מקורות ללימוד לפני המבחן:
גמרא ורש"י על מסכת עבודה זרה, דפים ס"ב-ע"ו1. הנותן דינר לפועל כדי שיביא לו ירק של שביעית - האם שכרו אסור? (סב.)
א. שכרו מותר.
ב. שכרו אסור.
ג. אמר "לקוט לי בו ירק" שכרו מותר, אמר "לקוט לי ירק היום" שכרו אסור.
ד. אמר "לקוט לי בו ירק" שכרו אסור, אמר "לקוט לי ירק היום" שכרו מותר.
2. מי שקיבל חטים בשכר עבודה ביין נסך - מה עליו לעשות? (סב:)
א. לכתחילה אסורים אבל בדיעבד מותרים הם בהנאה.
ב. יש לקוברם בעינייהו בבית הקברות.
ג. יש לשורפם ולקבור האפר בבית הקברות.
ד. יש לשורפם ולפזר האפר ברוח.
3. שכרו לשבור ביין נסך - מה הדין למסקנא? (סג: (סד.)
א. שכרו מותר, דלמעוטי תיפלה שפיר דמי.
ב. שכרו אסור, כיון דיין נסך אסור בהנאה.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. מהתורה שכרו מותר אבל מדרבנן אסור משום קנס.
4. האם יכול גר תושב לבטל עבודת כוכבים - למסקנא? (סד:)
א. איבעיא דלא איפשיטא.
ב. אינו יכול, מסתברא דפלח מבטל דלא פלח לא מבטל.
ג. מבטל, דגוי מבטל עבודה זרה בין עובדה ובין לא עובדה.
ד. מהתורה יכול לבטל אבל מדרבנן אינו מבוטל גזירה אטו עובד עבודה זרה ישראל.
5. מה הורה רבא לעשות עם חטים שנשפך עליהם יין נסך? (סה:)
א. ימכרם לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבהם.
ב. יוליכם לים המלח.
ג. לשורפם.
ד. התיר לטוחנם ולאפותם ולמכרם לעכו"ם שלא בפני ישראל.
6. חלא לגו חמרא - מה דינו? (סו.)
א. לכו"ע בנותן טעם.
ב. לכו"ע במשהו.
ג. לאביי במשהו לרבא בנותן טעם.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
7. הרודה פת ונתנה על גבי חבית של יין נסך של תרומה - באיזה אופן נאסר לכו"ע? (סו: - סז.)
א. בפת חמה וחבית מגופה.
ב. בפת צוננת וחבית פתוחה.
ג. בפת חמה וחבית פתוחה.
ד. בפת צוננת וחבית מגופה.
8. מה ההבדל בין "טעמו וממשו" לבין "טעמו ולא ממשו" לשיטת רש"י? (סז. - סז:)
א. טעמו וממשו, תערובת ביותר מא' בששים, טעמו ולא ממשו, תערובת בפחות מא' בששים.
ב. טעמו וממשו, כזית בכדי אכילת פרס, טעמו ולא ממשו, כשאיסור נמוח ואינו בעין.
ג. טעמו וממשו, מין בשאינו מינו, טעמו ולא ממשו, מין במינו.
ד. טעמו וממשו, נותן טעם לשבח, טעמו ולא ממשו, נותן טעם לפגם.
9. למה אסר רב בההיא עכברא דנפל לחביתא דשיכרא? (סח:)
א. משום איסור בל תשקצו וכו'.
ב. דחמירא סכנתא מאיסורא.
ג. דגזרת הכתוב היא אף היכא דמאיס ופוגם אסור דכל עכבר מאוס.
ד. או משום דס"ל נותן טעם לפגם אסור, או משום דעכברא בשיכרא אשבוחי משבח.
10. והאידנא מט לא מותבינן חמרא ביד עכום - משום שייכא - מה הכוונה? (סט: רשי דה משום)
א. גזירה משום בנותיהם.
ב. שמא יפתח את החבית ויסתום ויגוב.
ג. שמא יטמאנו במשא, ואסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל.
ד. נקב דק מאוד במגופה, וחיישינן שמא יקדח שם במקצת ויטעום מן היין.
11. גוי שהסתתר בין חביות יין מאימת הארי - האם נאסר היין? (ע.)
א. היין נאסר, כיון דאין הישראל ראהו חיישינן שמא נגע.
ב. לא נאסר היין, דמימר אמר כי היכי דנחבאתי, גם ישראל עשה כן וראה אותי.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. אם החביות סתומות בחותם - מותרות, ואם לאו, אסורות.
12. חצר שחלקוה במסיפס - האם חיישינן משום יין נסך כשגוי נמצא בצד השני? (ע:)
א. חיישינן לכו"ע.
ב. מחלוקת, לרב חיישינן ואסור, ולר' יוחנן לא חיישינן.
ג. לכו"ע לא חיישינן, משום דנתפס עליו כגנב.
ד. אם המחיצה גבוה י' טפחים לא חיישינן, ובפחות מכן חיישינן.
13. האם מותר לבקש מגוי שיצילו מן עוצר כשהגוי נותן לעוצר יין נסך על מנת להצילו? (עא.)
א. אם אומר "עול תחתי לעוצר" - מותר, "מלטנו מן העוצר" - אסור.
ב. אם אומר "עול תחתי לעוצר" - אסור, "מלטנו מן העוצר" - מותר.
ג. בכל אופן אסור.
ד. בכל אופן מותר.
14. מי שאמר לחבירו אם אמכור שדה זו אמכרנו לך בק' זוז ולבסוף מכרה במאה ועשרים לחבירו - מה הדין? (עב.)
א. קמא קנה בתרא לא קנה.
ב. איבעיא דלא איפשטא, ויחלוקו.
ג. לא קנה קמא, ובתרא קנה.
ד. אם עשה הראשון קנין, קנה קמא, ואם לא, קנה בתרא.
15. קנישקנין שרי - מה הכוונה? (עב:)
א. כלי רחב ומצידיו יוצאין כמה קנים ושותים כמה בני אדם מהם יין ואין בה איסור יין נסך.
ב. גבינה של עכו"ם ואין בה משום איסור כיון דישראל עומד על גבה בשעת עשייתה.
ג. קנה חלול שפיו אחד בתוך היין ופיו השני שותים ממנו והוא עשוי בשיפוע והיינו דיופי.
ד. הוא גרגיתנא, ששמים בין הגת לבור ושמרי היין נופלים בתוכו ואין בו איסור יין נסך.
16. למה אמרו חז"ל דטבל אוסר תערובתו במשהו? (עג:)
א. כיון דאית בה חיוב מיתה אם אכלה.
ב. דס"ל מין במינו אינו בטל.
ג. מדכתיב "ושמרם את תרומתי" ושמירה היינו להזהר ממנה ואפילו במשהו.
ד. דכהיתרו כך איסורו, וס"ל דחטה אחת פוטרת את הכרי.
17. דרש רבא נעוה ארתחו - מה הכוונה? (עד:)
א. חביות גדולות שהחזיקו בהן יין נסך צריך להגעילן ברותחין.
ב. הגת שנעשה בה יין נסך, צריך לשפוך עליה רותחין כדי להגעילן.
ג. "נעוה" היינו אסכלא שבלוע על ידי אש ואפ"ה סגי לה להכשירה בהגעלה.
ד. יין שבישלו אין בו משום יין נסך, ולכן הורה רבא להרתיח היין כדי שלא ייאסר.
18. הני רווקי דארמאי - מה דינן? (עה.)
א. אסור למסור להם בהמות דחשידן ארביעה.
ב. היינו עקל בית הבד, ואסורים לעולם כיון דבלעי טובא.
ג. היינו משמרת כעין שקין שנותנין בהם שמרים, דמזיא מדיחן, דעמרא מגבן, דכיתנא מיישנן.
ד. היינו השמרים שנשארו אחר עשיית היין ואם מיישנן יב' חודש מותרים.
19. הקונה זוזא דסרבלי או מנא דמרדא מעכו"ם - האם צריכים טבילה? (עה:)
א. אין צריכים טבילה, זוזא, דלא הוי כלי סעודה, ומנא דמרדא, דלאו כלי מתכת הם.
ב. צריכים טבילה, דנחשבים כלי סעודה.
ג. זוזא, צריך טבילה, דהוי כלי מתכת, מנא דמרדא, פטורים דעשוים לחפור באדמה ולא לסעודה.
ד. זוזא פטורים, דעשוים מן האדמה, נמא דמרדא חייבים, דכלי סעודה הם.
20. איך מגעילים יורה גדולה שא"א להכניסה לתוך כלי אחר? (עו.)
א. על ידי עירוי.
ב. על ידי ליבון קל.
ג. מהדר ליה גדגנפא על שפתו וממלאו מים עד שיעברו על שפתו ומרתיחו.
ד. לא מהני ליה הגעלה.