מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת בבא בתרא דפים ל"א - מ"ה1. באיזה אופן מודים כו"ע דאין טוען וחוזר וטוען? (לא.)
א. היכא דאמר לי' של אבותי שלקחוה מאבותיך.
ב. היכא דאישתעי מילי שלא בבי"ד ולא טען וכשבאו לב"ד טען.
ג. היכא דא"ל מתחילה של אבותי ולא של אבותיך א"נ מתחילה לא טען ואחר שיצא מב"ד חזן וטען כשחזר.
ד. בדיני נפשות לכו"ע אינו טוען וחוזר וטוען.
2. האם נאמן התובע לומר "אין שטרא זייפא הוא ושטרא מעליא הוה לי ואירכס" - להלכה? (לב:)
א. אינו נאמן.
ב. נאמן.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. במכירת קרקע נאמן ובתביעת הלואה אינו נאמן.
3. שנים שהתווכחו על הדקל מי ראוי ליורשו, ולבסוף הודה אחד שהשני קרוב טפי - מה דין הפירות שאכל? (לג.)
א. איבעיא דלא איפשטא.
ב. יחלוקו.
ג. כל המוציא מחבירו עליו הראיה.
ד. לרב חסדא אינו חייב לשלם לו, לאביי ורבא חייב לשלם לו פירות שאכל.
4. ההולך לגדור פירות דקל של פלוני שקניתי ממנו - האם נאמן? (לג:)
א. נאמן.
ב. אם הולך וכלי הגדירה בידו נאמן ואם לא, אינו נאמן בלי שטר או עדים.
ג. אינו נאמן בלי שטר ואפי' כלי הגדירה בידו.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
5. שנים שטענו על ספינה שבנהר וטען א' שיש לו עדים וביקש מבי"ד שיתפסוה עד שיביאם - מה הדין להלכה? (לד:)
א. לא תפסינן.
ב. תפסינן ואפי' לא יביא עדים אח"כ לא מפקינן.
ג. תפסינן, ואם לא יביא עדים מפקינן.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
6. למה לא אמרינן "שודא דדיינא" בספק של הספינה של מי היא? (לה.)
א. דכיון דהספינה נמצאת בנהר ואין מחזיק בה לא שייך בזה שודא דדיינא.
ב. שודא דדיינא לא שייך אלא בספיקא דדינא ולא בספק במציאות.
ג. שודא דדייני לא שייך אלא היכא דליכא למיקם עלה דמילתא.
ד. כיון דליכא כאן דררא דממונא לא אמרינן שודא דדיינא.
7. "גזלן של רבים לא שמיה גזלן" - מה הכוונה? (לה:)
א. דאינו פסול לעדות.
ב. דאין מוציאין אותו מידו א"נ שלא ניתן להשבון כיון דאינו יודע למי ישיב.
ג. דאין בו פסול משום מצוה הבאה בעבירה.
ד. דפטור מלהשיב את הגזילה כיון דהוי ממון שאין לו תובעין.
8. האם שייך חזקה בעבד כנעני? (לו.)
א. לאחר ג' שנים יש חזקה אבל לאלתר לא, ובקטן המוטל בעריסה יש חזקה לאלתר.
ב. אין להם חזקה אפי' לאחר ג' שנים.
ג. יש להם חזקה אפי' לאלתר.
ד. אין להם חזקה כלל אבל בקטן המוטל בעריסה יש חזקה לאחר ג' שנים.
9. היו לו שלשים אילנות ממטע עשרה לבית סאה - באיזה אופן הוי חזקה? (לו: - לז.)
א. אם אכל מכולם בכל שנה במשך ג' שנים.
ב. אם אכל עשרה מכל בית סאה בכל שנה במשך ג' שנים.
ג. אם אכל ע"י פיזור מכל השדות עשרה בכל שנה ודוקא אם לא הוציאו פירות אלא עשרה.
ד. אפי' אכל מכולם במשך ג' שנים לא הוי חזקה אלא על האילנות ולא על גוף השדה.
10. "היה בגליל והחזיק ביהודה, היה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה" - מה הטעם? (לח.)
א. דס"ל מחאה שלא בפניו אינה מחאה.
ב. אף דס"ל מחאה שלא בפניו הוי מחאה מ"מ מיהודה לגליל לא, דדינם כמו בשעת חירום.
ג. אף דס"ל מחאה שלא בפניו הוי מחאה מ"מ חזקה שלא בפניו אינה חזקה.
ד. דקנסינן ליה על שלא עלה לרגל ואז הי' יכול למחות בפניו.
11. האם מחזיקין בנכסי בורח - למסקנא? (לח:)
א. אין מחזיקין.
ב. מחזיקין.
ג. בבורח מחמת ממון אין מחזיקין, בבורח מחמת מרדין מחזיקין.
ד. בבורח מחמת ממון מחזיקין, בבורח מחמת מרדין אין מחזיקין.
12. המוחה שאמר לעדים "לא תיפוק לכו שותא" האם הוי מחאה? (לט.)
א. לכו"ע לא הוי מחאה.
ב. לכו"ע הוי מחאה.
ג. אם ענו לו "לא מפקינן שותא" לא הוי מחאה, ואם לא ענו, הוי מחאה.
ד. לרב פפא לא הוי מחאה לרב זביד הוי מחאה.
13. "קיום שטרות בשלשה" - למה דוקא שלשה? (מ. ברשב"ם ד"ה קיום)
א. כיון דהוי רק מדרבנן החמירו בה יותר משל תורה.
ב. דחיישינן שמא ימצא א' מהם קרוב או פסול.
ג. כיון דבעינן דוקא בי"ד ואף בדיעבד לא מהני שנים, דא"כ מה בינם לבין העדים שבשטר.
ד. כדי שיהי' קול לחתימתן ועי"כ לא יטעון הלוה מזוייף.
14. "האי מתנתא טמירתא" - מה הכוונה? (מ:)
א. שטר מתנה שאין עדים חתומים עליו.
ב. מתנה שאמר לעדים זילו אטמורו וכתבו ליה, ולל"ב דלא אמר להו תיתבו בשוקא וכתבו ליה.
ג. מתנה מרובה, דאסור לקבל מן האשה בלי רשות בעלה.
ד. מתנה שנתנה מחמת אונס, וכגון שמסר מודעא לפני כן, דמחמת אונס נתנה.
15. "הבא משום ירושה אינו צריך טענה" - מה הכוונה? (מא. - מא:)
א. הטוען על השדה שיורשה מאביו אינו צריך לפרט איך בא ליד אביו אבל צריך עדים שאביו החזיק בה.
ב. יורש שלא טען על השטר שהוא מזוייף אנו טוענין לו, דקיי"ל טוענין ליורש.
ג. ביורש קיי"ל דטוען וחוזר וטוען.
ד. דהתובע מן היורש צריך שבועה, דקיי"ל הבא לגבות מנכסי יתומים צריך שבועה.
16. האם דומה "מוכר שדהו בעדים" להא "המלוה חבירו בעדים" לענין גביה ממשועבדים? (מב.)
א. בשניהם גובים מבני חורין ולא ממשועבדים.
ב. בשניהם גובים גם ממשועבדים.
ג. מוכר שדהו בעדים גובה מבני חורין, והמלוה בעדים גובה גם ממשועבדים.
ד. מוכר שדהו גובה גם ממשועבדים, והמלוה בעדים גובה רק מבני חורין.
17. האם יש לו לשותף חזקה כלפי השותף השני - למסקנא לרבינא? (מב:)
א. יש לו חזקה.
ב. אין לו חזקה.
ג. יש בו דין חלוקה הוי חזקה, אין בו דין חלוקה לא הוי חזקה.
ד. יש בו דין חלוקה לא הוי חזקה, אין בו דין חלוקה הוי חזקה.
18. בני עיר שנגנב ס"ת שלהם, האם יכולים תרי להסתלק מהם ולדונם בפניהם? (מג.)
א. יכולים.
ב. לא יכולים, כיון דכולם נהנים מהס"ת בשעת קריאת התורה ברבים.
ג. לא יכולים, כיון דהיו נוגעין בעדות בתחילה לא הוי תחלתו וסופו בכשרות.
ד. אם הסתלקו לפני הגניבה יכולים, לאחר הגניבה לא יכולים.
19. עשה עבדו או חמורו אפותיקי ומכרו - האם בעל חוב גובה ממנו? (מד:)
א. עבדו גובה דיש לו קול, חמורו אינו גובה דאין לה קול.
ב. עבדו אינו גובה דקיי"ל עבדא כמטלטלי דמי, חמורו גובה דיש לו קול.
ג. בשניהם אינו גובה דאין להם קול.
ד. בשניהם גובה דיש להם קול.
20. המוכר שדה לחבירו שלא באחריות באיזה אופן פסול להעיד עליה? (מה.)
א. כשיש לו שדה אחרת.
ב. בין שיש לו שדה אחרת ובין כשאין לו.
ג. דוקא כשאין לו שדה אחרת פסול.
ד. למ"ד אחריות טעות סופר.
שאלות ללומדי תוספות
21. "הלכתא כוותיה דרבא בארעא" - מאיזה טעם? (לב: ד"ה והלכתא)
א. דקיי"ל רבה ורב יוסף הלכה כרבה.
ב. דבספיקא דדינא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, א"נ דמהני מיגו להחזיק ולא להוציא.
ג. דמיגו במקום עדים לא מהני.
ד. דקיי"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם.
22. "שודא דדיינא" - מה זה? (לה. ד"ה שודא)
א. לרש"י זילותא דבי דינא, לר"ת אשרתא דדייני.
ב. לרש"י למי שלב הדיינים נוטה שהי' הנותן אוהבו, לר"ת למי שירצה הדיין ליתן.
ג. שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו בי"ד חצוף.
ד. בי"ד שטעו בשיקול הדעת שדיניהם דין ומשלמים מביתם הנזק.
23. האם יש הבדל בין מחאה לגט לענין יהודה וגליל? (לח: ד"ה דסתם)
א. אין הבדל, ובשניהם מהני מיהודה לגליל כיון דאיכא עולי רגלים.
ב. אין הבדל, ובשניהם לא מהני, דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי.
ג. לענין גט מצויין לקיימו דהאשה רגילה לחזר אחר עדי קיום, ולענין מחאה לא מהני.
ד. לענין גט לא מהני דבערוה החמירו לענין יוחסין, לענין מחאה מהני כיון דאיכא עולי רגלים.
24. למה אין פסול "מפיהם ולא מפי כתבם" - בשטר מחאה? (לט: ד"ה מחאה)
א. תקנת חכמים הוא כדי לבטל החזקה, א"נ דפסול זה שייך רק באלם שאינו בר הגדה.
ב. דזכין לאדם שלא בפניו ומהני מטעם שליחות.
ג. דסמכינן אחזקת מרא קמא ומוקמינן לה בידו של המוחה.
ד. כיון שמחה לפני שני עדים דינם כב"ד והשטר יש לו דין מעשה בי"ד.
25. על מה סמכו לכתוב בהרשאות "ונתתי לו ארבע אמות בחצרי" - אע"פ שאין לו קרקע? (מד: ד"ה דלא)
א. בי"ד מקנים לו קרקע לצורך הקנין.
ב. הפקר בי"ד הפקר.
ג. רבן גמליאל ובית דינו תקנו לכתוב כן בפרוזבול וממילא מהני גם בהרשאה.
ד. דאין לך אדם שאין לו ד' אמות בארץ ישראל או בקברו, א"נ מדין הודאת בעל דין כמאה עדים דמי.