yeshiva.org.il


גמרא זבחים מבחן דפים ל"ב-מ"ו

מקורות ללימוד לפני המבחן:
גמרא ורש"י על מסכת זבחים, דפים ל"ב-מ"ו

א. פסולים.
ב. לכתחילה לא ישחטו ואם שחטו כשרים.
ג. כשרים אפילו לכתחילה.
ד. נשים פסולים ועבדים אם שחטו כשר בדיעבד.

א. מדרבנן.
ב. מדאורייתא.
ג. בקדשי קדשים הוא מדאורייתא ובקדשים קלים הוא מדרבנן.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. מצוות אכית קרבן מתחלת רק אחר שקרבו מתיריו.
ב. איסור מעילה בקרבן הוא רק לאחר שקרבו מתיריו.
ג. איסור נותר חל רק אם נותר הבשר לאחר שקרבו כל מתיריו.
ד. כשאוכל קרבן בטומאת הגוף אינון חייב אלא אם קרבו מתיריו.

א. היכא שבידו לתקן.
ב. בשיערי יום הכפרוים.
ג. בקדשים קלים.
ד. בעולת העוף.

א. משום דדם שעל הריצפה חוצץ בין רגליהם לריצפת העזרה אפילו כשהדם לח.
ב. משום דאין זה דרך כבוד שילכו ללא מנעלים על הריצפה.
ג. כדי שלא יתלכלכו בגדיהם מהדם שאז תהיה עבודתם פסולה.
ד. משום שלא רצו ללכת על הדם מחמת קדושה שיש בו.

א. יליף ליה מקרא דלא יניח עד בוקר.
ב. מסברא, דהא אם יניח דמו למחר הוי פיגול ה"ה כשחישב להניח הוי פיגול.
ג. הלכה למשה מסיני.
ד. גזירה שמא ישחוט על מנת "לזרוק" הדם למחר.

א. לכו"ע אינו לוקה.
ב. לכו"ע לוקה.
ג. בחטאת בהמה לוקה ובחטאת העוף אינו לוקה.
ד. תרי תנאי אליבא דרב יהודה לחד תנא לוקה ולחד תנא אינו לוקה.

א. משום שפסח עיקר וזבח טפל לו.
ב. משום דזבח בזריקה ופסח בשפיכה וניתנין בזריקה ששפכן כשרים.
ג. משום שבשעת ברכה על הפסח דעתו אף על הזבח.
ד. משום דקרבן פסח נצטוו עוד קודם מתן תורה משא"כ קרבן חגיגה.

א. שהיה זורק הדם בתנופה חזקה.
ב. שהיה מזה ללא סדר וחשבון רק זורק הדם על הפרוכת.
ג. שהיה עומד על דבר גבוה וזורק הדם ממקום גבוה למקום נמוך.
ד. שהמה מזה א' למעלה וז' למטה כאדם המלקה ברצועה זו למטה מזו.

א. לכו"ע הוי פיגול.
ב. לכו"ע לא הוי פיגול.
ג. לבית שמאי לא הוי פיגול ולבית הלל הוי פיגול.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. שמכפרין רק על לאו שאין בו מעשה.
ב. שמכפרין על טומאת מקדש וקדשיו שלא היתה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף.
ג. שמכפרין רק על עבורות שאדם דש בעקביו שאינו יודע כלל שעבר עליהן.
ד. שמכפרין רק על עבירות שאין איסורם מהתורה רק מדרבן.

א. מדכתיב באוהל מועד.
ב. מדכתיב "אשר" לפני ה'.
ג. מחלוקת: לר' שמעון מדכתיב באוכל מועד, ולר' יהודה מדכתיב אשר לפני ה'.
ד. משום דכתיב "חוקה" בהזאה.

א. שזה הזאתו בחוץ וזה הזאתו בפנים.
ב. שזה טעון ב' מתנות וזה טעון ד' מתנות.
ג. שאין הבהמות ממין אחד כגון שזה פר וזה שעיר.
ד. שזה מכפר על עבורת מצוה ידועה והז מכפר על שאינה ידועה.

א. מדכתיב בפר העלם דבר של ציבור "החטאת" לרבות שעירי עכו"ם.
ב. מדכתיב בפר העלם דבר של ציבור "כאשר עשה" לרבות שעירי עכו"ם.
ג. מדכתיב בפר העלם דבר של ציבור "כן יעשה" לרבות שעירי עכו"ם.
ד. מקרא דכתיב וחטאתם לפני ה' לרבות שעירי עבודת כוכבים.

א. בשחיטת הפר הראשון לפני כל ההזאות.
ב. אחר ששחט פר ראשון נשפח דמו לפני שהזה ושחט פר נוסף ופיגל בשחיטה.
ג. אחר שהזה מתנות שבפנים נשפך הדם ושחט פר נוסף ופיגל בשחיטתו.
ד. אחר שהזה ג' הזאות נשפך דמו ושחט פר נוסף והזאה ד' ופיגל בשחיטתו.

א. שאין חייבין עליו כרת.
ב. שאם ירדו לא יעלו.
ג. שאם העלה בהן האור אפילו ירדו יעלו ולא אמרינן מיפרת הוא.
ד. שאם עלו לא ירדו.

א. לכו"ע הוי פיגול.
ב. לכו"ע לא הוי פיגול.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. מחלוקת: לרב יוסף הוי פיגול, ולר' ירמה לא הוי פיגול.

א. לכו"ע אין איסור מעילה בין בקדשי מזבח ובין בקדשי בדק הבית.
ב. לרבי יוסי בכל גווני מועלין ולר' שמעון רק בקדשי בדק הבית.
ג. לכו"ע תלוי בקדשי מזבח מועלין בקדשי בדק הבית אין מועלין.
ד. בכל גווני יש איסור בעילה רק מדרבנן.

א. לכו"ע מותר לכ"ג ללובשם ביו"כ אחר.
ב. לרבנן טעונין גניזה ולר' דוסא אסורים לכהן הדיוט ומותרים לכ"ג.
ג. לרבנן טעונין גניזה ולר' דוסא מותרות לכהן הדיוט.
ד. לכו"ע מותרין לכהן הדיוט ואסורין לכהן גדול.

א. קרא אדמכתא בעלמא הוא.
ב. ר' שמעון לא דריש כלל להאי דרשה.
ג. מקרא ילפינן רק שעובר איסור אבל לא שלוקים על זה.
ד. ילפינן מקרא רק שאסור לטמאותם לכתחילה אבל אם נטמאו מותרים באכילה.