מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת קידושין ב - יד1. לאיזה דינים שוה אתרוג לאילן ולאיזה דינו כירק? (ב: רש"י ד"ה בג')
א. לערלה, כאילן ולשביעית ומעשרות דינו כירק.
ב. לערלה רבעי ושביעית דינו כאילן, ולמעשרות כירק.
ג. לשביעית מעשרות ורבעי דינו כאילן, ולערלה כירק.
ד. לערלה מעשרות ורבעי דינו כאילן, ולשביעית דינו כירק.
2. "שאני בושת ופגם דאבוה שייך בגוייהו" - מה הכוונה? (ג: רש"י ד"ה דאבוה)
א. דנגרם גם לאביה בושת ע"י שנאנסה דאמרינן ארור שזה גידל וכו'.
ב. דהתורה זיכתה להאב כל שבח נעורים של בתו וזה כולל גם בושת ופגם.
ג. שיש ביד האב לביישה ולפגמה ע"י שימסרנה למנוול ולמוכה שחין בקידושין.
ד. האב גרם לה להתבייש ולהפגם ע"י שלא שמרה כראוי ולכן נאנסה.
3. "תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש" - מה זה "תושב" "ושכיר"? (ד.)
א. תושב זה עבד עברי הנרצע וקנוי קנין עולם, שכיר זה עבד עברי העובד שש שנים.
ב. תושב זה עבד כנעני, שכיר זה עבד עברי.
ג. תושב זה גר תושב שקיבל עליו לשמור ז' מצוות, שכיר זה עבד כנעני.
ד. תושב זה עבד עברי, שכיר זה ישראל הנשכר לכהן.
4. למה לא ילפינן דמתגרשת בכסף מדאיתקיש יציאה להויה? (ה.)
א. דאיכא למיפרך מה לקידושין שכן איתא בביאה משא"כ גירושין.
ב. מדכ' "ספר כריתות" דבעינן דבר הכורת בינו לבינה.
ג. אין קטיגור נעשה סניגור, א"נ מדכ' "וכתב לה" דרך הכתיבה מתגרשת, א"נ מדכ' "ספר" ולא דבר אחר.
ד. דאינו בדין שנותן לה כסף והיא תתגרש בו.
5. "נתן הוא ואמרה היא" - מה הדין? (ה:)
א. מקודשת.
ב. אינה מקודשת.
ג. לל"ק אינה מקודשת ולל"ב מקודשת.
ד. לל"ק אינה מקודשת ולל"ב ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן.
6. האומר "הרי את חרופתי" - מה הדין למסקנא? (ו.)
א. מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה.
ב. אינה מקודשת.
ג. ביהודה הרי זו מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה.
ד. איבעיא דלא איפשיטא ואזלינן לחומרא מספק.
7. "המקדש בהנאת מלוה מקודשת" - מה הכוונה? (ו: רש"י ד"ה לא צריכא)
א. דארווח לה זימנא ואמר התקדשי בהנאה זו שהיית נותנת פרוטה שיפייסוני ע"כ, א"נ בהנאת מחילת מלוה.
ב. שאמר לה התקדשי לי בהנאה זו שאני מלוה לך מנה.
ג. שהלוה לה ברבית ואח"כ אמר לה התקדשי לי בפרוטה של רבית שאני מוותר לך.
ד. שאמר לה שהמלוה שקבלת ממני ייחשב ככסף קידושין ותתקדשי בו.
8. אמרה "הילך מנה ואקדש אני לך" - מה הדין? (ז.)
א. מקודשת מדין ערב.
ב. מקודשת מדין עבד כנעני.
ג. אינה מקודשת.
ד. באדם חשוב מקודשת, דבההיא הנאה דקמקבל מתנה מינה גמרה ומקניא ליה נפשה.
9. מי שהקדיש אבר אחד של בהמה - האם אמרינן פשטה קדושה בכולה? (ז.)
א. באבר שהנשמה תלויה בה, ודוקא בבהמה שכולה שלו אבל בשל שותפין לא פשטה.
ב. אמרינן פשטה קדושה בכולה ודוקא כשיש בה דעת אחרת.
ג. דוקא באבר שאין הנשמה תלויה בה אמרינן פשטה קדושה בכולה.
ד. דוקא בקדושת דמים אמרינן פשטה קדושה בכולה אבל בקדושת הגוף לא.
10. "התקדשי לי במנה ונתן לה דינר" - מתי חלין הקידושין? (ח.)
א. הקידושין חלין רק כשהשלים כל המנה.
ב. ב אם אמר "מנה זו" - עד שישלים, וכן במונה והולך, אבל במנה סתם, מקודשת מיד.
ג. במנה זו מקודשת מיד, במנה סתם, עד שישלים כל המנה.
ד. במונה והולך, מקודשת מיד, במנה סתם, עד שישלים.
11. התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לפניו - מה הדין? (ח:)
א. זרקתו לים או לאור - אינה מקודשת, לפניו - מקודשת.
ב. בשלשתן אינה מקודשת.
ג. זרקתו לים או לאור - מקודשת, לפניו אינה מקודשת.
ד. בשלשתן מקודשת.
12. כתב שטר קידושין לשמה ושלא מדעתה - מה הדין? (ט:)
א. מקודשת.
ב. אינה מקודשת.
ג. שלא מדעת אביה - מקודשת, שלא מדעתה - אינה מקודשת.
ד. לרבא ורבינא - מקודשת, לרב פפא ורב שרביא - אינה מקודשת.
13. "לטמא משכב תחתון כעליון" - מה הכוונה? (י: ברש"י ד"ה לטמא)
א. שמטמא באהל כמו מת ומצורע.
ב. שמטמא בהיסט.
ג. שמטמא משכב ומושב אבל לא להיות אב הטומאה אלא כעליונו של זב שמטמא אוכלין.
ד. שמטמא משכב ומושב להיות אב הטומאה כעליונו של זב.
14. מסר האב את בתו לשלוחי הבעל שהוא כהן - האם אוכלת היא בתרומה? (יא.)
א. למ"ד משום סמפון - אינה אוכלת, למ"ד משום שמא תשקה - אוכלת.
ב. למ"ד משום סמפון - אוכלת, למ"ד משום שמא תשקה - אינה אוכלת.
ג. לכו"ע אוכלת היא בתרומה.
ד. לכו"ע אינה אוכלת בתרומה.
15. כמה טעמים נאמרו בגמ' על שיטת ב"ש דאין אשה מתקדשת בפחות מדינר? (יא - יב)
א. אחד - דילפינן ממודה במקצת דהטענה צריך להיות לפחות דינר.
ב. שנים - דילפינן ממודה במקצת, או שילפינן מאמה העבריה.
ג. שלשה - דילפינן מאמה העבריה, דסתם כסף בתורה הוא כסף מדינה, ושלא יהיו בנות ישראל הפקר.
ד. ארבעה - שכן אשה מקפדת, כסף האמור בתורה צורי, ילפינן מאמה העבריה, ושלא יהיו בנות ישראל הפקר.
16. "נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא .................."? (יב:)
א. על מאן דמקדש בלא שידוכי.
ב. על מאן דמקדש בביאה בלא שידוכי, א"נ אפי' בשידוכי משום פריצותא.
ג. על מאן דמצער שלוחא דרבנן.
ד. על חתנא דדייר בי חמוה.
17. חטף סלע מיד האשה וקדשה בו והיא שתקה - האם היא מקודשת? (יג.)
א. מקודשת.
ב. אינה מקודשת דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי.
ג. בשדיך - מקודשת, בדלא שדיך - אינה מקודשת.
ד. בשעת מתן מעות - מקודשת, לאחר מתן מעות -אינה מקודשת.
18. מהיכן ילפינן - למסקנא - דאשה יצאה מן הבעל במיתת בעלה? (יג:)
א. מסברא, הוא אסרה והוא שרתה.
ב. פן ימות במלחמה ואיש אחר וכו', ויבם לאו אחר הוא, א"נ דאיתקש מיתה לגירושין.
ג. מדאסור רחמנא אלמנה לכהן גדול מכלל דלכולי עלמא מותר.
ד. מיבמה שאין לה בנים אסור, מכלל דבאית לה בנים מותרת.
19. מה ילפינן ממ"ש בחליצה "ונקרא שמו" וכו'? (יד.)
א. דאחרי החליצה עונים כולם "חלוץ הנעל חלוץ הנעל".
ב. דכיון שחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל.
ג. בבי"ד של ישראל ולא בבי"ד של עכו"ם.
ד. דאם לא שמעו הבי"ד דברי היבם והיבמה החליצה פסולה.
20. מהיכן ילפינן דעבד עברי המוכר עצמו לישראל נקנה בכסף? (יד:)
א. מדכתיב "מכסף מקנתו".
ב. מדכתיב "והפדה" מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה.
ג. מקיש עברי לעבריה מדכתיב "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה".
ד. יליף שכר שכיר ממכרוהו בי"ד א"נ מדכ' "וכי תשיג" מוסיף על ענין ראשון.
שאלות על תוס'
21. מהיכן ידעינן דשוה כסף ככסף בהני: 1) קידושין, 2) הקדש, 3) עבד עברי? (ב. ד"ה בפרוטה)
א. בכולם ילפינן מדכ' "ישיב" לרבות שוה כסף ככסף.
ב. קידושין - ישיב, הקדש - ילפנין מקידושין דאיקרי הקדש, עבד עברי - כלל ופרט וכלל.
ג. קידושין - ילפנין מעבד עברי, הקדש - כלל ופרט וכלל, עבד עברי - ישיב לרבות וכו'.
ד. קידושין - ילפנין מהקדש, הקדש - מכלל ופרט וכלל, עבד עברי - ילפינן מהקדש.
22. למה לא ילפנין קניית אשה בביאה בק"ו מביאת יבמה? (ד: ד"ה מה)
א. דאיכא למיפרך דמה ליבמה שכן נקנית בעל כרחה.
ב. לרש"י ביבמה הביאה גומרת ובאשה תחלת הקנין, ולר"י עיקר המצוה ביבמה להקים לאחיו שם.
ג. דמה לאשה שגם כסף ושטר גומרים בה.
ד. דכ' "יבמה יבא עליה" ולא על אחרת שאין למילף מכאן לשאר נשים.
23. האם הי' רב כהנא "כהן"? (ח. ד"ה רב כהנא)
א. תרי רב כהנא היו, ואחד מהם הי' כהן, א"נ לא הי' כהן אבל אשתו היתה כהנת.
ב. לא הי' כהן אבל בתו היתה נשואה לכהן וקבל פדה"ב עבור בתו.
ג. כל רב כהנא שבש"ס היו כהנים, ואחד מהם הי' גם נשוי לכהנת.
ד. רב כהנא, התנא, הי' כהן אבל רב כהנא, האמורא, לא הי' כהן.
24. מאיזה טעם מקילין יותר בשבויה מבאשת איש? (יב: ד"ה אם)
א. דבשבויה אינה אסורה אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא.
ב. דמנוולא נפשה, א"נ דאף באיכא עדים שנשבית ספק אם נטמאה, א"נ דליכא בה אלא איסור לאו.
ג. דאמרינן "עדים בצד אסתן ותיאסר".
ד. דמוקמינן לה אחזקת כשרות שלא נטמאה.
25. מי שחייב קרבן חטאת ועולה, מה הוא סדר הקרבתן? (יג. ד"ה האשה)
א. עולה ואח"כ חטאת.
ב. אין סדר, ויכול להקדים איזה שירצה.
ג. חטאת ואח"כ עולה, ואם שינה, פסול.
ד. חטאת ואח"כ עולה, ואם שינה, כשר, דרק לכתחילה יש להקדים חטאת.