מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת בבא קמא סג-עח1. "למעוטי דבר שאינו מסויים" - מה הכוונה? (סג. ברש"י ד"ה למעוטי)
א. שדה שלא הוגדרו מיצריה.
ב. דבר שאין לבעלים סימן בו.
ג. כלי שאין בו שוה פרוטה.
ד. שטרות, שאין גופן ממון.
2. מהיכן ילפינן דטוען טענת גנב וטבח ומכר - שמשלם ד' וה'? (סג: וברש"י ד"ה הקישא)
א. מדכ' ואם ימצא הגנב וכו', ו' מוסיף על ענין ראשון.
ב. מגזירה שוה גנב - גנב.
ג. מק"ו, מגנב עצמו שחייב כ"ש בטוען טענת גנב כיון שנשבע ישלם.
ד. למ"ד מדכ' גנב הגנב, ולמ"ד מהקישא שנסמכו דין גנב לטוען טענת גנב, אבל אין זה בנין אב.
3. במה שונה "כלל ופרט וכלל" מדין "ריבה מיעט וריבה"? (סד:)
א. בכלל ופרט וכלל מרבים כעין הפרט, בריבה מיעט וריבה, מרבינן הכל וממעטין רק דין אחד.
ב. בכלל ופרט וכלל אין משיבים, ובריבה מיעט וריבה למדין ומשיבים.
ג. בכלל ופרט וכלל מרבינן הכל, ובריבה מיעט וריבה אין מרבים אלא כעין הפרט.
ד. בכלל ופרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט, ובריבה מיעט וריבה מרבינן אפי' כל מילי.
4. הטוען טענת גנב בפקדון ונשבע ובאו עדים והודה, האם משלם חומש, כפל, וקרבן אשם? (סה. - סה:)
א. לר' יעקב אם הכפל והחומש שוים, פטור מחומש, לחכמים בכל אופן פטור מחומש, לר' שמעון פטור אף מאשם.
ב. לר' יעקב משלם כפל וחומש ופטור מאשם לחכמים פטור מכולם, לר' שמעון פטור מכפל וחומש וחיב באשם.
ג. פטור מכפל וחומש וחייב קרבן.
ד. פטור מכפל דהוי מודה בקנס וחייב בחומש וקרבן אשם.
5. למה לא ניתן למילף דיאוש קונה בגניבה, מיאוש דאבידה? (סו.)
א. ממונא מאיסורא לא ילפינן.
ב. דיאוש חידוש הוא שחידשה תורה ולא ילפינן מיניה.
ג. באבידה בהיתירא אתא לידיה משא"כ בגניבה דבאיסורא אתאי לידיה.
ד. דגם באבידה קונה רק יחד עם שינוי רשות ואין למילף מינה דיאוש גרידא קני.
6. "עורות" - ממתי ראוים לקבל טומאה? (סו:)
א. משקצען וגמר מלאכתן, ודוקא בשל עוצבא אבל בשאר עורות, משחישב עליהן.
ב. בחסרון מלאכה, אין מחשבה מטמאתן, בלי חסרון מלאכה, מחשבה מטמאתן, ודוקא של בעה"ב אבל בשל עבדן לא.
ג. בחסרון מלאכה מחשבה מטמאתן, בלי חסרון מלאכה, אין מחשבה מטמאתן, ודוקא של עבדן אבל של בעה"ב לא.
ד. בשל בעה"ב עד שיוגמר מלאכתן, בשל עבדן מקבלים טומאה משחישב עליהן.
7. איזה צינור פוסל את המקוה משום שאובין? (סז.)
א. כל צינור אפי' קבעו ולבסוף חקקו, כי שינוי השם מילתא הוא והשתא נקרא כלי.
ב. קבעו ולבסוף חקקו, אבל חקקו ולבסוף חקקו אינו פוסל.
ג. צינור אפי' חקקו ולבסוף קבעו אינו פוסל כיון דשאובין מדרבנן.
ד. חקקו ולבסוף קבעו פוסל, כיון דהי' עליו תורת כלי בתלוש.
8. "אף מכירה שאינה חוזרת" - מה הכוונה? (סח.)
א. מי שגנב ומכר חייב ד' וה' ואינו יכול להפטר אם הודה בקנס.
ב. למ"ד יאוש קונה, קמ"ל דאם מכר אחר יאוש אינו חייב ד' וה' אלא אם מכר לפני יאוש.
ג. לרב ששת קמ"ל דאינו חייב אא"כ מכר אחר יאוש, לרב נחמן, קמ"ל לאפוקי המוכר לשלשים יום.
ד. המוכר שדהו ולא פדאו תוך שנה, שוב אינה חוזרת לבעלים.
9. גנב שהועמד לדין ואח"כ טבח או מכר האם חייב בתשלומי ד' וה'? (סח: - סט.)
א. פסקו "צא תן לו" פטור, "חייב אתה ליתן לו" חייב.
ב. פסקו "צא תן לו" חייב, "חייב אתה ליתן לו" פטור.
ג. פטור.
ד. חייב.
10. אורכתא שלא כתבו בו "ואפיק לנפשך" האם מהני ביה תפיסה? (ע. וברש"י)
א. מהני.
ב. לאמימר מהני ולרב אשי י"א לא מהני וי"א מהני לפלגא, והלכתא לא מהני, וברש"י ב' לשונות אי מיירי בתפיסה מהתובע או מהנתבע.
ג. לא מהני.
ד. תפיסה מהתובע לא מהני, אבל תפיסה מהנתבע מהני לכו"ע.
11. גנב ומכר בשבת - באיזה אופן פטור מתשלומי ד' וה'? (ע:)
א. כשמכרו בשבת ע"י תשלומי כסף.
ב. כשמכרו ע"י זריקה לחצר חבירו, לרבנן דלא ס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי ואינו חייב עד שיניח.
ג. כשמכרו ע"י זריקה לחצר חבירו, ולרבנן כשאמר לא תיקני עד שתנוח, א"נ באומר עקוץ תאינה מתאינתי.
ד. כשמכרו ע"י קנין הגבהה.
12. מה דין מעשה שבת - אליבא דר' יוחנן הסנדלר? (עא.)
א. אסורים באכילה לעולם בין בשוגג בין במזיד.
ב. אסורים בהנאה לעולם בין בשוגג בין במזיד.
ג. בשוגג אסורים בו ביום במזיד אסורים באכילה לעולם ומותרים בהנאה.
ד. בשוגג אסורים בו ביום במזיד אסורים לעולם בין באכילה ובין בהנאה.
13. גנב משל אביו וטבח ומכר ובאמצע מת האב - האם חייב בתשלומי ד' וה'? (עב.)
א. חייב.
ב. פטור.
ג. אם מת לפני שטבח חייב, לאחר שטבח פטור.
ד. אם מת לפני שטבח פטור, לאחר שטבח חייב..
14. "עד זומם - מכאן ולהבא הוא נפסל" - מה הטעם? (עג.)
א. משום תקנת השבים.
ב. י"א משום דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, וי"א משום פסידא דלקוחות.
ג. משום שלא תנעל דלת בפני הלוים.
ד. דמוקמינן להו אחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דנפסלו.
15. האם ס"ל לר' יוסי "תוך כדי דיבור כדיבור דמי"? (עג:)
א. כדי שאילת תלמיד לרב, לית ליה, כדי שאילת הרב לתלמיד, אית ליה.
ב. כדי שאילת הרב לתלמיד, לית ליה, כי שאילת תלמיד לרב, אית ליה.
ג. לא ס"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי.
ד. ס"ל בכל גוונא, תוך כדי דיבור כדיבור דמי.
16. "עדים שהוכחשו בנפש לוקין" - באיזה אופן איירי? (עד:)
א. כמ"ד הכחשה תחלת הזמה הוא, וכגון שהוכחשו ע"י עדים אחרים.
ב. כמ"ד הכחשה לאו תחלת הזמה הוא, וכגון שהוכחשו ע"י עדים אחרים.
ג. כמ"ד הכחשה לאו תחלת הזמה הוא, וכגון שבא הרוג ברגליו.
ד. כמ"ד הכחשה תחלת הזמה היא, וכגון שבא הרוג ברגליו.
17. האם משכחת לן "עדות שאי אתה יכול להזימן" דהוי עדות? (עה:)
א. לא משכחת, דלכו"ע לא הוי עדות.
ב. אליבא דסומכוס, דבכל גוונא ס"ל דהוי עדות.
ג. היכא דהודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב אליבא דשמואל.
ד. היכא שהודה שגנב בפני פלוני ופלוני טבח ומכר, אז עדי טביחה כשרים לסומכוס דסיוע קמסייע ליה.
18. איזה נותר מטמא טומאת אוכלין - אליבא דר' שמעון? (עו:)
א. נותר דקדשי קדשים בלבד, ולא של קדשים קלים.
ב. לן לאחר שנראה לזריקה, אבל לן לפני שנראה לזריקה אינו מטמא.
ג. לן לפני זריקה אינו מטמא אבל לן לאחר זריקה מטמא.
ד. לן לפני שנראה לזריקה אבל לן לאחר שנראה לזריקה אינו מטמא.
19. מה דין כלאים מכבש ועז לענין 1) גנב ומכר, 2) קדשים, 3) בכור, 4) פטר חמור? (סא.)
א. בכולן ממעטים כלאים דלא שייך בהו.
ב. בגניבה, קדשים, ובכור, לא שייך, בפטר חמור שייך, מפני שהוא שה.
ג. בכולן שייך, דמרבינן ליה מדכתיב "או".
ד. לגניבה שייך, קדשים ובכור לא שייך, בפטר חמור לת"ק אין פודין ולר' אליעזר פודין בכלאים.
20. גנב עולת שור של חבירו האם יכול הגנב להחזיר לו כבש או עוף? (עח:)
א. לרבנן יכול להחזיר לו כבש ולר' אלעזר בן עזריה עוף.
ב. חייב להחזיר לו כעין שגנב, דהיינו שור דוקא.
ג. איבעיא דלא איפשיטא.
ד. לכו"ע יכול להחזיר לו אפי' עולת העוף.
שאלות על תוספות
21. "למעוטי דבר שאינו מסויים" - מה הכוונה? (סג. ד"ה דבר)
א. למעט הפקר.
ב. למעט נכסי עכו"ם.
ג. למעט דבר שאין לו מדה או מנין מסויים א"נ למעט חצי רימון וחצי אגוז.
ד. למעט נכסי הקדש.
22. "משכבו ולא הגזול" - איזה דין אנו למדין מזה? (סו: ד"ה דגזל)
א. לרש"י דמשכב גזול אינו מקבל טומאה, ולתוס' דאין מחשבת הגזלן מועלת לייחדם לשכיבה.
ב. דהגוזל משכבו של חבירו פטור מתשלומי כפל.
ג. דיאוש כדי קונה.
ד. דשינוי מעשה קונה.
23. "הלכה כסתם משנה" - מה הדין "בסתם יחידאה"? (ע. ד"ה כסתם)
א. אין הלכה כסתם.
ב. דינו כמו כל סתם משנה דהלכה כסתם.
ג. איבעיא דלא איפשיטא.
ד. גם בזה הלכה כסתם, אבל כשסותר לסתם דאזיל כרבים, סתם דרבים עדיף.
24. האם ניתן להוכיח מסוגיין אי תקרובת ע"ז אסורים מה"ת או מדרבנן ? (עב: ד"ה דאי)
א. איכא להוכיח מסוגיין דאסור מה"ת, דאל"כ אמאי יפטור בשוחט לע"ז, משום דלאו דמרה קטבח.
ב. אין להוכיח, דאפי' אם אסור מדרבנן, אמרינן לאו דמרה קטבח כיון דאסרו חכמים בכל הנאות.
ג. איכא להוכיח מסוגיין דאסור רק מדרבנן, דאם אסור מה"ת אמאי חייב, הלא לאו דמרה קטבח.
ד. לרש"י אין להוכיח, ולר"ת איכא להוכיח דאסור מה"ת.
25. האם שייך "חיבת הקודש" בפרה אדומה? (עז. ד"ה פרה (א))
א. לא שייך.
ב. שייך, דאפי' באוכל שאינו יכול להאכילו לאחרים חשוב כאוכל לקבל טומאה.
ג. שייך, רק להשוות אינו אוכל כאוכל בנוגע לכל העומד לישרף וכו' אבל לא מהני לענין אוכל שאינו ראוי לאכילה שיקבל טומאה.
ד. לר' שמעון לא שייך, ולרבנן שייך.