלא איפשטא.
ב. אין לה דין שרץ כיון דהוי פחות מכשיעור.
ג. יש לה דין שרץ דדינה כבריה וחייב עליה אפי' פחות מכשיעור.
ד. לענין טומאה י"ל דין שרץ כיון דהוי בריה שלימה, ובאכילה פטור דהוי פחות מכשיעור.
9. באיזה עצמות אמרו חז"ל שרובע קב מהן מטמאין באהל? (נב:)
א. בעצמות המת שאין בהן רוב מנין או רוב בנין.
ב. לב"ש בעצמות שבאו מב' או ג' אברים או משדרה או גולגולת, ולב"ה דוקא מרוב מנין או מרוב בנין.
ג. בעצמות שיש בהן רוב מנין וגם רוב בנין.
ד. לב"ש כשהן רוב מנין ורוב בנין, ולב"ה רוב מנין או רוב בנין.
10. מה דין "אבן הסכוכית"? (נג. ברש"י ד"ה למעוטי)
א. אבן המוטל על המת והיא שקופה ומגלח עליה הנזיר כיון שהמת נראה מתוכו.
ב. ב אבן שהיתה באהל המת וקיבלה טומאה ולכן נזיר מגלח עליה.
ג. אבן "מסמא" שמונח על המת ונזיר יושב עליה ואינו מגלח, א"נ אבן המסכך על הקבר ואינו מביא את הטומאה.
ד. אבן גדולה שא"א להביאה בידיו ולכן אין הנזיר מגלח שאינו מטלטלת מלא וריקן.
11. עצמות המת שנטחנו כקמח האם הנזיר מגלח עליהן? (נג:)
א. אינו מגלח אפי' על חצי הקב.
ב. מגלח עליהן כשיעור רובע הקב.
ג. אינו מגלח על אהלו אבל על מגעו ומשאו מגלח.
ד. בחצי קב מגלח אפי' על אהלו, ברובע הקב אינו מגלח אפי' על מגעו ומשאו.
12. באיזה אבר מן המת ס"ל לריש לקיש דנזיר מגלח עליו? (נג: - נד.)
א. רק באבר שיש עליו בשר כראוי ויש בו עצם כשעורה.
ב. אפי' באבר שאין עליו בשר כראוי ויש בו עצם כשעורה.
ג. אפי' באבר שאין עליו בשר כראוי ואין בו עצם כשעורה.
ד. רק באבר שיש עליו בשר כראוי ואין בו עצם כשעורה.
13. מאיזה סברא יש לחלק בין נכנס לארץ העמים בשידה ותיבה או בספינה וקרון? (נה.)
א. בשידה ותיבה טמא כיון דטומאה בוקעת ועולה ובספינה וקרון טהור כיון דהוי אהל זרוק.
ב. בשידה ותיבה טהור דמילתא דלא שכיחא הוא, ובספינה וקרון טמא דמילתא דשכיחא היא.
ג. אין סברא לחלק ביניהם.
ד. בשידה ותיבה טהור דעל אוירא לא גזרו, ובספינה וקרון טמא דמשום גושא גזרו.
14. נזיר שיש לו נגע צרעת האם עולין ימי הצרעת לימי הנזירות? (נו. - נו:)
א. ימי ספרו וחלוטו אין עולין וימי הסגרו עולין.
ב. ימי הסגרו וחלוטו אין עולין וימי ספרו עולין.
ג. ימי הסגרו וספרו אין עולין וימי חלוטו עולין.
ד. אין ימי צרעתו עולין כלל.
15. על איזה טומאה מן המת חייבין עליו משום ביאת מקדש? (נו:)
א. רק על אלה הטומאות שמטמאים גם באהל.
ב. על כל הטומאות של מת שמטמאים מן התורה.
ג. לר' אליעזר רק על הטומאות שנזיר מגלח עליהן, ולר' מאיר על כולם.
ד. לר' אליעזר רק על הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן ולר' מאיר רק על אלה שהנזיר מגלח עליהן.
16. מה היתה כוונתם כשאמרו לו לר' עקיבא "אין דנין ק"ו מהלכה"? (נז.)
א. שרביעית דם הלל"מ ואין דנין ק"ו ללמוד על הלכה למ"מ.
ב. שעצם כשעורה הלל"מ ואין דנין ק"ו ללמוד מדין הלל"מ על דין אחר.
ג. שמצות גילוח נזיר הלל"מ ואין דנין ק"ו ללמוד על דיני גילוח נזיר.
ד. שחיוב קרבן על ביאת מקדש בטומאת שרץ הלל"מ ואין למילף מת משרץ בק"ו.
17. איזה דין למד רבא ממ"ש "הכנף מין כנף"? (נח.)
א. דרק בגד של צמר ופשתים חייב בציצית ושאר מינים פטורים.
ב. דציצית של צמר ופשתים פוטרים מינם וציצית של שאר מינים פסולים.
ג. דגם בגדים של שאר מינים חייבים בציצית.
ד. דציצית של צמר ופשתים פוטרים בין במינם ובין שלא במינם ושאר מינים במינן פוטרים ושלא במינם אינם פוטרים.
18. נזיר המתגלח האם מגלח גם שער בית השחי? (נט.)
א. מן התורה מותר ומדרבנן אסור.
ב. ר' נחמן רצה לומר שאסור ולמסקנא מותר.
ג. ר' נחמן רצה לומר שמותר ולמסקנא אסור.
ד. מותר.
19. האם יכול נזיר להביא קרבנותיו לחצאין? (נט:)
א. לבן זומא מותר לר' יהושע אסור.
ב. לכו"ע מותר ולא אמר כך ר' יהושע אלא לחדד את התלמידים.
ג. לכו"ע אסור ולא אמר כך בן זומא אלא לחדד את התלמידים.
ד. לבן זומא אסור ולר' יהושע מותר.
20. האם יכול תגלחת אחת לעלות משום גילוח מצורע ולשל נזיר? (ס:)
א. אינו עולה.
ב. בנזיר טהור עולה ובנזיר טמא אינו עולה.
ג. עולה.
ד. בנזיר טהור אינו עולה ובנזיר טמא עולה.
שאלות על תוס'
21. האם שייכים דינים אלה בסגן ובמשוח מלחמה: 1) ד' בגדים, 2) פריעה ופרימה, 3) איסור אלמנה? (מז: ד"ה ת"ש)
א. בסגן לא שייך, ובמשוח שייכים כולם.
ב. כולם שייכים בין בסגן ובין במשוח.
ג. אינם שייכים לא בסגן ולא במשוח.
ד. ד' בגדים בשניהם, פריעה ופרימה רק במשוח, באלמנה שניהם מותרים.
22. כזית מת שהיה מפורד לחתיכות והתיכו האם מטמא במגע ובאהל? (נ: ד"ה ת"ש)
א. אינו מטמא.
ב. מטמא.
ג. טומאת מגע אינו מטמא דחיבורי אדם אינם חיבור ובאהל מטמא.
ד. בטומאת מגע מטמא דחיבורי אדם הוי חיבור ובאהל אינו מטמא.
23. "או בקבר אמר רל זה קבר שלפני הדיבור - מה קמל? (נד. דה או) שאין קברי עכום מטמאין כלל.
א. שאין קברי עכו"ם מטמאין כלל.
ב. שאין קברי ישרל שמתו לפני הדיבור מטמאין באהל.
ג. שקבריהם של מתי מדבר אינם מטמאים כלל.
ד. שקברי עכו"ם מטמאים במגע ולא באהל א"נ שקברי ישראל שלפני הדיבור מטמאים באהל.
24. האם כהן ונזיר מוזהרין על דין "חרב הרי היא כחלל"? (נד: ד"ה ת"ש)
א. לר"ת נזיר מגלח על חרב כחלל, ולר"ח כהן אין חרב כחלל בכהן ונזיר.
ב. לר"ת כהן ונזיר מוזהרין על חרב כחלל, ולר"ח כהן אינם מוזהרין.
ג. כהן מוזהר ונזיר אינו מוזהר.
ד. נזיר מוזהר וכן אינו מוזהר.
25. נזרקה טומאה בין שני אנשים ברה"ר וספק מי מהם נטמא - מה הדין? (נז. ד"ה באומר)
א. ספיקו טהור, דגמרינן גם בכה"ג מסוטה דספק טומאה ברה"ר טהור.
ב. ספיקו טמא, דלא גמרינן בכה"ג מסוטה כיון דא' מהם ודאי טמא.
ג. ספיקו טהור, אף דלא גמרינן בכה"ג מסוטה אפ"ה טהור דהולכין בתר חזקה.
ד. מן התורה הוא טהור אבל רבנן גזרו עליו טומאה.