yeshiva.org.il


גמרא זבחים מבחן דפים ט"ז-ל"א

מקורות ללימוד לפני המבחן:
גמרא ורש"י על מסכת זבחים, דפים ט"ז-ל"א

א. כשירה.
ב. פסולה.
ג. באדם פשוט פסולה ובתלמיד חכם כשרה.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. כיון שכבר העריב שמשו טומאתו קלושה.
ב. טומאתו קלושה שהיא רק מדרבנן.
ג. טומאתו קלושה ומותר לאכול בקדשים קלים.
ד. אין דינו כתוב מפורש בתורה אלא נלמד מק"ו.

א. לכו"ע כשרים.
ב. לכו"ע פסולים.
ג. תלוי: נתקצרו הרבה פסולים, נתקצרו קצת כשרים.
ד. לרב פסולים ולשמואל כשרים.

א. דברים שבקדושה אינו חוצץ בבגדי כהונה.
ב. כיון שאי אפשרשלא יניח תפילין.
ג. משום שהיה ריווח בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין.
ד. העוסק במצוה פטור מן המצוה.

א. בכל גווני אינה מעולת ואין צריך לקדש שוב.
ב. אם יצא להסך רגליו צריך לקדש, יצא סתם איבעיא דלא איפשטא.
ג. אם יצא סתם צריך לקדש, ואם יצא למטרה מסויימת אינו צריך לקדש.
ד. בכל גווני בין יצא סתם ובין יצא להסך רגליו צריך לקדש.

א. כדי להוציא מלבןשל צדוקין שהיו אומרין במעורבי השמש היתה נעשית.
ב. שעל ידי שיצטרך לטהר עצמו יזהר יותר בעסק הטהרה.
ג. הילכתא גמירי לה.
ד. שעל ידי שיצטרך לטהר עצמו לא יעכב הטהרה אלא יעשה בזריזות.

א. טיט ורוק.
ב. יבחושין אדומים.
ג. מים שאובין.
ד. מי פירות ושאר משקין שאינם מים.

א. לכו"ע לא יצא ידי חובתו.
ב. לכו"ע יצא ידי חובתו.
ג. מחלוקת: זקני דרום ס"ל יצא ידי חובה, ורמב"ח ס"ל שלא יצא ידי חובה.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. כן.
ב. לא, דהלא חזינן דעומד על גבי חבירו פסול.
ג. תלוי: אם חוצץ לגמרי פסול חוצץ במקצת כשר.
ד. תלוי: אם האדם שחצץ היה כהן או ישראל.

א. שצריך להגביה הסכין לפני השחיטה למעלה כדי שתהיה השחיטה בתנופה.
ב. שצריך להגביה הסכין לפני השחיטה כדי לבדוק את כשרותה.
ג. שלא ישחט הבהמה מצדה התחתון אלא מלמעלה למטה.
ד. שצריך להגביה הסכין כדי שלא יפול מדם הסכין לתוך המזרק.

א. שהיכן שנאמר "בן שנתו" צריך שתמלא שנה שלימה עם השעות שלה.
ב. שאם נדר קרבן חיב להביאו מיד ולא מעכבו אפילו זמן מועט.
ג. שאין להביא קרבן אלא בתחילת שעה ולא באמצעיתה.
ד. שאם עבר שעה מתחילת השחיטה עד זריקת הדם הקרבן פסול.

א. בצפון העזרה.
ב. בכל העזרה.
ג. קדשי קדשים שחיטתן בצפון העזרה וקדשים קלים בכל העזרה.
ד. לכתחילה בצפון העזרה, ובדיעבד כשר אף בכל העזרה.

א. אין מחשבת פיגול פוסלת אלא כשהיא בעזרה.
ב. אין משחבת פיגול של חוץ לזמנו פוסלת אלא אם חשב לשוחטו בעזרה.
ג. אין משחבת חוץ למקומו פוסלת אם חשב לשוחטו חוץ לירושלים.
ד. אין מחשבת פיגול פוסלת כשנפגם המזבח.

א. הוי פיגול.
ב. לא הוי פיגול.
ג. תלוי: בקדשים קלים הוי פיגול ובקדשי קדשים לא הוי פיגול.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. על מנת להקטיר בחוץ פטור על מנת להקטיר למרח חייב.
ב. בקדשים קלים פטור ובקדשי קדשים חיב.
ג. בכל גווני פטור מכרת.
ד. בכל גווני חייב בכרת.

א. לענין איסור אכילת בהמה טמאה שאף העור אסור באכילה.
ב. לענין צירוף העור לכזית למחשבת פיגול.
ג. לענין טומאת נבילות.
ד. לענין עור של שור הנסקל שאסור גם כן בהנאה.

א. כי פיגול שייך רק בזמן השחיטה ובמנחות ליכא שחיטה.
ב. משום דילפינן דבעינן מפגלין ומתפגלין בומנחות לא שייך מתפגלין.
ג. הילכתא גמירי לה.
ד. משום פיגול חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו בבשר אין במנחות לא.

א. מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל אף בכור אינו נפסל.
ב. והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא.
ג. מדכתיב "אותו" ודרשינן אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה.
ד. מקיש בכור לקדשים מה קדשים אינם נפסלים אף בכור אינו נפסל.

א. לכו"ע אמרינן תפוס לשון ראשון.
ב. לכו"ע אמרינן תפוסל לשון אחרון.
ג. לר"י תפוס לשון ראשון ולר"מ תימכר ויביא דמיה חצי עולה וחצי שלמים.
ד. לאביי לכו"ע תימכר ויביא בדמיה עולה ושלמים ולרבא מחלוקת ר"מ ור"י.

א. לא הוי פיגול.
ב. הוי פיגול.
ג. תלוי האם חישב שיאכלוהו באותו הזמן הוי פיגול ואם לאו לא הוי פיגול.
ד. איבעיא דלא איפשטא.