yeshiva.org.il


גמרא בבא קמא מבחנים דפים עט-צג

מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת בבא קמא עט-צג

א. קרקע בכסף ומטלטלי בשטר.
ב. קרקע בכסף שטר וחזקה, ומטלטלי במשיכה, ובכסף רק לענין מי שפרע אבל לא בשטר.
ג. בכסף שטר וחזקה בין בקרקע ובין במטלטלין.
ד. במשיכה בין בקרקע ובין במטלטלין.

א. בארץ ישראל בכל מקום יישוב אבל בחורשין ובמדבר מותר.
ב. דוקא בכהנים אסרו, אבל ישראל מותר לגדל אפי' בירושלים.
ג. דוקא בירושלים אסרו, אבל בשאר עיירות מותר לגדל אפי' כהנים.
ד. בירושלים אסרו לכו"ע לגדל מפני הקדשים, ובשאר עיירות דוקא לכהנים אסרו לגדל מפני טהרות.

א. לל"ק דינה כארץ ישראל, ולל"ב דוקא מכי אתא רב לבבל, כי אז רבו בה ישראל א"נ שרב הזהירם על כך.
ב. דינה כחוץ לארץ.
ג. לכתחילה אין לגדל שם גזירה אטו ארץ ישראל אבל אם גידל אינו נאסר.
ד. דינה כארץ ישראל מימי חורבן בית המקדש.

א. איסור מקח וממכר בשבת.
ב. איסור גידול בהמה גסה.
ג. איסור אמירה לנכרי בשבת וכותבין עליו אונו אפי' בשבת ע"י גוי.
ד. איסור גזל, שהלוקח עיר בארץ ישראל כופין אותו ליקח לו דרך מד' רוחותיה.

א. כשהי' מונח על המיצר דהיינו באמצע הדרך שיגרום טומאה לעושי טהרות.
ב. כשמצאוהו נהרג כי רק אם מת מעצמו מיתה טבעית קנה מקומו.
ג. כשמצאוהו בשדה של יחיד, כי דוקא ברשות הרבים קנה מקומו.
ד. כשמצאוהו בשדה ניר כי אם יקברוהו שם יפסיד הזריעה.

א. שלא יעברו ג' ימים בלי קריאת התורה.
ב. שיהא קורין בשני ובחמישי ובשבת בתורה בציבור.
ג. שהעולה האחרון יקרא גם בנביא כדי שלא לביישו.
ד. תקן קריאה במנחה בשבת, ובשני וחמישי תקן ג' גברי ועשה פסוקי.

א. משום קוטרא.
ב. משום שנאמר בה "יפה נוף משוש כל הארץ" ואסור לכער אותה.
ג. משום אהל הטומאה וכדי שלא ינזקו בהם עולי רגלים.
ד. משום שקצים ומשום סורחא.

א. עד חמישים אמה ממלאים כרסם, עד שלושים ריס מישט שייטי, וביישוב כרמים או שובכין אפי' מאה מיל.
ב. עד שלושים מיל, מישט שייטי לאכילה, אבל להתרחק סתם עד מאה מיל.
ג. במדבר עד מאה מיל, וביישוב אפי' יותר.
ד. עד חמישים אמה במדבר וביישוב עד שלושים ריס.

א. חייב לשלם.
ב. אין דנין אותו בבבל.
ג. אין גובין אותו בבבל אבל אם תפס לא מפקינן מיניה.
ד. משלם רק נזק אבל פטור משאר ד' דברים.

א. גזילות וחבלות וכל מילתא דשכיחא כיון דעבדינן שליחותייהו.
ב. רק מילתא דשכיחא ויש בו חסרון כיס.
ג. אם יש בו חסרון כיס אע"פ שאינו שכיח.
ד. אין דנין האידנא דיני ממונות בבבל אבל אם תפס לא מפקינן מיניה.

א. הכה לחבירו ואינו יכול אפי' להיות שומר קישואים, והוי איבעיא דלא איפשטא.
ב. הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור, לאביי נותן גם דמי ידו, לרבא נותן רק שבת, ולרבה איבעיא ליה.
ג. הכהו על ידו וראוי הוא למלאכה ע"י הדחק, הדין שחייב לשלם לו שבת כיון שקשה לו המלאכה.
ד. הכהו על ידו וצמתה ואין סופה לחזור, הדין שחייב לשלם לו דמי ידו.

א. לרבו, ואין לעבד כלום.
ב. לעבד ואין לרבו כלום.
ג. מחצה לעבד ומחצה לאדון.
ד. לאביי יינתן לאדון, לרבא יינתן לעבד ויקח בה קרקע והרב אוכל פירות.

א. יקנה להם ספר תורה וי"א דקל שיאכלו ממנו פירות.
ב. ילקח בהם קרקע.
ג. ילקח בהם סחורה כדי שירוויחו.
ד. כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, ויטמינם בעומק ג' טפחים בקרקע.

א. דעבד איתקש לאשה בכל התורה ואשה פסולה לעדות.
ב. מן התורה הוא כשר ורק מדרבנן גזרו לפוסלו אטו גוי.
ג. ילפינן מצד השוה מגזלן ואשה או קטן, א"נ מדכ' לא יומתו וכו' ע"פ אבות שאין להם חייס בנים.
ד. מדכ' ועמדו שני האנשים, איש ולא עבד.

א. רבא פסק הלכתא דטובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות.
ב. רבא פסק הלכתא דטובת הנאה לבעל.
ג. רבא פסק הלכתא דטובת הנאה ילקח בה קרקע והבעל אוכל פירות.
ד. רבא פסק הלכתא דטובת הנאה חולקין בין האשה לבין הבעל.

א. למ"ד שיעבודא דאורייתא אינו מפקיע, אלא למ"ד שיעבודא דרבנן מפקיע.
ב. בשיעבוד מטלטלין.
ג. במלוה הכתובה בתורה.
ד. בשיעבוד הבעל, דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל דאין השחרור מפקיעו.

א. אין נותנים זמן לחבלות אפי' היכא דלא חסריה ממונא כגון בושת.
ב. אין נותנים זמן לחבלות שחסריה ממון, אבל לבושת דלא חסריה נותנין לו זמן.
ג. נותנים לו זמן.
ד. לבושת אין נותנים לו זמן אבל לשאר ד' דברים נותנים לו זמן.

א. כשזקוק מאוד לכסף לצורך פרנסת ביתו.
ב. כשאין פירותיה טעימים.
ג. כשעצו מעולה בדמים לצורך בנין יותר מפירות א"נ כשמזיק לגפנים וכדומה.
ד. כשרוצה לנטוע במקומם סוג אחר של פירות.

א. בביכורים שהעניים מוסרים סליהם לכהנים ולא העשירים, א"נ מדכ' וטמא טמא יקרא.
ב. מדכ' לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש.
ג. מדאמר בן סירא בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו וכו'.
ד. מדכ' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

א. חייב.
ב. חייב בפשיעה אבל פטור על גניבה ואבידה.
ג. פטור אבל היכא דקץ לעני סכום מסויים חייב, דהוי ממון שיש לו תובעין.
ד. חייב בגניבה ואבידה ופטור מן האונסין.

שאלות על תוספות
א. סעודת אירוסין.
ב. סעודת הברית.
ג. לרש"י סעודת פדיון הבן ולר"ת סעודה שעושין כשנולד להם בן.
ד. לרש"י סעודת ברית מילה ולר"ת סעודת פדיון הבן.

א. בחכה, מותר לכל אדם, בפריסת קלע, אסור לכל אדם, וברשתות ומכוורות, מותר רק לבעלים.
ב. בפריסת קלע, מותר לכל אדם, ברשתות ומכמורות אסור לכל אדם.
ג. רק בחכה התירו, ובשאר אופנים אסור.
ד. רק ברשתות ומכמורות.

א. דנין.
ב. רק היכא דשכיחא גזלנין דנים אבל בסתם אין דנים.
ג. אין דנין, אא"כ תפס או אמר קבעו לי דינא לא"י, א"נ דוקא גזלות שע"י חבלות אין דינן.
ד. מדין תורה אין דינן, אבל מדין שליחותייהו קעבדינן, דנין.

א. הבעל אוכל פירותיהן ופירות פירותיהן בין דאתי מגופיה ובין מעלמא.
ב. פירי דפירות דאתי מגופא זכי להן, דאתי מעלמא שייכים לאשה.
ג. אין הבעל אוכל אלא פירות ולא פירי דפירות.
ד. פירי דפירות דאתי מעלמא זכי להן, דאתי מגופא שייכים לאשה.

א. גפנים.
ב. דקלים.
ג. בדקלים מרויחים יותר אבל גפנים מתקיימי טפי.
ד. בגפנים יש רווח גדול אבל צריכים הוצאה מרובה יותר מדקלים, א"נ דקלים מתקיימים טפי.